עט. שלא לרחם על עני בדין - ספר החינוך
שלא יחמול הדין על החלש והדל בשעת הדין, אלא שידין דינו לאמיתו, לא על צד החמלה עליו, אבל ישוה בין העשיר והדל, להכריחו לפרוע מה שהוא חייב, שנאמר
(שמות כג ג) ודל לא תהדר בריבו. ונכפל זה העניין במקום אחר, שנאמר
(ויקרא יט טו) לא תשא פני דל. ולשון ספרא שלא תאמר עני הוא זה, ואני והעשיר חייבים לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, תלמוד לומר לא תשא פני דל.
ידוע, שהשכל מעיד בהשוית הדין, שדבר ראוי וכשר הוא.
והעובר עליה והשוה הדין לחמלתו על הדל, עבר על מצות מלך, ואין בה מלקות, שאין בה מעשה.
המצווה בכל הספרים
