מבאיון לשודוק ומשודוק לבאיון - על מחזורים וגלגוליהם
מחבר: פרופ' משה בר-אשר
בשדה חמד, גיליון 3, 1997
א.
רק מעטים יודעים כיום שבשתי ערים בדרום-מערב צרפת - בורדו ובאיון - ישבו במאות השנים האחרונות צאצאים של האנוסים שבאו מספרד ומפורטוגל בגלים שונים החל באמצע המאה השש-עשרה. במאות הראשונות הם נתכנו "סוחרים פורטוגלים" או "נוצרים חדשים". רק בסוף המאה השבע-עשרה התחילו לשוב ליהדות בגלוי; באופן רשמי הדבר נעשה בראשית המאה הי"ח, משהעניק מלך צרפת בשנת 1723 ל"נוצרים החדשים" את הזכות לקיים את יהדותם בגלוי.
פרטים חשובים על שתי הקהילות הללו ועל קהילות קטנות שישבו בסמוך לבאיון הגיעו לידיעת העולם היהודי בזכות סיוריו של החיד"א בהן בשנות החמישים ובשנות השבעים של המאה השמונה-עשרה (תיאורי סיוריו כלולים בחיבורו הנודע 'מעגל טוב השלם').
מאז המהפכה הצרפתית נתחוללו שינויים מפליגים באופיין של הקהילות, יהודים רבים עקרו ממקום מושבם לערים אחרות בצרפת, ויש מהם שהתבוללו בחברה הנוכרית. בין שתי המלחמות, ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, שקעו הקהילות הללו שקיעה כמעט גמורה. הן נשתקמו במידת מה בשנות השישים בעקבות בוא גלי ההגירה של יהודי צפון-אפריקה לכל צרפת ובכלל זה לבורדו ולבאיון, אבל רוב קווי הייחוד הקודמים של הקהילות נעלמו (אם כי בבורדו קיבלו על עצמם יהודי צפון-אפריקה להמשיך לקיים את נוסח התפילה של יהודי בורדו לרבות שימור חלקי של מנגינות התפילה).
המחקר ההיסטורי נתוודע לקהילות הפורטוגלים בזכות כמה עבודות חשובות, הבולטות שבהן בדור האחרון הן עבודותיהם של פרופ' ג'ראר נהון ושל פרופ' שמעון שוורצפוקס. נהון פרסם תעודות, מצבות קבורה ומחקרים על קהילות באיון ועל הקהילות בעיירות הקטנות הסמוכות לה, ושוורצפוקס פרסם את פנקס קהילת בורדו במאה השמונה-עשרה. שניהם הצביעו על הזיקה לקהילות אחרות של צאצאי האנוסים וראש לכולם אמסטרדם, וכן לקהילת ליוורנו באיטליה ולארבע ערי הקודש בא"י. ואולם מעולם לא נעשה מחקר על מסורות התפילה והמנהגים של בני הקהילות הללו ואף לא על מסורות הלשון שהילכו בפי בניהן. בשנתיים האחרונות נפתחו בפנינו אפיקים חדשים בכיוונים אלה. במקום זה יסופר סיפורם של מחזורי תפילות מבאיון, מחזורים שיש בהם כדי להאיר את הצדדים הלא ידועים בתולדות הקהילות שזה עתה הזכרנו.
ב.
