תקכה. שלא לערוץ ולפחד במלחמה - ספר החינוך

שנמנענו שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה, ושלא נברח מפניהם, אבל החובה עלינו, להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם, ועל זה נאמר (דברים ז כו) לא תערוץ מפניהם, ונכפלה המניעה במקום אחר, באמרו (שם ג, כב) ''לא תיראום''.

משורשי המצוה
שיש לכל אחד מישראל, לשום בשם יתברך מבטחו, ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לשם ברוך הוא ולעמו.

דיני המצוה
כגון, מה שהזהירו זכרונם לברכה שלא יחשוב אדם בעת המלחמה, לא באשתו, ולא בבניו, ולא בממונו, אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה. ועוד יחשב, שכל דמי ישראל תלויין עליו, והרי הוא כאילו שופך דמי כולם אם יפחד וישוב אחור ימינו, וכעניין שכתוב (שם כ ח) ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. ומפורש בדברי קבלה, ארור עושה מלאכת ה’ רמיה, וארור מונע חרבו מדם. ואמרו זכרונם לברכה שכל הנלחם בכל לבבו וכונתו לקדש ה’, מובטח הוא שלא ימצא נזק, ויזכה לו ולבניו להיות להם בית נכון בישראל, ויזכה לחיי העולם הבא. וכעניין שכתוב כי עשה יעשה ה’ לאדני בית נאמן כי מלחמות ה’ אדני נלחם וגו'.
ויתר פרטי המצוה, בפרק שמיני מסוטה [הלכות מלכים פ''ו].

ונוהגת מצוה זו בזכרים, כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן
והעובר על זה והתחיל לחשוב ולהרהר ולהבהיל עצמו במלחמה, עבר על לאו זה, ועונשו גדול מאוד, כמו שכתבנו.

המצווה בכל הספרים