קמה. שלא לאכול בשר קדשים שנטמא - ספר החינוך
שלא נאכל בשר קודשים שנטמא, שנאמר
(ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, והוא הדין אדם טמא שאסור לאכול בשר טהור, וכמו שנכתוב
(מצוה קסז) בלאו בפני עצמו בעזרת השם. ובפרק שני דפסחים
(כד ב) אמרו טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו.
מה שכתבנו למעלה שנצטוינו להגדיל עניני הקורבן בכל עניין, ובודאי ממעלתו שלא לאוכלו כי אם בטהרה ובגוף נקי. ובדבר הגדלתו מה תועלת לנו בו - כבר כתבנו טעמו
(מצוה קג).
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה
(מכות יד ב) שאסור לטמא הקודשים או לסבב להם טומאה, אבל המטמאן אינו לוקה, אלא טהור האוכלן טמאים הוא שלוקה, מדכתיב לא יאכל. ואף על פי שכתוב זה במלואים, הוא הדין לשאר הקרבנות כולן.
ואפילו האוכל כזית מלבונת המנחה שנטומאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה. שגם היא חלק מחלקי הקורבן. ואין החיוב אלא בטומאת אב הטומאה או ולד הטומאה של תורה, אבל מפני טומאה של דבריהם אינו לוקה. אבל מכין אותו מכת מרדות.
ויתר רובי פרטיה בפרק שלושה עשר מזבחים.
ועובר עליה ואכל כזית במזיד מבשר קודש שנטמא, לוקה.
המצווה בכל הספרים
