תרא. שלא לחוס על הרודף - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו מלחמול על נפש הרודף.
ובאור זה העניין כמו שכתבתי במצות עשה שלו שבסדר זה
(מצוה תר), שבאה הקבלה עלינו בשתי עבירות, שהן רציחה ועריות, שכל שנראהו רודף לעשות אחת מהן, שנמנעהו בכל כוחנו, ואם אינו רוצה להימנע מעשות העבירה בדברים, ונוכל להציל מידו הנרדף או הנרדפת באחד מאבריו – שנקטעהו. ואם אי אפשר לנו להציל הנרדף אם לא נהרוג הרודף – שנהרגהו. ועל זה באה המניעה עלינו, שלא נחמול עליו, אלא שנהרגהו על כל פנים, אם אי אפשר לנו בשום צד להציל הנרדף אלא בנפשו. ועל זה נאמר
(דברים כה יב) וקצתה את כפה, לא תחוס עינך.
ולשון ספרי: וקצתה את כפה, מלמד שאתה חייב להצילו בכפה, להצילו בנפשה מנין
? תלמוד לומד לא תחוס עינך.
וענינה כמנהג הספר, מבואר במצות עשה הנזכר בסדר הזה.
המצווה בכל הספרים
