בדיקות הריון - היבט הלכתי

מחבר: הרב דב ליאור

 שתי שאלות הציג ד"ר שימל:

הראשונה הייתה האם יש לחייב נשים בהריון לבצע בדיקות רגילות של אולטרה סאונד ובדיקות דם, כדי לוודא את מצב בריאותו של העובר, שאם חלילה תימצא איזושהי בעיה - שהרופא יהיה מוכן לתת לו את הטיפול הנאות כשייוולד.

והשאלה השניה הייתה באיזו מידה אסור לנשים להימנע מהבדיקות האלו, משום שהן גורמות להוצאות כספיות גבוהות למערכת הרפואית (ושמענו עכשיו על הגירעון הגדול שיש לבית החולים ולמערכת הבריאות הציבורית עקב הטיפול היקר בפגים).

דעת התורה על הליכה לרופאים

כדי להשיב על השאלות הללו, אני חושב שעלינו להתבונן קודם-כל על הדרכתה של תורת ישראל ביחס להליכה לרופאים, וביחס לקבלת טיפול רפואי. בתלמוד (במסכת בבא קמא ובעוד כמה מקומות) לומדים מהכתוב בפרשת משפטים "ורפוא ירפא": דרש ר' ישמעאל מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא'. והמפרשים עומדים על השאלה לשם מה בכלל צריך להשמיע לנו את החידוש הזה, הרי זה מובן מאליו? ויש בעניין זה כמה שיטות: שיטת התוספות היא שהיה עולה על הדעת שהיהדות יוצאת מתוך הנחה שמחלה באה כתוצאה מאיזשהו חטא, שמהשמים מביאים על אדם ייסורים; אולי היה עולה על הדעת שאין לו לאדם להתערב בזה, כאילו אתה פועל במשהו נגד ההשגחה האלוקית; בא הפסוק ואומר: לא, יש 'חשבונו של עולם', ויש חוקיות שהטביע הבורא בבריאה. אתה צריך לנהוג לפי החוקיות הטבעית, ואל תתחשב במה שאולי בבית דין של מעלה קבעו.

ב'דעת כהן' כותב מרן הרב קוק זצ"ל שיש בזה חידוש: חכמת הרפואה, במיוחד בדורות הקודמים ובמידה ניכרת גם בדורנו אנו, אינה חכמה כמו מתמטיקה, שהיא חכמה ברורה ומדוייקת, ותמיד שתים ועוד שתים הן ארבע. ברפואה היום הרופאים אומרים כך, וכעבור כמה שנים מחליטים על טיפול אחר, וגם בתרופות אנחנו שומעים שהשתמשו בתרופה שנים רבות, ואחרי כן התברר שיש לה תופעת-לוואי והוציאו את התרופה הזאת משימוש. אני זוכר שלפני שנים רבות אמרו שכל ילד שנולד צריכים להוציא לו את השקדים ואת התוספתן, ולאחר מכן השתנתה הגישה לגמרי (גם אנו, שמאמינים בבריאת העולם בידי הקב"ה, קשה לנו לקבל שיש איזשהו איבר בגופו של אדם שאין לו שום תפקיד; יכול להיות שכיום אנחנו לא יודעים מה תפקידו, אבל קשה לנו לקבל שהוא נברא לבטלה). בגלל השינויים וההתפתחויות בחכמת הרפואה כתב ר' אברהם אבן עזרא על הפסוק "ורפוא ירפא" שיש לעשות הבחנה בין טיפולים חיצוניים, כמו בשבר או בשריטה, שעליהם נאמר 'ורפוא ירפא', לבין טיפולים פנימיים (הרי בדורות הקודמים לא היו אולטרה סאונד ואמצעי צילום לפנים הגוף, ואפילו לא בדיקות דם, ואדם שכאבה לו הבטן אי-אפשר היה לדעת אם הקיבה כואבת לו, או הכבד או איבר אחר, והעלו כל מיני השערות). שיטתו היא שבטיפול באיברים פנימיים אין לפנות אל הרופאים, ויש להשאיר זאת בידי שמים. זו הייתה שיטתו של ר' אברהם אבן עזרא בפשט הכתוב. היום כמובן, עם התקדמות הרפואה, הרופא יכול לדעת הרבה על מה שקורה בפנים, באמצעות צילומים ובדיקות, וההבדלים בין הטיפול בפנים הגוף והטיפול באיברים החיצוניים נטשטשו לגמרי.

