המצווה הקצ"ט ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו להחזיר את המשכון לבעליו הישראלי בעת שהוא צריך לו.
אם המשכון ממה שנזקקים לו ביום, כגון: כלי עבודתו ומלאכתו - יחזירם לו ביום וימשכנם בלילה;
ואם הוא ממה שנזקקים לו בלילה - כגון מצעות ושמיכות שהוא ישן בהן - יחזירם בלילה וימשכנם ביום.
ולשון המכילתא:

"עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כב, כה) -
זו כסות יום שאתה מחזיר לו כל היום;
וכסות לילה שאתה מחזיר לו כל הלילה מנין?
תלמוד לומר: השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש (דברים כד, יג).
מכאן אמרו: ממשכנין כסות יום בלילה וכסות לילה ביום
ומחזירין כסות יום ביום וכסות לילה בלילה.

וכבר נתבאר בגמרא מכות שאמרו:

"לא תבוא אל ביתו לעבוט עבטו" (שם שם, י) -
הוא לאו שנתק לעשה, ושהעשה הוא אמרו: "השב תשיב לו את העבוט".

ולשון ספרי:

"השב תשיב - מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום, וכלי לילה בלילה:
סגוס בלילה, ומחרשה ביום".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ט' מ[בבא] מציעא.

תקפז. להחזיר המשכון לבעלים בעת שצריך לו - ספר החינוך

שנצטוינו להשיב המשכון לבעליו הישראלי בעת שיצטרך אליו, כלומר, שאם המשכון הוא מה שצריך האדם ביום, כגון כלי מלאכתו, ישיבהו אליו ביום, והלווה יחזירהו לו בלילה. ואם הוא כלי שצריך אליו בלילה, כגון כסת ומכסה, ישיבהו לו בלילה, והלוה יחזירהו למלוה ביום.
ולשון מכילתא (משפטים פסקא קפו), עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כד כה) זה כסות יום, שאתה מחזירו כל היום, כסות לילה שאתה מחזירו כל הלילה - מנין? תלמוד לומר השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש, מכאן אמרו, ממשכנין כסות יום בלילה, וכסות לילה בלילה.
והראיה שזה ממנין מצות עשה מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרת מכות (טז, א) כי לאו דלא תבא אל ביתו לעבט עבטו הוא לאו שנתק לעשה, והעשה הוא השב תשיב לו וגו'.

משורשי המצוה
שהאל ברוך הוא חפץ בטוב בריותיו וזכותם, ורצה שילמדו נפשותם במידת החסד והחמלה למען יזכו לטוב, וכעניין שכתבתי בפרשת משפטים במצוה סו ובהרבה מצות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק המקבל (ב''מ קיג, א) המלוה את חברו אינו רשאי למשכנו, כלומר שלא בבית דין, ואם ממשכנו חייב להחזיר לו המשכון את הכר בלילה, ואת המחרשה ביום. במה דברים אמורים? שמשכנו שלא בשעת הלואתו, אבל משכנו בשעת הלואתו, כגון המלוה את חברו על המשכון אינו חייב להחזירו לו כלל, ועד מתי חייב להחזיר לו המשכון? עד לעולם.

ואם תשאל אם כן הוא, מה יועיל לו המשכון למלוה?
יועיל לו שלא ישמט החוב בשביעית, דקימא לן, המלוה על המשכון אין שביעית משמטתו, וכמו שכתבתי במצות שמיטה למעלה (מצוה תעז).
וכמו כן יועיל לו לעניין שאינו נעשה אותו משכון מטלטלין אצל בניו של לוה, דקימא לן, מטלטלי דיתמי, לבעל חוב לא משתעבדי, אלא אם כן הקנה לו בפירוש הלוה למלוה, כדרך שאנו עושין היום בשטרותינו. ומשכון זה אחר שהוא בחזקת המלוה, אפילו מת הלוה בעוד שהמשכון בביתו אינו נעשה מטלטלין אצל בניו, אלא שומטו המלוה ונפרע ממנו.
ועוד יועיל לו שאם רצה להפרע מחובו מוכרו ונפרע ממנו אם לא רצה הלוה לפדותו, שלא אמרו להחזיר עד לעולם אלא כשלא רצה המלוה להפרע מחובו.
ואם המשכון הוא מכלים שאינם צריכים למלאכה ביום ולכסות בלילה, אמרו זכרונם לברכה, שמניחן אצלו שלושים יום, כדי שיוכל הלוה לחזר אחר מעות שיפרע לו, ואחר שלושים יום אם לא פרעו מוכרו בבית דין.
ויתר פרטיה מבוארים שם בפרק המקבל בבבא מציעא.

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן
והעובר על זה ולא השיב את העבוט על הדרך שכתבנו למעלה ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, כמו שנכתוב אותו בסדר זה (מצוה תקפו), בעזרת השם.

מצווה תקפז: מצוות עשה להחזיר משכון בזמן שצריך לו - ספר מצוות ה'

(עשה רלה) מצוות עשה להשיב משכון לבעליו בעת צרכו.
שנאמר: "השב תשיב לו את העבוט" דברים כד, יג.

מראי מקומות:
בבא מציעא קי"ג;
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ג';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קצ"ט;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין צ"ד;
שו"ע חושן משפט סימן צ"ז;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רס"ו.