נב. שלא לאכול בשר שור הנסקל - ספר החינוך

שלא נאכל בשר שור הנסקל, אפילו נשחט כראוי. מכיון שנגמר דינו, בשרו אסור.
כן מפורש במכילתא (משפטים שם) שנאמר (שמות כא יח) ולא יאכל את בשרו. ולאו דוקא שור, אלא אף כל המזיקין: בהמה חיה ועוף, אלא שדבר ברגיל.

משורשי המצוה
כדי להסכים בדעתנו שכל מי שבאה תקלה על ידו, מרוחק ונמאס עם אלקים ועם אנשים, ואפילו שוגג, כמו הבהמה שאין לה דעת, וכל שכן מזיד. ובתיתנו דעתנו על דבר זה, יביאנו להיזהר הרבה בכל מעשינו, עד שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם.

מדיני המצוה
מה שבארו זכרונם לברכה (ב''ק מא א) שבין תם בין מועד נסקל על כל בריה שממית, בין איש או אשה או קטן או עבד, ושאין גומרין דינו (סנהדרין עט ב) אלא בפני בעליו אם יש לו בעלים, וכן אמרו (שם מד א) שיש צדדין הרבה שהשור ממית ואינו נסקל.
ויתר פרטיה מבוארים בקמא (הלכות מאכלות אסורות פ''ד).

ונוהגת מצות איסור בשרו בזכרים ונקבות
ובארץ ישראל דוקא נוהג דין שור הנסקל, על פי סמוכין, ובבית דין של עשרים ושלושה. והעובר עליה ואכל כזית מבשרו במזיד, לוקה.

מצווה נב: מצוות לא תעשה, שלא לאכול שור הנסקל - ספר מצוות ה'

[לא תעשה לא] מצוות לא תעשה, שלא לאכול ולהנות משור הנסקל.
שנאמר: "סקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו" שמות כא, כח.

מראי מקומות:
קדושין דף נ"ו עמוד ב'; בבא קמא דף מ"א;
הלכות מאכלות אסורות אסורות פרק ד' הלכה כב';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קפ"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קל"ה.

המצווה הקפ"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול בשר שור הנסקל
ואפילו נשחט קדם סקילתו, לפי שמשנגמר דינו נאסר באכילה אף על פי שנשחט שחיטה כשרה.
והוא אומרו יתעלה:

"ולא יאכל את בשרו" (שמות כא, כח).

ולשון המכילתא:

"שור שיצא לסקל וקדמו הבעלים ושחטוהו – בשרו אסור באכילה",
לכך נאמר: "ולא יאכל את בשרו".

והאוכל מבשרו כזית – לוקה.