מצווה נט: מצוות עשה לדון דין שומר שכר ושוכר - ספר מצוות ה'

(עשה כח) מצוות עשה על הבית דין לדון דין שומר שכר ושוכר.
שנאמר: "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה" שמות כב, ט.

מראי מקומות:
בבא קמא פרק ו' ופרק ח'; בבא מציאה פרק ג' ופרק ה'; שבועות פרק ח';
רמב"ם הלכות שכירות פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה רמ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין פ"ט;
שו"ע חושן משפט סימן ש"ג ואילך.

נט. מצות בית דין לדון בדין נושא שכר ושוכר - ספר החינוך

לדון בדין נושא שכר והשוכר. ופירוש 'נושא שכר' - שומר פיקדון בשכר שנותנין לו על השמירה, ו'שוכר' הוא כמשמעו, ששכר בהמה מחברו לרכב או לעשות בה מלאכה, או ששכר ממנו מטלטלין, ונפל מחלוקת בין השוכר והמשכיר, או בין בעל הפיקדון והשומר אותו בשכר, שמצוה עלינו לדון ביניהם, כמו שכתוב בפרשה זו (שמות כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור וגו'.

שורש הדינין ידוע.

דיניה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ צג, א) שנשבעין על האונסין הגדולים ומשלמין הגנבה והאבדה לפי שיש בזה קצת פשיעה וקצת אונס, ומפני השכר שנוטלין על זה חייבין לשלם, מה שאין כן בשומר חינם שפטור על הכל חוץ מפשיעה. ודיני (שם עה, ב) שכירות פועלים ושכירות בהמות ובתים,
ודין (ב''ק צח, ב) האומן שקלקל, ומראה (שם צט, ב) דינר לחנוני ונמצא רע,
ודין (ב''מ ד, א) שוכר בבעלים שפטור,
ודין (שם מב, א) תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ודיני (שם לו, ב) שומר שמסר לשומר והוסיף השני או גרע בשמירה, ועניין כל המפקיד שעל דעת אשתו ובניו הגדולים הוא מפקיד (שם).
ומה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ כט, ב) שאין השוכר רשאי להשכיר.

וכתב הרמב’’ן זכרונו לברכה (שכירות ב ה) שלא אמרו זה אלא במטלטלין לפי שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר, אבל בשוכר בית ורצה להשכירו לאחר רשאי, ובלבד שיהיו האחרונים כמנין הראשונים. וכן בספינה. ויש חולקין (דעת הראב''ד שם) עליו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק ששי ושביעי מן קמא, ושלישי וששי ממציעא, ובשמיני משבועות.

ונוהגת בזכרים בכל מקום ובכל זמן
ואם עבר עליה ולא דן, אם ראוי לכך ביטל עשה. ואף על פי שנצטוינו דרך כלל לדון בדין טוען ונטען, ריבתה התורה צווי בשומרים בפרט, לפי שהן עניינים רגילין בישובי בני אדם.

המצווה הרמ"ג ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו בדין נושא שכר והשוכר, לפי שדין שניהם אחד.
כמו שביארו ואמרו: שלושה דינין לארבעה שומרין.
והוא אומרו יתעלה:

"כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו'" (שם שם, ט).

וכבר נתבארו משפטי דין זה בפרק ו' ופרק ט' מ[בבא] קמא ופרק ג' ופרק ו' מ[בבא] מציעא ופרק ח' משבועות.