ט. מצות השבתת החמץ - ספר החינוך

להסיר כל לחם חמץ ממשכנותינו ביום ארבעה עשר בניסן, שנאמר (שמות יב לו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ופירושו ''הראשון'', קודם לפסח.

משורשי מצוה זו
כדי שנזכר הנסים במצרים, כמו שכתוב בקורבן פסח.

דיני המצוה
כגון שעת ביעורו מן היום מתי, ומה היא השבתתו, (פסחים כא, א) ובאי זה מקום צריך לחפשו, (שם ה, א) ובאי זה מקום אינו צריך, ומאימתי מוטלת המצוה עליו אם יוצא לדרך, (שם ו, א) ואם חל ארבעה עשר בניסן בשבת איך יהיה דינו, (שם מט, א) והביטול בפה (שם ו, ב) שצריך לעשות נוסף על הביעור.
ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון (או''ח תל''א - ת''מ).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ולא השביתו, ביטל עשה ד'תשביתו'. ואם יש חמץ במשכנותיו עובר גם כן על לא תעשה, שנאמר: 'שאור לא ימצא בבתיכם'. אבל אין לוקין על לאו זה, אם לא עשה בו מעשה, שהלכה היא, לאו שאין בו מעשה, אין לוקין עליו.

מצווה ט: מצוות עשה לבער חמץ בערב פסח - ספר מצוות ה'

(עשה ו) מצוות עשה להשבית חמץ בי"ד בניסן.
שנאמר: "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" שמות יב, טו.

מראי מקומות:
פסחים דף ה';
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ב';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קנ"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ל"ט;
שו"ע אורח חיים סימן תל"א עד סימן תמ"א;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן צד, וצ"ח.

המצווה הקנ"ו ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו להסיר את החמץ מרשותנו ביום י"ד בניסן - וזוהי השבתת שאור.
והוא אומרו יתעלה:

"ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" (שם יב, טו),

וחכמים קוראים לה גם כן: ביעור, כלומר: ביעור חמץ,
ובגמרא סנהדרין מגמרא דבני מערבא אמרו:

"חמץ חייבין עליו עשה ולא תעשה:
עשה על ביעורו, דכתיב 'תשביתו שאר מבתיכם':
לא תעשה, דכתיב 'שאור לא ימצא בבתיכם'" (שם שם, יט)

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בריש פסחים.