המצווה הרל"א ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו לקבור הרוגי בית דין ביום הריגתם.
והוא אומרו יתעלה:
"כי קבור תקברנו - מצוות עשה".
וכך הוא הדין בשאר מתים,
כלומר: שיקבר כל מת מישראל ביום מותו.
ולפיכך קוראים למת שאין לו מי שיתעסק בקבורתם - מת מצווה. עניינו: המת שמצווה על כל אחד לקברו, לפי שאמר יתעלה: "כי קבור תקברנו",
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ו' מסנהדרין.
תקלז. לקבור בו ביום וכן כל המתים - ספר החינוך
לקבור מי שנתלה ביום ההוא, שנאמר
(דברים כא כג) כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'.
ולשון ספרי כי קבור תקברנו ביום ההוא מצות עשה.
מה שהזכירו זכרונם לברכה במשנה בפרק נגמר הדין
(סנהדרין מו, ב) שאמרו שם כי קללת אלהים תלוי, כלומר, שלא יאמרו הבריות מפני מה זה תלוי
? מפני שקלל את השם, ונמצא בהזכירם זה ובהעלותם הדבר בפיהם שהם מחללים שם שמים וגומלים רע לנפשם, והאל שחפץ בטובת בריותיו מנעם מזה מפני כך.
מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מצוה זו בנתלה לבד, אלא אף כל הרוגי בית דין מצוה לקברם ביום הריגתם, גם בכלל המצוה לקבור כל מת מישראל ביום מותו, ומפני כן יקראו זכרונם לברכה המת, שאין לו מי שיתעסק בקבורתו,
מת מצוה, כלומר שמצוה על הכל לקברו מצד הצווי הזה.
ואמרו זכרונם לברכה במשנה הנזכרת ששני קברות היו נתקנין לבית דין, אחד לנסקלין ולנשרפין, שדינם חמור, ואחד לנהרגים ולנחנקים, שדינם קל, ואחר שנתעכל בשר הנדון לשם מלקטין את העצמות וקוברין אותן בקברות אבותיהן.
ויתר פרטיה בפרק הנזכר
[יו''ד סי' שפ''ב].
ולעניין שאר מתי ישראל בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, שמצוה לקברם ביום מיתה. והעובר על זה והלין את המת שלא לכבודו ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת ה’
(מצוה תקלו).
מצווה תקלז: מצוות עשה לקבור בו ביום הרוג ביד' ושאר מתים - ספר מצוות ה'
(עשה ריט) מצוות עשה לקבור הרוגי בית דין ביום שנהרגו.
שנאמר: "כי קבור תקברנו ביום ההוא"
דברים כא, כג.
מראי מקומות:
סנהדרין דפים מ"ה, מ"ו;
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ט"ו הלכה ח', והלכות אבל פרק י"ד;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה רל"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ק"ד;
שו"ע .