המצווה הרס"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
[לשכיר אסור לאכול במחובר לקרקע]
האזהרה שהוזהר השכיר מלאכול בשעת עבודתו מן הדבר שהוא עובד בו אם הוא עובד במחובר לקרקע.
והוא אומרו יתעלה:
"וחרמש לא תניף על קמת רעך" (דברים כג, כו),
אמרו:
"חרמש – לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש",
כלומר: בזמן הקציר לא תקצור לעצמך.
וידוע שפסוק זה לא בא אלא בשכיר ושאמרו "כי תבא" – פירוש כי תבוא שכיר, כמו שאמר התרגום: הרי תתגר.
ובפרק ז' מבבא מציעא אמרו:
"אלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה".
ושם נתבארו דיני מצווה זו.
מצווה תקעז: מצוות לא תעשה, שלא אכל הפועל בשעת מלאכה - ספר מצוות ה'
[לא תעשה שמה] ומצוות לא תעשה על הפועל שלא יאכל בשעת מלאכה אלא בגמר מלאכה.
שנאמר: "וחרמש לא תניף וכו'"
דברים כג, כו.
מראי מקומות:
בבבא מציעא דף פ"ו;
רמב"ם הלכות שכירות פרק י"ב הלכה ג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רס"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קפ"ג;
שו"ע חושן משפט סימן של"ז;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רע"ג.
תקעח. שלא יאכל הפועל בשעת מלאכה - ספר החינוך
שלא יאכל השכיר בשעת עבודתו מהדבר אשר יעבוד בו, אף על פי שהוא מותר לאכול ממנו שלא בשעת עבודה והוא בהליכתו מאומן לאומן, כשהוא עובד במחובר לקרקע לא הותר לאכול בשעת עבודה, ועל זה נאמר
(דברים כג כו) וחרמש לא תניף על קמת רעך. שאמרו זכרונם לברכה
(ב''מ פז, ב) חרמש, לרבות כל בעלי חרמש, ובשעת חרמש, כלומר עת הקציר לא תקצר לעצמך.
וכבר נודע שזה הכתוב בא בשכיר, ופירוש כי תבוא, כלומר, כי תבוא בשכרך לעשות עם בעל השדה, כדמתרגם אנקלוס ארי תתגר.
מתבאר גם כן במצות עשה שלו שבסדר זה
(מצוה תקעו). והעובר על זה בין איש בין אשה, בכל מקום ובכל זמן, והניף חרמש על קמת רעהו כעניין שפרשנו, עבר על לאו זה. ואין לוקין עליו מן הטעם הנזכר במצוה הקודמת.
