ה. מצות שחיטת הפסח - ספר החינוך

לשחוט ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים שה תמים זכר בן שנה, או גדי, בבית הבחירה, וזה נקרא קורבן הפסח, שנאמר (שמות יב ו) ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים.

ועניין המצוה הוא
שמתקבצים אנשים מישראל לחבורות ולוקחין מן השוק או מביתם גדי אחד או שה תמים זכר בן שנה, ושוחטין אותו בעזרת בית המקדש ביום י''ד בניסן בין הערבים, ואחר כך לערב אוכלין אותו בין כולם אחר מאכלם, שמצותו לאוכלו על השובע. (פסחים ע, א)

משורשי מצוה זו
כדי שיזכרו היהודים לעולם הנסים הגדולים שעשה להם ה’ יתברך ביציאת מצרים.

דיני המצוה
כגון זמן שחיטתו ביום אימת, (שם נח, א) ושהוא נשחט בשלוש כיתות בעזרה, (שם סד, א) וכי דוחין שבת עליו, (שם סה, ב) ודיני מנוייו, וקריאת ההלל עליו, ותקיעת חצוצרות.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת פסחים. (עי' רמב''ם הלכות קורבן פסח א יב).

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.
והעובר עליה במזיד ולא עשה פסח, חייב כרת. בשוגג אינו מביא קורבן, לפי שזה הוא אחד משלושה חטאים שבזדונן כרת ואין בשגגתן חטאת, והן: זה, מגדף ומבטל מילה.

מצווה ה: מצוות עשה לשחוט הפסח ביד' בניסן - ספר מצוות ה'

(עשה ד) מצוות עשה לשחוט קרבן פסח בי"ד בניסן בין הערבים.
שנאמר: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" שמות יב, ו.

מראי מקומות:
פסחים דף נח ואילך, דף ס"ט;
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א', ופרק י;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה נ"ה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין רכ"ג.

המצווה הנ"ה ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו להקריב כבש הפסח ביום י"ד בניסן.
והוא אומרו יתעלה:

"ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" (שמות יב, ו).

וכל העובר על מצווה זו ונמנע מלהקריבו בזמנו במזיד - הרי זה חייב כרת, בין שהוא איש או אשה.
לפי שכבר נתבאר בגמרא פסחים, שפסח ראשון חובה לנשים ודוחה את השבת. כלומר, הקרבתו בארבעה עשר שחל להיות בשבת, כמו כל איש ואיש מישראל.

ומאמר התורה בו הוא כרת,
והוא אומרו:

"והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה" (במדבר ט, יג).

ובריש מסכת כרתות, כאשר מנו את המצוות שהעובר עליהן חייב כרת - והן כלן מצוות לא תעשה - אמרו: "והפסח והמילה במצוות עשה". וכבר הקדמנו הקדמה זו.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת פסחים.