המצווה הע"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

[איסור כניסה לטמא להר הבית]
האזהרה שהוזהר כל טמא מלהיכנס למחנה לוויה אשר כמוהו לדורות: הר הבית, כמו שביארנו בריש מסכת כלים, ושם נתבאר איסור כניסת הטמאים להר הבית. והכתוב שבא בלאו זה הוא אמרו על טמא מקרה לילה: "לא יבוא אל תוך המחנה" (דברים כג, יא).

ובגמרא פסחים אמרו גם כן:

"ויצא אל מחוץ למחנה" (שם) – זה מחנה שכינה,

כמו שביארנו במצווה ל"א ממצוות עשה;

"ולא יבוא אל תוך המחנה" – זה מחנה לוויה,
מתקיף ליה רבינא: ואימא אידי ואידי במחנה שכינה,
ולעבור עליו בעשה ולא תעשה?
אם כן נכתב קרא ולא יבוא אל תוך, כלומר:
היה לו לומר: ולא יבוא אל תוכו – "המחנה" למה לי?
לתן לו מחנה אחרת, והיא מחנה לויה,
כלומר שגם בה לא יבוא אל תוך המחנה.

ולשון ספרי:

"לא יבא אל תוך המחנה" – זו מצוות לא תעשה.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בריש במסכת כלים בפירושנו.

מצווה תקסה: מצוות לא תעשה, שלא יכנס טמא להר הבית - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שלח] מצוות לא תעשה, שלא יבא טמא למחנה לויה הוא הר הבית.
שנאמר: "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וגו' לא יבא אל תוך המחנה" דברים כג, יא.

מראי מקומות:
פסחים דף ס"ח; כלים פרק א'; מדות פרק ג';
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ג'; והלכות בית הבחירה פרק ז';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ע"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לא מנה לאו זה וכלל בלאוין ש"ד.

תקסה. שלא יכנס טמא להר הבית - ספר החינוך

שנמנע כל טמא מהכנס במחנה לויה שדמיונה לדורות הר הבית.
ועל זה נאמר (דברים כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה לא יבוא אל תוך המחנה.
וכן אמרו זכרונם לברכה בפסחים (סח, א)
ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה, לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה לויה. מתקיף לה רבינא ואימא אידי ואידי במחנה שכינה, ולעבר עליו בעשה ולא תעשה? אם כן נכתב קרא לא יבוא אל תוך, כלומר שאם כן דבמחנה אחת לבד ידבר, היה לו לומר לא יבוא תוכה, שכבר הזכיר מחנה בראש הכתוב, המחנה למה לי? ליתן לו מחנה אחרת, כלומר משהזכיר מחנה פעם אחרת למחנה אחר רמז הכתוב, והיא מחנה לויה, שלא יבוא בה כל טמא.

משורשי הרחקת הטומאה ממקום הקודש, כתבתי כמה פעמים בספרי (מצוה שסב).

דיני המצוה
מבוארים בפרק ראשון ממסכת כלים [הלכות ביאת מקדש פ''ג].

ונוהגת מצוה זו שלא להכנס טמא.
בין זכר בין נקבה בהר הבית אפילו בזמן הזה, וכעניין שאמר הכתוב (ויקרא כו, לא) והשמותי את מקדשכם. ודרשו בו זכרונם לברכה (מגלה כח, א) קדשתן עליהם אפילו כשהן שוממין, וכמו שכתבתי למעלה (מצוה קפד, שסג).