סח. שלא נשית יד בין לווה למלווה בריבית - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא נתעסק במלוות ריבית בין הלווה והמלווה, כלומר שלא נעשה להם ערבות ולא נעיד אליהם ולא נכתוב ביניהם שטר שיש בו הזכרת ריבית, שנאמר
(שמות כב כד) לא תשימון עליו נשך.
ובא הפירוש במציעא
(עה, ב) שהלאו הזה נאמר על המתעסקים בעניין, כגון ערב ועדים וסופר. ושם נאמר גם כן שהמלוה נכלל עמהם בלאו זה, מלבד הלאוין האחרים שמיוחדין בו. וכלל העניין שאמר אביי שם, שהמלווה עובר על ששה לאוין, והלווה בשנים, והמתעסקין באחד.
כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציווה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו, עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של ריבית וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך. ובהמנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים - ימנעו בני אדם ממנו.
ויתר פרטיה במציעא
(י''ד קס).
והעובר על זה ונעשה סופר או ערב או עד במלוה, עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, שאפילו המלוה אינו במלקות, שהרי ניתן להשבון, ואינו בדין דהני דאתו מחמתיה יתחייבו במלקות.
המצווה בכל הספרים