תפח. מצוה לשמוח ברגלים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לשמוח ברגלים, שנאמר
(דברים טז יד) ושמחת בחגך, והעניין הראשון הרמוז בשמחה זו הוא, שנקריב שלמים על כל פנים בבית הבחירה. וכעניין שכתוב וזבחת שלמים. והדר ושמחת בחגך.
ובשביל הקרבת השלמים אמרו זכרונם לברכה
(חגיגה ו, ב) נשים חייבות בשמחה, לומר שאף הן חייבות להביא שלמי שמחה.
ועוד אמרו זכרונם לברכה
(שם ח א) שמח בכל מיני שמחה, ובכלל זה הוא אכילת הבשר ושתית היין, וללבוש בגדים חדשים, וחילוק פרות ומיני מתיקה לנערים ולנשים, ולשחק בכלי שיר במקדש לבד, וזו היא שמחת בית השואבה הנזכרת בגמרא
(סוכה נ א), כל זה שזכרנו בכלל ושמחת בחגך.
ואמרו זכרונם לברכה במסכת פסחים
(קט, א) חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, ושם נאמר, תניא, רבי יהודה בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר
(דברים כז ז) וזבחת שלמים וגו'. עכשיו אין שמחה אלא ביין, שנאמר
(תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש.
ואמרו עוד במה משמחן
? אנשים בראוי להם ביין, ונשים בראוי להם בבגדים נאים, והזהירתנו התורה כמו כן להכניס בכלל השמחה העניים והגרים והחלושים, שנאמר אתה והלוי והגר והיתום והאלמנה.
לפי שהאדם נכון על עניין שצריך טבעו לשמח לפרקים, כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים, ואל המנוחה ואל השינה, ורצה האל לזכותנו, אנחנו עמו וצאן מרעיתו, וצונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו.
והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים, לזכור בהם הנסים והטובות אשר גמלנו, ואז בעתים ההם צונו לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו, וימצא לנו תרופה גדולה, בהיות שובע השמחות לשמו ולזכרו, כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך הישר יותר מדאי, ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בדברי.
כתבתי קצתן למעלה.
ויתר פרטיה, במסכת חגיגה ובמקומות מן הגמרא בפזור.
לעניין השמחה, אבל לא לעניין הקורבן בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ואינו משמח עצמו ובני ביתו והעניים כפי יכולתו לשם מצות הרגל ביטל עשה זה, ועל הדרך שזכרנו יאמרו זכרונם לברכה
(אבות פ''ב מי''ז) וכל מעשיך יהיו לשם שמים.
המצווה בכל הספרים