בחודש אלול תשנ"ד נסענו רעייתי נחמה ואני לביקור ראשון בבורדו ובבאיון. בבורדו לא שיחקה לנו השעה, ומגעיי עם היהודים שם לא צלחו אלא בביקורים אחרים. לעומת זאת בבאיון ביקרנו בבית הכנסת ובבית העלמין היהודי ונפגשנו עם חמישה מצאצאי היהודים הפורטוגלים שם. כשעתיים לפני שסיימנו את ביקורנו ביקשנו לשוב לבית הכנסת כדי לראות בחדר העלייה של המשרד את קופסות הספרים המיועדים לגניזה. רב הקהילה אז, רבי אברהם חרוש, ומזכירה מר בן-מרגי אמרו לנו שכל מה שנמצא בגניזה עומד לרשותנו, ואנו יכולים ליטול כל פריט שיישא חן בעינינו. אלא שקופסה אחר קופסה גרמה לנו מפח נפש; לא היו שם אלא חומשים בלויים וסידורים ומחזורים קרועים, כולם מחוסרי עניין. כאשר עמדנו לצאת מצאה נחמה רעייתי בקופסה אחת ארבע מחברות קטנות והושיטה לי אותן. ראיתי מיד שהן נושאות מספרים עוקבים - 1, 2, 3, 4 - וכוללות במאה עמודיהן את מחזור התפילה לראש השנה, כשהוא מתועתק כולו לכתב לאטיני לפי כללי הכתיב הצרפתי; ההנחיות למתפלל כתובות כולן, כצפוי, צרפתית. בעמ' 1 כתובה כותרת בעברית ("ראש השנה", אלו הן המילים העבריות היחידות במחזור) ובצרפתית ("תפילות לראש השנה"), ואחריהן באה הקדשה בשלוש שורות. וזה לשונה:
|
לרעייתי היקרה שודוק, 15 במאי 1905 [חתום] י' פיריר
|
עמ' 2 ריק ובעמודים 100-3 באה התפילה לראש השנה: ערבית, שחרית ומוסף. כלולים כאן המזמור לר"ה (תהלים פד), חלקים מתפילות הקבע והפיוטים. בעיקרו של דבר נוסח המחזור תואם את הנוסח הידוע ממחזורים שנדפסו בצרפת וחוצה לה בשביל קהילות הפורטוגלים, הוא כולל בין השאר את הפיוט "יענה בבור אבות". אך מצויים גם לא מעט ייחודי נוסח שאולי יש בהם עניין,כגון בפיוט "אחות קטנה": המחזור גורס (בתעתיק כמובן) "זמרה שבת" במקום "זמירה שבת" שבנוסח המהלך; "תחל שנה ומברכותיה" במקום "תחל שנה וברכותיה"; בתפילת " נשמת כל חי" מצוי הנוסח "ורוב רובי רבבות" ולא "רבי רבבות".
אך העיקר הוא שהמחזור נותן לנו קריאה רצופה של טקסטים רבים, שמהם ניתן ללמוד את מסורת הקריאה של העברית בבאיון ובבורדו, מסורת שלא תוארה מעולם. למי שאינו קרוב אצל ענייני לשון די שנזכיר שבולטות כאן ההגיות של העי"ן כעיצור אנפי, כגון ינקוב (=יעקוב) וגוונים נוספים במימוש הזה. השי"ן מובחנת מן הסמ"ך, אבל עדיין מצויים עקבות של ההגייה הקודמת מן התקופה הפורטוגלית-ספרדית של מימושה כסמ"ך. בהגיית הצד"י רווח המימוש המשמש בפינו כיום (מעין צירוף של תי"ו וסמ"ך בלי חציצה ביניהן), אבל גם המימוש הקודם של הצד"י כסמ"ך מצוי בתעתיקי הסידור. בכלל, המעבר מספרד ופורטוגל אל צרפת והמפגש עם בני קיבוצים יהודיים אחרים (לרבות בני אשכנז) נותנים אותותיהם במסורת הלשון של בני דרום-מערב צרפת. (נושאים אלה ואחרים תוארו לאחרונה בשורת מאמרים שכתבתי על מסורות יהודי דרום- מערב צרפת; אחד מהם כבר ראה אור בספר היובל לפרופ' שלמה מורג באביב תשנ"ו).
ג.
מיד עם מציאת המחזור הטרידו אותי שתי שאלות העולות מנוסח ההקדשה: היכן נמצא המקום שודוק, שם נכתב המחזור, ומיהו אותו י' פיריר שכתבו? כל שיחות הטלפון הרבות ששוחחתי עם אנשי המקום בסוף אלול תשנ"ד ובמהלך חודש תשרי תשנ"ה לא העלו דבר. רק כאשר שבתי לבאיון בראשית מרחשוון תשנ"ה התחילו התעלומות להיפתר. כאשר חקרתי את בני המקום אם הם הכירו מישהו בשם י' פיריר שהיה קרוב לבית הכנסת איש לא ידע לומר לי דבר, אבל אחד מהם הזכיר את ארתור פיריר הקומנדן (=רב סרן בצבא הצרפתי), והיו רבים שציינו את הקומנדנדט (=אשתו של הקומנדן) ובשמה המלא מרגריט פיריר. היו שידעו לומר שהייתה מקורבת מאוד לבית הכנסת. פרט זה לא יכול היה לקדם אותי הרבה, אבל נתתיו אל לבי והמשכתי בחיפושיי.
