רח. שלא ניתן מזרעו למלך - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא ניתן קצת מבנינו להעבירם לפני עבודה זרה, שהיו עושין בני אדם בזמן מתן תורה, שהיה שמו
מולך, שנאמר
(ויקרא יח כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך, כלומר מקצת זרעך.
ונכפלה האזהרה במקום אחר, דכתיב
(דברים יח י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. וכך היו עושין, האב מוסרו לכומרים לשם שיקוצם כעין מה שכתוב בקרבנות כשרים,
(ויקרא טו יד) ונתנם אל הכהן. ואפשר שהכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המלך, ואחר כך מחזירין אותו לאב, ומבעירין אש גדולה לפני המלך, והאב היה לוקח בנו ומעבירו בלהב האש. וכך אמרו בירושלמי: אינו חייב עד שימסר לכומרים ויטלנו ויעבירנו.
ודעת הרב רש''י זכרונו לברכה
(סנהדרין סד, ב) ו
הרמב''ם זכרונו לברכה
(עכו''ם ו, ג) שלא היה שורפו, אלא העבודה היתה להעבירו לבד, ומכיון שהעבירו כמו שהיה דרכם להעבירו חייב.
ודעת
הרמב’’ן זכרונו לברכה
(לויקרא יח כא) שהיה מעבירו בלהב עד שנשמתו יוצאת, וראיותיו בפירוש החומש שעשה.
רמז משורשי ריחוק עבודה זרה דרך כלל כתבתי למעלה בו מה שידעתי בסדר וישמע יתרו
(מצוה כו).
והעניין הזה של עבודה זרה זו של מלך, לפי שהיתה עבודה רעה ביותר והיו אדוקין בה הרבה באותו זמן, נתיחדה בה אזהרה מלבד כל האזהרות עבודה זרה הרבה בתורה, וזה נאמר לדעת
הרמב''ם זכרונו לברכה.
אבל לפי הנראה לדעת
הרמב’’ן זכרונו לברכה
(ויקרא כ ה) לא נצטרך לזה, כי הוא סובר שעניין מחודש יש בעבודה זו של מולך מכל שאר עבודה זרה, שבכל עבודה זרה לא יתחייב העובדה בשלא כדרכה אלא בארבע העבודות הידועות, אבל בעניין זה של מולך יתחייב העושה מעשה זה של מולך בכל עבודה זרה, ולפיכך נתיחדה האזהרה בו. ולפי שהעניין מכוער ביותר, החמירה התורה בו כל כך לחייב העושה כן בכל עבודה זרה, אף על פי שאינו דרכה בכך. זהו הנראה לי מכלל דבריו.
וזה העניין שאין החיוב בא אלא במקצת הזרע ולא בכולו, אפשר שהיה מפני שהכומרים השקרנים היו מבטיחין אבי הבן כי על ידי תקרובת בן זה, יצליח שאר זרעו בכל אשר יפנה, ותהיה הברכה והטובה מצויה בביתו, ולרוב תרמיתם, לא רצו מתחילה לקבוע החוק רק במי שישאר לו זרע מלבד אותו שהוא נותן להם, פן ימאנו מלשמוע אליהם, הן לשרפו לגמרי, הן להעבירו בתוך הלהב, כדעת קצת המפרשים, ולמען יבטיחו גם כן על הברכה והטובה בנשארים, ויתפתו אליהם מתוך כך הפתאים, ולכן לא חייבה התורה בעניין, רק כשהוא כעין עבודתן ולא בצד אחר.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(סנהדרין סד א) מסר ולא העביר, העביר ולא מסר פטור, ושאינו חייב עד שיעביר מקצת זרעו ויניח מקצתו, כמו שאמרנו. ושחייב בין על זרעו כשר, בין על זרעו פסול, ושחייב על כל יוצאי ירכו, בנים או בנות, בין בנים או בני בנים, עד לעולם, אבל אם העביר אחיו או אחיותיו או אבותיו או שהעביר עצמו פטור.
ויתר פרטיה בפרק שביעי מסנהדרין.
בזכרים ונקבות. והעובר על לאו זה במזיד ויש עדים והתראה, נסקל בזמן שדנין דיני נפשות, ואם אין עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב להביא חטאת קבועה. וכבר כתבתי למעלה בסדר וישמע יתרו
(מצוה כו), שאיסור עבודה זרה הוא על כל בני העולם כולו בכלל.
המצווה בכל הספרים
