מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



ד. מצות קידוש החודש - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

לקדש חודשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה סמוך בארץ, ולקבוע מועדי השנה על פי אותו קידוש, שנאמר (שמות יב ב) החודש הזה לכם ראש חודשים, כלומר כשתראו חידושה של לבנה, תקבעו לכם ראש חודש. או אפילו לא תראוה, מכיוון שהיא ראויה להיראות על פי החשבון המקובל.
וכן תכלול מצוה זו מצות עיבור השנה, לפי שיסוד מצות קידוש החודש, כדי שיעשו ישראל מועדי ה’ במועדם. וכמו כן מצוות עיבור השנה מזה היסוד היא.
ואולם מלבד זה המקרא באו הערות בכתובי התורה יורו על מצוות העיבור, והוא מה שכתוב (שם יג י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה. וכן (דברים טז יא) שמור את חודש האביב.

ועניין המצווה
שבאים שני ישראלים כשרים לפני הבית דין ומעידים לפניהם שראו הלבנה בחידושה, וקובעים ראש חודש על פיהם, שאומרים, היום מקודש. וטעם שאין מצוה זו אלא בסמוכין, לפי שבא בפירוש החודש הזה לכם - גדולים וסמוכין כמותכם, (ר''ה כב, א) כי למשה ואהרן נאמר. ועוד דרשו הדבר, מדסמך לו "דברו אל כל עדת בני ישראל", כלומר שיהא להם לאותן שיקדשו החודש, רשות כל ישראל, כלומר חכמים גדולים שבישראל, כגון בית דין הגדול.

וכן כל מי שהוא חכם גדול בישראל ונסמך בארץ ישראל - והסמיכות ידוע איך עושין אותו - יש לו רשות לעשות מצוה זו אפילו בחוצה לארץ, והוא שלא הניח כמותו בארץ. וכן מצינו (ברכות כג, א) שעשו כן חנניה בן אחי רבי יהושע, ועקיבא בן יוסף שהיו בעניין זה. אבל בלתי תנאים אלו, אין רשות לשום אדם מישראל לקבוע חודשים ולעבר שנים.

ואם תשאל, אם כן היאך אנו עושין היום, שאין לנו חכמים סמוכין?
דע, שכך קבלנו שר' הלל הנשיא בנו של ר' יהודה הנשיא, שהיה גדול בדורו ונסמך בארץ, והוא החכם שתיקן לנו חשבון העיבור, הוא קידש חודשים ועיבר שנים העתידים לבוא עד שיבוא אליה, ועל זה אנו סומכין היום.
זה שאמרנו הוא על דעת הרמב''ם ז''ל.

והרמב’’ן ז''ל (בספה''מ מ''ע קנג) יחשוב קידוש החודש מצווה אחת, ועיבור שנים מצווה אחת. וראיותיו בספר המצוות שלו. וכן בעל הלכות גם כן. והפסוק המורה על מצות העיבור, כלומר שנחשֵב התקופות כדי שנעשה המועדים בזמן הקבוע להם: ושמרת את החוקה הזאת למועדה (שמות יג י). וכן שמור את חודש האביב (דברים טז יא). כמו שכתבנו.

משורשי מצוה זו
כדי שיעשו ישראל מועדי ה’ בזמנם, שהשם יתברך צווה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב, כמו שכתוב שמור את חודש האביב ועשית פסח. וחג הסוכות בזמן האסיף, כמו שכתוב (שמות לד כב) וחג האסיף תקופת השנה.
ואילולי עיבור השנים, יבואו המועדים שלא בזמנים אלו, לפי שישראל מחשבים חודשיהם ומועדיהם לימות שנת הלבנה, שהם שנ''ד יום ח' שעות תתע"ו חלקים, והיא חסרה משנת החמה י' ימים, כ''א שעות, ר''ד חלקים, סימן י' כ''א ר''ד. ובישול התבואות והפרות בכוחה של חמה. נמצא שאילולי העיבור, שאנו משוים בו שנות הלבנה בשנות החמה, לא יבוא הפסח בזמן האביב והסוכות בזמן האסיף.
ונתקן הדבר להיעשות בגדולי הדור, לפי שהוא עניין חכמה גדולה, גם יאמרו כי ממנו יוודע מקרה השנה בתבואות, ואין ראוי למסרו אלא לגדולים וחסידים.

דיני המצוה
כגון חקירת עדות החודש, ואיום העדים לפעמים,
ודין חילול שבת בעדות זו כיצד, ועל מה מעברין את השנה ועל מה אין מעברין אותה, ואי זה חודש היו מעברין והוא אדר, וכמו שדרשו ז''ל: ושמרת את החוקה הזאת למועדה, מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד.
ועוד דרשו ז''ל בפסוק זה (סנהדרין י, ב) מנין שאין מעברין את החודש אלא ביום, תלמוד לומר, מימים ימימה.
ועוד דרשו ז''ל (מגילה ה, א) 'לחודשי השנה' - חודשים אתה מחשב לשנה ואי אתה מחשב ימים.
ועוד אמרו בעניין זה (מגילה שם) 'חודש ימים', ימים אתה מחשב לחודש ואי אתה מחשב שעות.

ויתר פרטיה מבוארים במסכת ראש השנה (כה, ב) ובפרק א' של סנהדרין (יא, ב) ובברכות כמו כן.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן שיהיו לנו חכמים סמוכים בתנאים שכתבנו
ועובר עליה ולא עשאה, אם הוא חכם שראוי לה, ביטל עשה ועונשו גדול מאוד, שגורם קלקול המועדות.
ועכשיו, בעוונותינו, שאין אנו מעברין שנים על פי סמוכים, אנו סומכים בחשבוננו על החשבון המקובל מרבי הלל, כמו שאמרנו.

המצווה בכל הספרים