מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה השס"ב ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהעמיד עלינו מלך, איש שאינו מזרע ישראל,
אף על פי שהוא גר צדק.
והוא אומרו יתעלה: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים יז, טו).
ולשון ספרי:
"לא תוכל לתת עליך איש נכרי – זו מצוות לא תעשה".

וכן שאר המינויים אסור שנמנה עלינו בשום דבר מן הדברים – לא מינוי תורני ולא מינוי שבשלטון – אדם שהוא מקהל גרים עד שתהא אמו מישראל. שהרי אמר יתעלה:
"שום תשים עליך מלך מקרב אחיך" (שם),
אמרו:
"כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך".

אבל המלכות בלבד, כבר ידעת מפסוקי ספרי הנבואה שזכה בה דוד.

ובפירוש אמרו:
"כתר מלכות זכה בו דוד",
וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות.
אין מלך למי שמאמין בתורת משה רבנו אלא מזרע דוד, מזרע שלמה דווקא: וכל שהוא מזולת הזרע הנכבד הזה לעניין מלכות – "נכרי" קרינא ביה, כשם שכל שהוא מזולת זרע אהרן לעניין עבודה – "זר" קרינא ביה. וזה ברור ואין בו ספק.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בכמה מקומות ביבמות וסנהדרין וסוטה ונידה.

מצווה תצח: מצוות לא תעשה, שלא למנות מלך נכרי - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רצג] מצוות לא תעשה, שלא למנות עלינו מלך שאינו מזרע ישראל.
שנאמר: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" דברים יז, טו.

מראי מקומות:
סוטה דף ק"ז; סנהדרין דף כ';
רמב"ם הלכות מלכים פרק א' הלכה ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שס"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רכ"א.

תצח. שלא להקים עלינו מלך נכרי - ספר החינוך

שנמנענו מלהקים מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל, ואפילו יהיה גר צדק, ועל זה נאמר (דברים יז טו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. ואמרו זכרונם לברכה בספרי לא תוכל לתת עליך איש נכרי, זו מצות לא תעשה, וכמו כן שאר המנויין אין ראוי שנמנה עלינו בדבר מהדברים, לא מנוי תורה ולא מנוי מלכות, איש שיהיה מקהל גרים, עד שתהא אמו מישראל, מדכתיב שום תשים וגו', ודקדקו זכרונם לברכה (קדושין עו, ב) כל שִימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך.

שורש המצוה ידוע
כי מהיות הממונה לראש להכניע לכל בכל אשר ידבר, צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים, ויאהב האמת והצדק והישר, כידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם, שיש בה כל טובות אלו, וכעין שאמרו חכמי הטבע, שטבע האב צפון בבניו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין מעמידין אלא מזרע ישראל ראש שררה, ואפילו ממונה על אמת המים, שמחלק ממנה לשדות, ואמרו גם כן, שאין מעמידין מלך ולא כהן גדול למי שהוא ספר או בלן או בורסקי, לא מפני שיהיו פסולים למלכות, אלא מפני שאומנותן נקלה מזלזלין בהם העם לעולם. ומי שיעשה במלאכות אלו אפילו יום אחד, נפסל לשררות אלו.

ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם, ואין בידינו עוד לשנותה כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן. שנאמר עליו (שמואל ב ז טז) כסאך יהיה נכון עד עולם. ובביאור אמרו זכרונם לברכה כתר מלכות זכה בו דוד. וכל המאמין בתורת משה יודה על זה.
ויתר פרטי המצוה מבוארים במקומות מיבמות, וסנהדרין, וסוטה ונידה. וכבר כתבתי קצת בדיני המלוכה כמנהגי למעלה בסדר זה במצות מנוי המלך.

ונוהג איסור זה לעניין המלוכה
בזמן שישראל על אדמתן בישובן, והיא מן האזהרות שהם על כלל הצבור.
ולעניין שאר שררות שבישראל, נוהג איסור זה בכל מקום שהם, שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל.

ומשורש המצוה אתה דן
שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים, והממנה אותם מפני קרבה, או מיראתו להם, או להחניפם - לא תסור רעה מביתו, ועל קדקדו חמסו של אותו רשע ירד. ומי שלא יירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כוחו, שכרו יהיה אתו מאת ה’ תמיד בעולם הזה, ונפשו בטוב תלין לעולם הבא, וזרעו יירש ארץ.