מצווה עו: מצוות לא תעשה, שלא לנטות אחרי רבים בשביל אחד בדיני נפשות - ספר מצוות ה'
[לא תעשה מה] מצוות לא תעשה, שלא לנטות אחרי רבים לחוב בשביל אחד בדיני נפשות.
שנאמר: "לא תהיה אחרי רבים לרעת"
שמות כג, ב.
מראי מקומות:
סנהדרין דף ב', דף ל"ב ע"ב ודף ל"ג;
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ח' הלכה א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רפ"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קצ"ה.
עו. שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות בשביל אחד - ספר החינוך
שלא ילך הדיין אחר דעת הרוב בדיני נפשות כשיהיה התוספת איש אחד לבד.
וביאור זה כי כשתהיה מחלוקת בין הדיינים בדין אדם אחד, ויאמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שאינו חייב, והיו המחייבין יותר על המזכין אחד, שלא יעשה הדין בחוטא כדברי המחייבין, שנאמר
(שמות כג ב) לא תהיה אחרי רבים לרעת, כלומר לא תלך אחר הרוב שיזדמן לחתוך משפט מות. וזהו לשון הכתוב שאמר לרעות, כלומר לחיוב מיתה, וזהו כשיהיה רוב מצומצם, כלומר שההכרע אינו אלא מחמת איש אחד. אבל כשיהיה ההכרע בשנים, אפילו לרעת מטין על פיהם. ובמכילתא: הטיתך לטובה על פי עד אחד, ולרעות על פי שנים.
לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למידות ה’ ברוך הוא, וממידותיו שהוא רב חסד, כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין.
ומשפטי המצוה בפרק רביעי מסנהדרין, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה של אחרי רבים להטת. והעובר עליה וחייב ברוב המוכרע באחד, עבר על מצות מלך, ועונשו גדול מאוד, שגורם לאבוד נפש שלא כדין.
המצווה הרפ"ב ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהר הדיין מללכת אחר דעת הרוב אם הרוב אדם אחד בלבד.
ופירוש העניין הזה, שאם נפלה מחלוקת בין הדיינים בחוטא: מקצתם אמרו שהוא חייב מיתה ומקצתם אמרו שאינו חייב מיתה, והיו המחייבים יתרים במנין על המזכים איש אחד – אסור להרוג אותו החוטא, והזהיר ה' את הדין מלהרגו עד שיהו המחייבים יתרים על המזכים – שנים.
והוא אומרו:
"לא תהיה אחרי רבים לרעת" (שם, ב),
כלומר: לא תלך אחר כל רוב שיארע, בגזר דין המוות, וזהו עניין אמרו במיוחד "לרעות".
ולשון המכילתא:
"אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין שומע אני יהא חייב –
תלמוד לומר: לא תהיה אחרי רבים לרעת".
ושם אמרו:
"הטותך לטובה על פי אחד, הטותך לרעה על פי שנים".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ד' מסנהדרין.