בביקורי בביתו של ז'אן קלוד גומז-וואז, מראשי קהילת באיון וצאצא למשפחה היושבת באיזור מאות בשנים, הוא פתח בפניי קופסות של מוצגים מתולדות יהודי באיון שאסף בשנים האחרונות (מתוך כוונה להקים מוזאון יהודי במקום). באחת הקופסות משכה את עיניי מחברת שהזכירה לי את ארבע המחברות הנ"ל הכוללות את מחזור ר"ה. משדפדפתי בה נתברר לי שמדובר במחברת אחות ממש של ארבע המחברות הנזכרות והיא כוללת ב-116 עמודיה את המחזור ליום הכיפורים, באותו כתב ובאותה שיטת תעתיק ממש של המחזור לר"ה. להפתעתי מצאתי כתוב בעמ' 31, אחרי תפילת ערבית ליום הכיפורים, את דברי החתימה (בצרפתית):
|
שודוק, 12 ביוני 1905 [חתום] קפיטן י' פיריר
|
דבר ברור הוא שכל קומנדן ("רב-סרן") היה תחילה קפיטן ("סרן"); כך נחשפה בפניי זהותו של הכותב י' פיריר, כלומר בעלה של אותה מרגריט פיריר שנתכנתה הקומנדנדט. (אחר כך יתברר שי' פיריר וארתור פיריר הוא אותו אדם.) ואם היה עוד ספק באה מחברת נוספת שמסר לי במהלך הערב מר גומז- וואז וביטלה אותו כליל; המחברת הנוספת כוללת ב-30 עמודיה הכתובים את התפילה לליל שבת מתועתקת באותה שיטת תעתיק, אך בכתיבת-יד שונה; בעמוד האחרון מצאתי את החתימה:
|
באיון, 12 ביוני 1941 זיכרון חביב [חתומה] מרגריט פיריר
|
משמע, שני המחזורים נכתבו בידי בעלה ב-1905 בשודוק, והיא העתיקה בעצמה (מכתב-יד של בעלה שדהה או נקרע?) את הסידור לליל שבת בבאיון בשנת 1941.
למחרת בבוקר ביקשתי ממזכיר הקהילה לתת לי לעיין בפנקס הקבורה של העיר. לאחר דפדוף קצר מצאתי את רישום פטירתם וקבורתם של ארתור פיריר ומרגריט פיריר, ושמתי פעמיי אל בית העלמין של באיון לשורה 38. רב הקהילה ושני אנשים נוספים שנלוו אליי הצטרפו לאיתור הקברות. מצאנו שיצחק (או בשמו המלא יצחק ארתור) פיריר הקומנדן ורעייתו מרגריט רבקה פיריר קבורים בקבר אחד; חלקה העליון של המצבה מוקדש לבעל, וחלקה התחתון לאשתו. הוא נולד ב-1863 ונפטר ב-1934, והיא נולדה ב-1873 ונפטרה (הרבה שנים אחרי בעלה) ב-1968; ולכן אין פלא שאנשים רבים זכרו אותה בראשית תשנ"ה [1994] (אבל לא את בעלה) וידעו לספר שהייתה באה בקביעות לבית הכנסת בכל שבת ובכל חג,ומזמרת את התפילות מתוך מחברות. מאחר שהם נפטרו בלא ילדים (ומסתבר שגם יתר בני משפחתם לא הותירו צאצאים) היו חסרים נתונים רבים עליהם, אבל המצבה סיפקה כמה מהם. כל הטקסט הכלול בשני חלקי המצבה כתוב צרפתית זולתי כמה מילים עבריות בחלק המוקדש לבעל; ואלו הן:
|
הישיש והנכבד נעים זמירות ישראל
|
התואר 'נעים זמירות ישראל' משמש במצבות של חזנים לא רק בבורדו ובבאיון.
ד.
גם לאחר שנחשפה זהותו של כותב המחזורים לימים הנוראים, שהוא גם בעלה של כותבת הסידור לליל שבת, נותרו פרטים עלומים רבים בתולדותיו ואלה נודעו רק במועד מאוחר יותר. אבל עדיין הייתי מוטרד מזיהוי מקום הכתיבה של שני המחזורים: שודוק. מצבתו של י"א פיריר הייתה לי לעזר רב, שכן צויינו בה פרטים חשובים מחייו: היותו קומנדן ומפקד גדוד בצבא הצרפתי וכן בעל עיטור לגיון הכבוד.
