המצווה הל"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלדרוש ידיעה מן המתים.
כפי מה שמדמים אותם שהם מתים באמת, אף על פי שהם אוכלים ומרגישים – שמי שעושה כך ולובש כך יבואהו המת בשנתו ויגיד לו מה שישאל עליו.
והוא אומרו יתעלה:

"לא ימצא בך... ודורש אל המתים" (דברים שם).

ובגמרא סנהדרין:

"דורש אל המתים – זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות,
כדי שתשרה עליו רוח טמאה";

והעובר על לאו זה – חייב מלקות.

מצווה תקטו: מצוות לא תעשה, שלא לדרוש אל המתים - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שה] מצוות לא תעשה, שלא לדרוש אל המתים.
שנאמר: "לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים" דברים יח, י-יא.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ס"ה;
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י"א הלכה יג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ל"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין מ';
שו"ע יורה דעה סימן קע"ט;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן קמ"ב.

תקטו. שלא לדרוש אל המתים - ספר החינוך

שלא לדרוש אל המתים. ועניין דרישה זו הוא, שיש בני אדם מרעיבים עצמם והולכים ולנים בבית הקברות כדי שיבוא להם המת בחלום ויודיעם מה שישאלו עליו, ויש אחרים שלובשין בגדים ידועים ואומרים דברים ומקטרים קטורת ידועה וישנים לבדם, כדי שיבוא המת שהם רוצים בו ויספר להם בחלום, ועל כל מלאכות אלו וכיוצא בם נאמר (דברים יח י יא) לא ימצא בך ... ודורש אל המתים.

משורשי המצוה
מה שכתבתי באיסור כישוף בסדר זה (מצוה תקיא) ובסדד משפטים (מצוה סב).

ודיני המצוה
בסנהדרין (פרק שביעי).

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליו ועשה שום מעשה כדי שיבוא המת ויודיעהו שום דבר - חייב מלקות.