קצו. שלא לגלות ערות אחותו מן האב והיא בת אשת אביו - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לגלות ערות בת אשת אביו כשתהיה אחותו. כלומר שהיא בת אביו, שאלו בת אשת אביו שאינה אחותו כבר אמרנו למעלה
(מצוה קצב) שמותר לשא אותה לאשה לכתחלה. אלא פירושו, בת אשת אביו והיא אחותו, שנאמר
(ויקרא יח יא) ערות בת אשת אביך לא תגלה.
וכבר כתבתי למעלה בערות אחות, שהלאו הזה בא כדי שישים אחותו מנשואת אביו ערוה בפני עצמה, וכעין מה שאמרנו באמו
(מצוה קצ), שאם היא אשת אב חייב בה שתים משום אם ומשום אשת אב.
והראיה מה שאמרו זכרונם לברכה ביבמות
(כב, ב) תנו רבנן הבא על אחותו, והיא בת אשת אביו, חייב משום אחות ומשום בת אשת אביו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום אחותו בלבד. מאי טעמיהו דרבנן אמרי מכדי כתיב ערות אחותך בת אביך וגו', ערות בת אשת אביך מולדת אביך למה לי, שמע מנה לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו. נמצא שהשוכב עם אחותו שהיא מאנוסת אביו אין בה אלא לאו אחד, והשוכב עם אחותו שהיא מנשואת אביו יתחייב שני לאוין, ובשוגג חייב להביא שתי חטאות.
ומשפטי ה’ צדקו, כי אחר שתרחיק התורה קרבת האחות ראוי להחמיר באותה שהיא אחות גמורה, רוצה לומר מן הנשואין, כי היא נקראת אחות אמה.
וכעניין זה כתב
הרמב’’ן זכרונו לברכה
(אחרי מות יח ט).
בסוף הסדר
(מצוה ריא) תראה היכן הם.
והעובר על זה ושכב את אחותו מנשואת אביו במזיד חייב כרת, בשוגג מביא שתי חטאות, כמו שאמרנו.
המצווה בכל הספרים