מששבתי לפריס ביקשתי לראות שמא אוכל להיעזר בשירותי הלשכה להענקת עיטורי לגיון הכבוד או בתיקו האישי של י"א פיריר בארכיב הצבא הצרפתי בארמון ואנסין, אבל היו לרשותי רק כמה שעות פנויות בערב שבת לפני שובי ארצה ביום א'. בעזרתו של ידידי מר פייר לינארד, מנהל המכון למדעי היהדות של ראטיסבון בירושלים,שהיה באותה עת בפריס - קיבלתי מיד את תיקו האישי של פיריר בארכיב הצבא הצרפתי. במסמך הראשון בתיק מצוי טופס הגיוס שלו מראשית שנות השמונים של המאה התשע-עשרה,אף כלולה שם תעודת הלידה שלו ובה צוינה העובדה שאביו, יוסף סילבאן פיריר, היה החזן הראשי של בית הכנסת בבאיון. בדף המעקב,המפרט את מקומות שירותו בצבא, מצאתי כתוב שבשנת 1905 הוא עשה במחנה של הצבא הצרפתי במחוז קושאנסין שבדרום הודו- סין (וייטנאם של היום). מכאן הייתה הדרך קצרה לאתר את מקומה של שודוק,הלוא היא עיר על גדות נהר המקונג בדרום הודו- סין; היה שם מחנה צבאי גדול של הצבא הצרפתי הקולוניאלי,ובו כתב יצחק ארתור פיריר את המחזור לראש השנה במאי 1905 וליום הכיפורים ביוני 1905. על המחזור לר"ה כתוב, כאמור,שהוא נכתב בשביל אשתו. כלום היא ישבה עמו שם במחנה וביקשו להתפלל יחד,ולפי שלא ידעה, כנראה, לקרוא עברית הוא תעתק לה (או שמא העתיק מכתב-יד של אדם אחר?) את המחזור באותיות לאטיניות לפי כללי הכתיב הצרפתי, או שמא כתבם בשודוק (כמה חודשים לפני ר"ה ויוה"כ) ושלחם אליה לבאיון?
בין כך ובין כך, הלוא דבר הוא שיהודי, קצין בצבא הצרפתי, יושב בבסיס צבאי רחוק אלפי ק"מ רבים מקהילתו ומקדיש מזמנו להעתקת מחזורי התפילה לימים הנוראים. משמע מצויים היו עמו באמתחתו מחזורים שנטל עמו לכל מקום שהוא הלך. ובזכותו נמצאנו למדים גם פרק חשוב במנהגי תפילותיהם בגדולות ובזוטות (נזכיר כדוגמה פרט קטן: בקריאת פיוט העקדה "עת שערי רצון", שהיה נקרא לפני תקיעת שופר בר"ה, השתתפו הרב, החזן והתוקע בלבד. הם קראו בזה אחר זה מקבץ אחרי מקבץ של שלושה בתים). ובעיקר, בזכותו נחשפת בפנינו מסורת הלשון על כל גווניה וניתן כיום לתאר אותה תיאור מלא.
ה.
בזה לא תם הסיפור. בחודש שבט תשנ"ה נסעתי לבורדו ונפגשתי עם שישה מצאצאי האנוסים. בביקור בביתו של מר ז'ילבר לאון התברר לי שהגיעה לידיו ספרייה נכבדה מבאיון. זו הייתה ספרייתו הפרטית של י' סאלזידו, שהיה אחד מנכבדי קהילת באיון לפני עשרות בשנים. רוב הספרים הם ספרים יהודיים שנדפסו באמסטרדם או בפריס (ובמקומות אחרים), חלקם כתובים ספרדית וחלקם צרפתית. סקרתי את הספרים בזה אחר זה ולא מצאתי דבר מיוחד שימשוך את לבי. מששאלתי את מר לאון שמא יש בידיו חומר אחר שלא בדפוס, הוא נזכר שיש באוסף סאליזדו תיק ובו כמה מחברות, אבל מעולם לא טרח לבדוק אותן ואינו יודע מה יש בהן. משפתח לי את התיק גיליתי לתדהמתי שהיו בו 8-7 מחברות הנראות לי מוכרות, כולן בכתיבת-ידו של י"א פיריר. כמה מהן אחיות תאומות ממש של המחברת הכוללת את המחזור ליום הכיפורים, כלומר העתיק את כולן העתקה אחת בהשתמשו בנייר פחם. ועם אלה היו גם העתקות אחרות למחזור לראש השנה במחברות בגודל אחר אך בנוסח זהה (לרבות השגיאות!) למחזור הכתוב בארבע המחברות הנזכרות. מסתבר שפיריר, שהיה בקי בנוסח התפילה ואף נתברך בכתב נאה במיוחד, סיפק לרבים מבני קהילת באיון (שלא ידעו לקרוא עברית ולא יכלו להתפלל מן המחזורים המודפסים) מחברות ובהן נוסח מתועתק של התפילות לימים הנוראים. אלה התגלגלו מיד ליד, ועותקים מהן הגיעו עמי גם לירושלים.