אם-כן - הרב קוק כותב שכל החידוש שב"רפוא ירפא" הוא, שהיה עולה על הדעת שהטיפול הרפואי אינו בטוח, ויתכן אפילו שהוא יגרום לעצמו נזק, ומי אומר שהוא חייב להיכנס למצב של סיכון? באה התורה האלוקית ואמרה לנו, שלמרות שיש לך ספק - אם זו הנורמה המקובלת לפי הנתונים שבאותו דור - לא רק שמותר לך, אלא שאתה חייב להתרפא. הרמב"ם בפירוש המשניות (מסכת נדרים פרק ד משנה ד) אומר בפירוש שמצווה על הרופא לרפא, והוא מסמיך זאת על הפסוק "והשבות לו", פסוק שנאמר בעניין השבת רכוש, וקל וחומר שהוא נכון לעניין השבת הגוף. אם אפשר להציל אדם, או איבר, כמו טובע בנהר שיש חיוב לכל מי שיכול להציל להציל, כך יש חיוב על רופא לרפא. ב'משנה תורה' אין הרמב"ם מביא את הדין הזה של חיוב לרפא, רק בפירוש המשניות.

ובאמת, לדעת כמעט כל הפוסקים האחרונים, כפי שאביא לפניכם עוד מעט, יש חובה על הרופא לרפא ויש חובה על החולה ללכת ולהתרפא - "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". לאדם אסור להזניח את עצמו ולהיות חולה. הר"ן כותב במסכת יומא, שאם אדם נמצא במצב מסוכן בשבת, או כשרופא אומר שהוא צריך לאכול ביום הכיפורים, והוא יגיד שהוא מחמיר על עצמו ואינו רוצה לאכול, או שאינו רוצה שיחללו שבת כדי להציל אותו - הוא נקרא חסיד שוטה.

הרמב"ן בפירושו על התורה בפרשת בחוקותי כותב רעיון עמוק: אלה שנמצאים בחצרות בית ה' - "ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברפואות". יש כאלה שהבינו בדעת הרמב"ן, שמי שאינו רוצה ללכת לרופא על אף שהוא חולה - אין עליו חיוב ללכת. וראיתי בתשובות 'אבני נזר' חושן משפט תשובה אחרונה, שאביו של בעל 'אבני נזר' נשאל על חולה שהרופאים אמרו לו שהוא צריך לאכול מאכל  שאסור לפי דין תורה, והוא רצה להחמיר על עצמו, האם מותר לו, או אסור לו? הוא רצה להסתמך על פירוש הרב אבן עזרא שהזכרנו, שיש להבחין בין טיפולים חיצוניים בגוף האדם לבין טיפולים פנימיים. אביו של בעל ה'אבני נזר' אומר שהחולה רשאי להחמיר על עצמו, ומנמק זאת בכך שהרופאים בזמנו "מוּעדים לקלקל", כך הוא כותב, ביטוי חריף (כמובן שהמדובר על הרופאם של לפני למעלה ממאה שנה, שחוכמת הרפואה הייתה כולה אומדנא, ולא ידעו אותה כפי שיודעים היום; ברור שבעשרות השנים האחרונות הרפואה התקדמה בצעדי ענק מעבר לאלפי שנים שקדמו לתקופתנו).

יכול להיות, כפי שד"ר שימל הזכיר, שישנם חוגים שנמנעים מלבצע בדיקות ובכלל מלקבל טיפולים רפואיים מסוימים. אולי הם מסתמכים על שיטת הרמב"ן, וחושבים שהם בדרגה של צדיקים, שהרי לדעת הרמב"ן כשאדם נמצא בדרגה גבוהה הוא אינו זקוק לטיפולים רפואיים. אולם דעתו של הרמב"ן לא נתקבלה להלכה. גדולי הפוסקים, כבר לפני כמה מאות שנים, דחו זאת. לדעתם, הרמב"ן אמר את דבריו רק לגבי אנשים שנמצאים בספירה רוחנית גבוהה, וזו לא הדרכה לציבור הרחב. לא כל אחד יכול לומר שהוא צדיק שכזה, שישגיחו עליו מהשמים והוא אינו זקוק לקבל טיפול רפואי.

