|
בחוברת זו מוגש ניתוח הסיפור על ראשיתו של איוב (פרקים א-ב בס' איוב). אזמל הביקורת ניתח אותו לא-פעם לנתחים כדי לגלות את דמותו הקמאית, את מקום מוצאו ואת זמנו, וכדי להבחין במרכיביו בין המוקדם ובין המאוחר, וב"הוספות" שבו: בין אלה שניתוספו מתוך היסח-הדעת ובין אלה שניתוספו ביישוב-הדעת. כן ניסו לקבוע את הדפוס הספרותי, שלו נזדקק בעל סיפורנו לצור צורה להגותו. ומתוך כל אלה באו אנשים לעמוד על ההיסטוריה של הסיפור, על תהליך התהוותו ואף על כוונות מחברו, מעבדיו ועורכיו. גם מבחינת האסתטיקה באו לבקר את הסיפור הזה, להפשיט את תכונות-היסוד הפורמאליות שלו, למיינן, לסווגן ולנתחן, למדוד את הקישוטים הסגפניים והגינונים הספרותיים שבו, ולשקול את הדרו, התהדרותו - ומתוך כך לעמוד על כשרונו האומנותי של המספר ועל ערכו האסתיטי של סיפורו. עניינו של ניתוחי אינו בהתהוות הסיפור אלא בהווייתו, לא בתהליך התגבשותו אלא במהלך המחשבה והלך הרוח שבגיבושו, לא במרכיביו כשלעצמם אלא בהרכבתם, בחיבורם. כמו כן עניינו של ניתוחי בצורת הסיפור אינו בהפשטת הצורה מן התוכן, אלא במוחשיותה, בהתקשרותה עם התוכן, בפעולת-הגומלין שבינה ובינו, ביתר בירור, בצורה כעיקרון הנותן לסיפור את היראותו, את דמותו, כעיקרון המסדיר את הסיפור, הקובע ליסודותיו את מקומם בכלל ואת זיקתם אליו והמעצב את כל המתבקש להתבטא בו. אין ענייני לדון על הסיפור מנקודת-ראות שמחוצה לו, היסטורית או אסתיטית, אלא לדון בו ומתוכו; לא לתת הסבר היסטורי לגלגולו ולא לתת הערכה אסתיטית לדמותו, אלא להבין את כוונתו, לאו דווקא את כוונת המספר, אלא את כוונת הסיפור המובעת בעניין משפטיו והמעוצבת בבניינו, היינו, בארכיטקטורה החיצונית ובטקטוניקה הפנימית שלו. כידוע, נועד לסיפור בספר כולו תפקוד של הפרולוג, היינו, עריכת ההנחות שעליהן מבוסס הכל, ועל פיהן יהיה מובן כל מה שייאמר בספר. בדבר טיבו של הקשר בין הסיפור ובין גוף הספר, חלוקות דעות החוקרים. ניתוחי מתייחס אל הסיפור כאל יחידה עצמאית בהניחי שבהבנת הסיפור כפשוטו תלויה הכרתו הנכונה של טיב קשרו עם חלקי הספר האחרים: האורגאני הוא אם לאו. החיבור הוא סיכום הדברים שאמרתי על נושא זה במסגרת הרצאותי "פרקים נבחרים בס' איוב" באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת הלימודים תשכ"ז. עם זאת ניסיתי להתאים את דרך דיוני לאופייה ולמטרתה של סידרה זו. זהו טעם הדבר שהסברים והערות הנמצאים כבר פה ושם בפירושים, מסורתיים או ביקורתיים, לא הבאתים בניתוחי, בדרך כלל, בשם אומרם. מסיבה זו לא הזכרתי כאן דעות, אף אם הן נראו בעיני, ולא הישגתי על דעות שאינן מתקבלות על לבי, אלא אם כן הדבר נראה לי נחוץ מטעמים עניינים או דידאקטיים. וגם בענייני לשון לא עסקתי אלא לפי עיקרון זה. מן המדריך והמורה, דורש, אפוא, ניתוחי את השלמתו על ידי עיון בפירושים. מן הפירושים המסורתיים יש להיעזר, נוסף לפירושיהם של רש"י, ראב"ע המובאים במקראות גדולות, גם בפירושים שהוציא לאור י. שווארץ בספרו: תקוות אנוש, ברלין תרכ"ב. מן הפירושים המדעיים האחרונים אציע: בעברית: