מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



סח. שלא נשית יד בין לווה למלווה בריבית - ספר החינוך

שלא נתעסק במלוות ריבית בין הלווה והמלווה, כלומר שלא נעשה להם ערבות ולא נעיד אליהם ולא נכתוב ביניהם שטר שיש בו הזכרת ריבית, שנאמר (שמות כב כד) לא תשימון עליו נשך.
ובא הפירוש במציעא (עה, ב) שהלאו הזה נאמר על המתעסקים בעניין, כגון ערב ועדים וסופר. ושם נאמר גם כן שהמלוה נכלל עמהם בלאו זה, מלבד הלאוין האחרים שמיוחדין בו. וכלל העניין שאמר אביי שם, שהמלווה עובר על ששה לאוין, והלווה בשנים, והמתעסקין באחד.

משורשי המצוה
כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציווה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו, עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של ריבית וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך. ובהמנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים - ימנעו בני אדם ממנו.
ויתר פרטיה במציעא (י''ד קס).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ונעשה סופר או ערב או עד במלוה, עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, שאפילו המלוה אינו במלקות, שהרי ניתן להשבון, ואינו בדין דהני דאתו מחמתיה יתחייבו במלקות.

מצווה סח: מצוות לא תעשה, שלא להתעסק בין מלוה ללוה בריבית - ספר מצוות ה'

[לא תעשה לז] מצוות לא תעשה, שלא להתעסק בין מלוה ללוה ברבית.
שנאמר: "לא תשימון עליו נשך" שמות כב, כד.

מראי מקומות:
בבא מציעא דף ע"א, ודף ע"ב;
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רל"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קצ"ג;
שו"ע יורה דעה סימן ק"ס;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רנ"ט.

המצווה הרל"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהתעסק בהלוואת הריבית בין הלווה והמלווה, שלא נערב לאחד מהם ולא נעיד להם, ולא נכתוב ביניהם שטר במה שהסכימו עליו מעניני הריבית.
והוא אומרו יתעלה:
"לא תשימון עליו נשך" (שמות כב, כד).
ולשון גמרא בבא מציעא:
"ערב ועדים אינם עוברין אלא משום: 'לא תשימון עליו נשך'".
ושם נתבאר שהסופר כעדים וכערב. ועוד נתבאר שם, שלאו זה, שהוא "לא תשימון עליו נשך", אף על פי שבא במתעסקים ביניהם – הרי הוא כולל גם את המלווה, ולפיכך יהיה המלווה בריבית עובר על ששה לאווין:
האחד – לא תהיה לו כנשה,
והשני – את כספך לא תתן לו בנשך,
והשלישי – ובמריבית לא תתן אכלך,
והרביעי – אל תקח מאתו נשך,
והחמישי – לא תשימון עליו נשך,
והששי – ולפני עור לא תתן מכשל.
ושם אמרו:
"ואלו עוברין בלא תעשה: המלווה, והלווה, הערב, והעדים; וחכמים אומרים: אף הסופר – עוברין על בל תתן, ועל בל תקח ממנו, ועל לא תהיה לו כנשה, ועל לא תשימון עליו נשך, ועל ולפני עור לא תתן מכשל".
ובגמרא:
"אמר אביי: מלווה עובר בכלן, לוה עובר משום לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשל; ערב ועדים אין עוברים אלא משום לא תשימון עליו נשך".

והעובר על לאו זה - אם היא ריבית קצוצה – מוציאים אותה מידו ומחזירים לזה שממנו נלקחה הריבית.