ה'ברכי יוסף' (יורה דעה סימן של"ו) כותב: האידנא יש חובה להתנהג לפי הנוהג שמקובל בעולם לטיפול רפואי, והרמב"ן אמר את דבריו רק לאנשים גדולים אבל לא לכלל הציבור. וכן כותב גם הב"ח באותו סימן, ועוד כמה מגדולי האחרונים. זו פשיעה מצידו של האדם הסומך על הנס ואינו הולך לקבל את הטיפול הרפואי המקובל, בהתאם לחוכמת הרפואה שבדורו. אלו שחושבים שאינם צריכים לקבל טיפול רפואי אינם נוהגים על פי ההלכה. גם בשו"ת 'יחוה דעת' חלק א' כתב שלא פוסקים כמו הרמב"ן, אלא יש חיוב לקבל טיפול מתאים.

חובה לעבור בדיקות הריון סדירות

ולכן, בנוגע לבדיקת אולטרה סאונד, או שאר הבדיקות שנשים בהריון צריכות לעבור - אין רשות לשום אישה להימנע מלנהוג לפי הנורמה המקובלת. ואם יש צורך לדעת מראש כיצד לטפל בתינוק - ודאי שיש חיוב, לעניות דעתי, לעשות את הבדיקות הדרושות. אולם רק אם זהו הנוהג המקובל על הרופאים, שבחודש מסוים יש לעשות בדיקה כזאת ובחודש אחר בדיקה כזאת - יש חיוב לעשות את הבדיקה, אבל אין חיוב להשתתף בסריקות ומחקרים שאינם הכרחיים.

שמעתי שיש נשים שנמנעות מלעשות אולטרה סאונד משום החשש שיש איזשהו סיכון, אפילו מינימלי, של פגיעה בעובר. הייתי ממליץ לרופאים, שאם יודעים בוודאות שבדיקת אולטרה סאונד אינה פוגעת במאום ואין לה שום תופעות לוואי, שיתנו לזה פרסום.

חשש נוסף הקיים אצל חלק מהרבנים וחלק מן הנשים מפני בדיקת אולטרה סאונד הוא שיגלו שמשהו אינו בסדר בעובר, ואז ידברו עם הנשים על ביצוע הפלה, גם כשזה אינו מוצדק כלל מבחינה הלכתית מפני שאין שום סכנה לאישה. אבל הרופאים הרי לא מחייבים לעשות הפלה, ואפילו אם יגידו לאישה שלעובר יש חיסרון כזה או אחר - בהרבה מקרים לכשייוולד הרופאים יוכלו לטפל בו. בכל אופן חשוב לא להכניס את האישה לחרדה, ולא ללחוץ עליה לעשות הפלה שאינה מוצדקת על פי ההלכה. אם יובטח מראש שהרופאים לא ידברו עם הנשים על הפלה ייתכן שהבעיה תיפתר, והנשים תלכנה ברצון לעשות את הבדיקות שהן רק לתועלתן.

עלות הטיפול בתינוק פגוע

הנקודה השניה שהוזכרה היא העלות הגבוהה. בתורה ישנו איסור להזיק, ואפילו גרמא בנזיקין אסור. אישה שלא עשתה את הבדיקות המתאימות ונולד ולד שהוא 'טריפה', וכפי ששמענו כאן הוצאות הטיפול ביילודים אלה מגיעות לסכומי עתק, וזה על חשבון טיפול ביילודים אחרים או בחולים אחרים - לדעתי יש כאן ממש מקרה של מזיק כספי ציבור, ובמידה מסוימת זה יותר חמור מאשר נזק לרכוש פרטי. הגמרא אומרת שמי שגוזל את הרבים, ולאחר מכן רוצה לחזור בתשובה - תשובתו יותר קשה. לכן לעניות דעתי, אם מדובר בנורמה של בדיקות מקובלות, שמטרתן לייעל את המערכת, ולהכין את הרופאים לטיפולים המתאימים במקרה של יילוד פגוע, מה שיכול להוריד את עלויות הטיפול - האישה חייבת לשתף פעולה ולבצע את הבדיקות המאימות.

לכן אני רוצה לקדם בברכה את עצתו של ד"ר שימל, לפיה יש לתגבר את הקומוניקציה בין הרבנים לבין הרופאים. אני מאוד ממליץ שמשפחה שמתייעצת עם מורה הוראה או רב - תדאג לתקשורת ישירה בין הרב לבין הרופא במקרה של בעיה רפואית רצינית. קשר ישיר בין הרופא לבין הרב יעשה את התמונה ברורה, וממילא גם עצתו של הרב כיצד לנהוג במקרה הזה תהיה ברורה יותר, לאחר שיש בידיו את כל הנתונים.