א. כהנא, ספר איוב, תל-אביב תרפ"ח (בסדרה המכונה: "פירוש מדעי" שבעריכתו); מ. צ. סגל, איוב, תל-אביב תש"א. באנגלית: M.H. Pope, Job, New York 1965 (The Anchor Bible, 15); E. Dhorme, Job, Leiden 1967 בצרפתית: E.P. Dhorme, Le Livre de Job, Paris 1926 (Etudes Bibliques) בגרמנית: A. Weiser, Das Bucb Hiob3, Gottingen 1959 (Das Alte Testament Deutsch, 13); G. Fohrer, Das Bucb Hiob, Gutersloh 1963 (Kommentar zum Alten Testament, 16). מספרות המחקר שבעברית אזכיר: י. קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך שני / ספר שני, תל-אביב תש"ו, עמ' 604 ואילך; מ. בובר, תורת הנבואה2, תל-אביב תש"י, עמ' 172 ואילך; דרכו של מקרא, ירושלים תשכ"ד, עמ' 340 ואילך. (ליסודות העיוניים של שיטת "האינטרפרטאציה הכוליית" עי' מ. וייס, המקרא כדמותו2, ירושלים תשכ"ז.) |
|
את ניתוחי זה של הסיפור על ראשיתו של איוב מקדיש אני בחרדת קודש לזכרם הקדוש של תלמידיי וחברי קהילותי, מקדשי השם בתוך שש מאות רבוא אחינו ואחיותינו, בנינו ובנותינו כששילח השטן את רוחו, והרוח הגדולה באה ממדבר-העמים שבמערב ונגעה בארבע פינותיו של בית יהודה ונפל עליהם - ה' יקום דמם. והוא מוגש למצדיקי הרבים, למדריכים ולמורים, בהוקרת שירותם בקודש. מי יתן ותבורך אחרית עמנו, שהוא איוב בין העמים, מראשיתו. ב"ה ירושלים, יום השואה והגבורה תשכ"ז. |
|
איוב א - ב (א) פרק א, פס' א-ה: אורח חייו של איוב ומנת חלקו; (ב) פס' ו - יב: הדו-שיח הראשון בין ה' ובין השטן על אודות איוב; (ג) פס' יג - כב, איוב בשלב הראשון של הניסיון; (ד) פרק ב, פס' א- יא: הדו-שיח השני בין ה' ובין השטן על אודות איוב; (ה) פס' יב - יג [פרק ג, א], איוב בשלב השני של הניסיון. מקום העלילה הוא לסירוגין: בארץ - בשמים - בארץ - בשמים - בארץ. מקומם של רוב המעמדות הוא על הארץ. יתר על כן, המעמד הראשון והאחרון לא בשמים הוא, אלא על הארץ. עובדה זו עצמה באה ללמדנו שכוונת הסיפור אינה לגלות את מה שנעשה למעלה אלא להראות את מה שנעשה למטה מה שנעשה למעלה אינו משמש, אלא כשאלה המתייחסת למה שנעשה למטה לכן באים גם המעמדות זה אחר זה חליפות, זה תגובה על זה. שלושת המעמדות שלמטה מראים את איוב באושרו ובאסונו. שני המעמדות של מעלה חושפים לעיני הקורא את הסמוי מעיני הפועלים והנפעלים בהתרחשויות שלמטה, היינו, את הרקע הטרנסצנדנטי למה שיתרחש על הארץ, והם רומזים לבעיה שבפתרונה נאבק הספר. במעמדות שעל הארץ הגיבור הראשי הוא איוב, במעמדות שבשמים ה' הוא הממלא תפקיד זה. ואולם שני הגיבורים הראשיים, ה' ואיוב, מוזכרים בכל המעמדות. מי שאינו נוכח נמצא בסתר; מי שאינו מדבר, בו מדובר. היחס בין שני הגיבורים הראשיים, בין ה' ובין איוב, ובירור היחס שביניהם, הוא המעסיק את הסיפור והוא גם עניינו של הספר. ברם, שעה שאצל איוב ה' הוא העיקר במחשבתו, בדיבורו ומעשיו, אצל ה' איוב הוא הנושא הבלעדי. תופעה זו מראה שהמרכז במעגל התעניינותו של הסיפור הוא - איוב. הווי אומר: הגיבור הראשי של הסיפור הוא בעצם איוב בלבד. |
לפרק הבא
חזרה לתוכן
