מט. מצות דיני קנסות - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוינו בדין חובל בחברו לעונשו כמו שכתוב בתורה בפרשת
(שמות כא יח) וכי יריבון אנשים, וזה נקרא
דיני קנסות.
ובפסוק אחר כולל משפטי הקנסות כולם, והוא הכתוב
(ויקרא כד יט) כאשר עשה כן יעשה לו. ירצה לומר שילקח מממונו מה שיצערהו, בכדי מה שציער הוא את חברו, כמו שבאה הקבלה בו
(ב''ק פ''ג ב) ואפילו לא הכהו, אלא שביישו בלבד, יצערוהו בית דין בממונו שישלם למתבייש כפי השיעור ההוא.
[הדינין שנקראין דיני קנסות]
ואלה הדינין שנקראין דיני קנסות, כגון נזקי אדם באדם, או שור בשור, ובהמה באדם, ואדם בבהמה. אין דנין אותן אלא בבית דין הסמוכין בארץ ישראל (שם פד א)
ובכללה כל מה שבא בתורה בעניין הדין, איני צריך ליגע אחר טעמו של דבר, כי דבר מושכל הוא, שאם אין משפט לא יתיישבו בני אדם ולא יעמדו יחדיו לעולם, ואי אפשר לארץ בלתי המשפט.
כגון החובל בחברו שחייב בחמשה דברים הידועים, וכיצד מחשבין אותן,
ודין הבושת שהכל לפי המבייש והמתבייש,
ודין ישן שבייש או שביישוהו, ואם מת מתוך בושתו מה דינו עם יורשיו, ומבייש שוטה או חרש או קטן מה דיניהם,
(שם פו ב) ומבייש גר ועבד,
(שם פז א) והמבייש בדברים,
(שם צא א) והחילוק שבין תלמיד חכם לשאר בני אדם מה דיניהם
(רמב''ם חובל ומזיק ג ה)
ודין הבועט בחברו ברגלו או שתקעו בכפו, או סטרו על פניו, צרם אזנו, תלש שערו, רקק והגיע לו הרוק.
ויתר פרטיה מבוארים בבבא קמא פרק החובל
(פג, ב פד ב), ושם מתברר שיש חילוק בדיני קנסות בין מלתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס דבהא עבדינן שליחותיהו, למלתא דלא שכיחא ואף על גב דאית בה חסרון כיס. אי נמי דשכיחא ולית בה חסרון כיס, דבהני לא עבדינן שליחותיהו.
וכתב רבנו
אלפסי זכרונו לברכה
(ריש פרק החובל) מנהג שתי ישיבות שאף על פי שאין גובין קנס מנדין ליה עד שמפייס לבעל דיניה, וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי ליה שרו ליה לאלתר בין אפיס ליה מריה דדינא בין לא אפיס.
(ח''ה מת''כ עד תכ''ד)
כי להם נתן לעשות דין, ולא בנקבות, שאינן דנות, אבל הן מכל מקום בכלל דין התשלומין, בין שבישו או נתבישו. וגם שם
(כתובות סה ב) מתברר תשלומי נזק האשה הנשואה היאך נחלקים.
המצווה בכל הספרים
