תקסו. מצוה להתקין מקום להפנות בו - ספר החינוך
שנצטוינו כשיצאו חילותינו למלחמה, שנכין ונייחד לחיל מקום ידוע, שיהיה שם כל איש יוצא לעשות צרכיו, כדי שלא יעשו צרכיהם בכל מקום ובינות המלונות, כמו שיעשו האומות
(סנהדרין קד ב).
ועל זה נאמר
(דברים כג יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו'.
ולשון ספרי, אין יד אלא מקום, שנאמר
(שמואל א טו, יב) והנה מציב לו יד.
כעניין שכתוב בפרשה, כי ה’ אלהיך מתהלך בקרב מחנך והיה מחנך קדוש וגו', כלומר שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה שכולן נקיי הנפש, כי כל הירא מעבירות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית, ונשארו הטובים אשר רוח אלקים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמוד בנקיות, כאשר ידוע ומפורסם, שהנקיות מידה מן המידות הטובות המביאה לידי רוח הקודש, וכדרש רבי פנחס בן יאיר בפרק קמא דעבודה זרה
(כ, ב), וגם יש בזה שבח לאומה כי יבואו אליהם מלאכי גוי, ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טנוף
(עי' מו''נ ח''ג פמ''ח).
כלולים בפשט הכתוב.
והעובר על זה ולא התקין לו מקום מחוץ למחנה ולכלך מקום המחנות ביטל עשה זה, ועונשו גדול מאוד שגורם לשכינה להסתלק ממחנה ישראל. וכמו שכתוב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, כלומר, בהיותכם בתוך הלכלוך, תרחיקו עצמכם מן הטוב.
המצווה בכל הספרים
