קטו. מצות מעשה העולה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לעשות העולה כמשפטה, שנאמר
(ויקרא א ג) אם עולה קרבנו וגו' כמו שכתוב בפרשה.
מה שכתבתי
(מצוה צה) במצות הבית על עניין הקרבנות סדר ויקחו לי.
מה שאמרו זכרונם לברכה במעשה העולה, שהיתה נעשית כן, שוחטין את הבהמה בעזרה, והשחיטה כשרה אפילו בזרים. ומקבלת הדם ואילך מצות כהונה, וזורק הכהן הדם ומפשיט אותה ומנתחה אברים שלמים, דכתיב לנתחיה, ופרשו זכרונם לברכה
(חולין יא א) ולא נתחיה לנתחים. וכשמנתח מסיר גיד הנשה מן הירך ומקטיר כל הנתחים על גבי המזבח. וצמר שבראשי הכבשים ושער שבזקן התישים, והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, בזמן שהם מחוברים מקטירים הכל, שנאמר
(שם ט) והקטיר הכהן את הכל. פִרשוֹ לא יעלו, שנאמר
(דברים יב כז) ועשית עלותיך הבשר והדם.
וסדר הנתוח כיצד היה
(עי' תמיד פ''ד) והדחת בני המעים כיצד, ובכמה בני אדם מוליכין את האברים למזבח, שאמרו זכרונם לברכה
(יומא כו, ב) כי הכבש בששה, והשור בארבעה ועשרים בעולות צבור, ועולות
(יומא שם במשנה) יחיד בפחות. ועניין עולת העוף כיצד נעשית.
ויתר פרטיה מבוארים בזבחים
(סד ב).
וכהן שעבר ולא עשאה כסדר הזה, ביטל עשה.
המצווה בכל הספרים