רסט. מצות קידוש זרע אהרן - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לקדש זרע אהרן. כלומר, לקדשם ולהכניסם לקורבן, וזהו עיקר העשה. וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, ואם מאנו בזה, לא נשמע אליהם. וזה כולו לכבוד ה’ יתעלה, אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו, שנאמר
(ויקרא כא ח) וקידשתו - לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
ולשון ספרא
(א יג) וקדשתו - על כרחו, כלומר, שזאת המצוה אנחנו נצטוינו בה, ואין זה בבחירת הכהן. ועוד אמרו: 'קדושים יהיו לאלהיהם' - על כורחם, 'והיו קודש' - לרבות בעלי מומין. שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלהיהם, למה זה נקדימהו ונכבדהו
? על כן אמרו והיו קודש, כלומר הזרע הוא מיוחס כולו, תמים ובעל מום.
לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדנו הכהנים, נזכר ונקבע במחשבתנו כבודו ברוך הוא וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעלה והרצון הטוב, תחול ברכתו ברוך הוא וטובו הגדול עלינו והוא חפץ בברכה כאשר הודענו כמה פעמים.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(גטין נט, א), שסדר קריאת התורה בציבור, זהו שכהן קורא ראשון לעולם, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, ואם אין שם כהן נתפרדה חבילה, ואם אין שם לוי כהן קורא שני פעמים, וכהן אחר כהן לא יקרא, משום פגמו של ראשון, ולוי אחר לוי לא יקרא, משום פגם שניהם, וכבוד זה נעשה להם, כשראויין לכך. אבל אם היו בעלי עבירות, נמנעים מכבוד.
וכבר אמרו זכרונם לברכה
(הוריות יג, א) שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. ועכשו בזמן הזה לא ראינו מי שהקדים עצמו לשום כהן מפני חכמתו, ועקב ענוה יראת ה’.
ויתר פרטיה, נתבארו במקומות חלוקים מן גמרא מכות וחולין ובכורות ושבת וזולתם.
שמצוה על כולן לכבד זרע אהרן. ועובר על זה ולא כבדם במקום שראוי וכהן הראוי לכבוד ביטל עשה זה.
המצווה בכל הספרים