ו.
בחודש תמוז תשנ"ו נפגשתי עם החוקרת הצעירה אן אוכמאנו, הכותבת את תולדות קהילת יהודי באיון מאז הקמת הסנהדרין בימי נפולאון ועד ערב מלחמת העולם הראשונה (1913-1808). בעזרתה השלמתי פרטים נוספים בתולדות משפחת פיריר. מתברר שאבי המשפחה הגיע בחוסר כול מאמסטרדם לבאיון סמוך לשנת 1780 כדי לחפש פרנסה. מאז נשתקעה המשפחה בבאיון והיכתה בה שרשים. יוסף סילבאן פיריר, אביו של יצחק ארתור פיריר, היה לחזן הראשי בקהילת באיון במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. אחר חגיגת בר-המצווה של הנער י"א פיריר הוא נשלח על ידי אביו ללמוד עברית וחזנות בבית המדרש לרבנים בפריס. בהיותו בן עשרים בקירוב התגייס לצבא הצרפתי ושירת בו עד 1919. עם זאת, מן המחזורים שלו אנו למדים שהגיוס לצבא לא ניתק אותו ממסורת התפילות שלו והוא נשאר קרוב אצל בית הכנסת. אחרי שחרורו מן הצבא נבחר חבר בהנהלת הקונסיסטואר (מנהלת הקהילה היהודית) של באיון.המחזורים שהוא העתיק מנציחים אותו ואת רעייתו ומציבים יד למשפחתוו למסורת אבותיו.
ז.
פרשה בפני עצמה הם החלקים המתועתקים במחזורים ובסידור הנזכרים מכאן, והחלקים החסרים בהם מכאן. נאמר בקיצור: אין כלולים בהם בעיקר אלא הקטעים הנאמרים בקול, או ליתר דיוק המושרים בבית הכנסת. תפילות וקטעים הנאמרים בלחש נפקד מקומם, שכן אלו לא עניינו את רוב קהל המתפללים. מציאות זו המשתקפת במחזור מתאשרת מנוסח-נוהג התפילה של בורדו היום. למשל מזמור קמ"ה בתהלים הנאמר לפני תפילת מוסף (בשבתות ו) במועדים ופותח בפסוק הנלווה אליו "אשרי יושבי ביתך..." (תהלים פד, ה), אין מועתקים ממנו במחזורים של פיריר אלא הפסוק "אשרי יושבי..." והפסוקים המסיימים מן "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעיתו" ועד הסוף (פס' טו- כא). בעשותי בבית הכנסת של בורדו שמתי לב שאלו הם הפסוקים הנאמרים בקול רם, היתר נאמרים בלחש.
בכלל, מסורת יהודי באיון ובורדו כפי שהיא ניבטת מן המחזורים ומן הסידור הנ"ל ומן הנוהג בדורות האחרונים מתמקדת בשירת התפילה בלבד, כל מה שמעבר לזה ירד (או הורד) לטמיון. אבל זו כבר פרשה בפני עצמה הדורשת בירור נפרד, ועוד תגיע השעה, אי"ה, להרחיב עליה את הדיבור.
אנו מחזיקים לי"א פיריר טובה מרובה על המחזורים שהוא הותיר לברכה אחריו. גם בשבתו בחברה נוכרית בווייטנאם הרחוקה ידע, בלי משים, לקבע בתעתיק לדורות את מסורות התפילה של היהודים הפורטוגלים בדרום-מערב צרפת. פרסום חלקי שלהם ממשמש ובא (כנרמז לעיל), ואני תקווה שתתרחב היריעה באחד הימים בעז"ה.