מצווה עט: מצוות לא תעשה, שלא לרחם על עני בדין - ספר מצוות ה'

[לא תעשה מז] מצוות לא תעשה על הבית דין שלא לרחם על עני בדין.
שנאמר: "ודל לא תהדר בריבו" שמות כג, ג.

מראי מקומות:
חולין דף קל"ד;
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כ' הלכה ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רע"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ר"ג;
שו"ע חושן משפט סימן י"ז;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רכ"ט.

עט. שלא לרחם על עני בדין - ספר החינוך

שלא יחמול הדין על החלש והדל בשעת הדין, אלא שידין דינו לאמיתו, לא על צד החמלה עליו, אבל ישוה בין העשיר והדל, להכריחו לפרוע מה שהוא חייב, שנאמר (שמות כג ג) ודל לא תהדר בריבו. ונכפל זה העניין במקום אחר, שנאמר (ויקרא יט טו) לא תשא פני דל. ולשון ספרא שלא תאמר עני הוא זה, ואני והעשיר חייבים לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, תלמוד לומר לא תשא פני דל.

ושורש המצווה
ידוע, שהשכל מעיד בהשוית הדין, שדבר ראוי וכשר הוא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים.
והעובר עליה והשוה הדין לחמלתו על הדל, עבר על מצות מלך, ואין בה מלקות, שאין בה מעשה.

המצווה הרע"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר הדין מלחמול על המסכן בשעת הדין
עד שיזכהו בדבר שאינו מגיע לו, דרך רחמנות, אלא ישווה בין העשיר לעני והאביון ויחייבנו לשלם מה שיטל עליו,
והוא אומרו:

"ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג, ג).

וכבר כפל את הלאו בעניין זה בלשון אחר ואמר: "לא תשא פני דל" (ויקרא יט, טו).
ולשון ספרי:

"שלא תאמר: עני הוא זה הואיל ואני והעשיר הזה חייבין לפרנסו
אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות –
תלמוד לומר: לא תשא פני דל".