קווים לניסוי בדרכי הוראת הלכה
מטרות דרכים ולקחים
מחבר: מאיר יעקובוביץ
בשדה חמ"ד, גיליון ז-ח, 1996
א. מבוא
מזה עשרות שנים, נדרשו מחנכים רבים לשאלת הוראת ההלכה. המעיין במאמרים הרבים שנכתבו בנושא זה ובהצעות שהועלו, שחלקן אף יושם באופנים שונים, יתרשם שרבה המבוכה. כל העוסק בהוראת ההלכה, מודע לקשיים הניצבים בפניו. מהם: שעמום, ספר לימוד מתאים שהוא לא תמיד מטודי, התאמה לבעיות הזמן וחומר רב הדורש שינון כמעט ללא העמקה במקורות ההלכה וטעמיה.
נוסחה ברורה להצלחת הוראת ההלכה טרם ניתנה.
אינני מתיימר בהצעתי זו לשלול דרכים של אחרים, ולומר "כזה ראה - ועשה", אלא, לאור אותה מבוכה המלווה אותי ואת חברי להוראת הלכה, הריני מציע "כזה ראה - ונסה".
מבחינה היסטורית, לא העסיקה שאלה זו את המלמדים בתלמודי התורה ו"החדרים" בעולם החינוך בחו"ל ואף לא בארץ טרם הקמת המדינה ומיסוד מערכת החינוך במסגרות בתי הספר הממ"ד.
יש הטוענים, שהסיבה לכך נובעת מהעובדה שההלכה היוותה אורח-חיים יומיומי של הילד בבית, ברחוב וב"חדר", ואז במקום ללמוד הלכה - חיו חיי הלכה. יש הטוענים כנגד זה, שזהו תיאור המייפה את התמונה, ורבים היו עמי ארצות שצמחו דווקא מכך שלא היו לימודי הלכה סדירים.
במציאות חיינו, כאן במדינת ישראל ובמערכת החינוך הממ"ד, תופס לימוד ההלכה מקום מרכזי במסגרת לימודי הקודש, ותופס מקום יותר מרכזי בעיצובו החינוכי של החניך. לעתים יש מקום לתמוה כיצד מצפים שהוראת הלכה של שעה עד שעתיים שבועיות בלבד תעשה את העבודה האחראית של הכנת החניך לחיי תורה ומצוות.
באולפנת "חורב" נלמדת ההלכה בגישה אינטגרטיבית, תוך כדי לימוד משניות ונושאים שונים. לאור הצורך להעמיק בלימוד ההלכה, שמשמעותה רבה "למעשה", החלטנו להוסיף שעות, מעבר לשעות תושבע"פ, שהם שילוב תושבע"פ והלכה. בכיתות ז'-ח' הוספנו 2 ש"ש להרחבת והעמקת לימודי ההלכה בשיטה זו, ובכיתה ט' רק שעה שבועית אחת, וזאת לאחר שרכשו מיומנות מספקת בשיטת למידה זו בשנתיים הקודמות.
להלן אציג מודל של הוראת הלכה בכיתות חטיבת הביניים של האולפנא. מודל זה פועל כבר שלוש שנים, ואנו מרגישים שיש בדרך זו מן החידוש, והצעה נוספת שכדאי לנסותה וללמוד ממנה. נציגה ברבים, ואולי בכך נתרום תרומה, ולו צנועה, למתלבטים.
ב. מטרות
מספר מטרות הצבנו לעצמנו בהכנת התוכנית החדשה, והן:
1. אקטואליה - חשוב שהתלמידה תראה את הלימוד ההלכתי כחלק מאורח החיים שלה בהוויה האמיתית בה היא חיה, ושתבין שההלכה אקטואלית גם בימינו.
2. פעלתנות - הלימוד מתבצע בחברותא, המחייבת את התלמידות להתמודד באופן עצמאי עם הטקסט ההלכתי, ותוך כדי "דיבוק חברים" לברר את ההלכה וליישם אותה במטלות המוצבות בפניה בדף הלימוד. לימוד בשיטה זו, מהווה אתגר אינטלקטואלי מעניין לכל בת, שאינה יושבת פסיבית ומקשיבה ל"מבול" הלכות מהמורה.
3. שיטתיות - עלינו להיזהר מללמד את ההלכה "קרעים קרעים". יש הלכות שאינן נלמדות כלל, כיוון שהזמן לא עומד לרשות המורה או שאינן "בחומר הלימודים". סיבות טכניות שונות, מונעות מפגש שיטתי ושלם עם עולם ההלכה.
ספר ההלכה מדריך אותנו מעלות השחר ועד עצימת העיניים, מיום הוולדנו ועד תום תפקידנו בעולמו של הקב"ה. על כן, חובה לשאוף ללמוד את המקסימום, ובאופן שיטתי.
קבענו תוכנית, שבכל שלוש שנים יקיפו את הקש"ע (כמובן ההלכות הרלוונטיות) - לימוד ראשוני בכיתות ז'-ט', ובכיתות י'-י"ב יהיה לימוד חוזר. כך שלימוד ההלכה, כל שבוע, נלמד כסדר על פי קש"ע.
אחידות
האולפנא קולטת תלמידות מבתי ספר שונים, מבתים שונים, עולות חדשות בשלבי חינוך מגוונים.
נקודת המוצא בתכנית - "אין לקחת שום דבר כמובן מאליו". תמיד חשבנו, שהלכות נטילת ידיים של בוקר - כולן יודעות; דיני ברכות - כולן יודעות וכיו"ב, ומתברר שאין לקחת נתונים אלו כמובנים מאליהם. לכן, על ידי לימוד מסודר ושיטתי אנו מביאים לאחידות "וליישור קו" בין התלמידות. [ואכן תלמידות רבות הודו, שהן למדו הלכות "חדשות" שלא נלמדו בבית הספר היסודי, למרות שהן כלולות בתוכנית הלימודים, ובודאי גם הלכות שאינן בתכנית הלימודים].
שו"ת
עלינו להביא את התלמידות להכרה ולהרגשה, שההלכה מתמודדת עם שאלות המתחדשות "חדשים לבקרים", שגדולי הפוסקים אינם מנותקים מחיי יום יום, ושההלכה היא תורת-חיים.
בנוסף לכך אנו מבקשים לחנך את התלמידות "לאמונת חכמים". אך דא עקא, התלמידות אינן פוגשות די תלמידי חכמים, ומניין תתחנכנה ל"אמונת חכמים" ול"עשה לך רב"?! לכן שילבנו שו"ת מגדולי פוסקי דורנו לכל סימן בקש"ע, המתאים לנושא הנלמד. כך התלמידה תחוש בחיות המתמדת שההלכה מייצגת, ובגדלות רוחם של פוסקי הדור וחכמי ישראל, דבר שיחזק בה את "אמונת החכמים". נושא זה הוא אחד מהחידושים החשובים ביותר של התוכנית המוצעת. [ואכן אצל תלמידות רבות קטע זה היה המעניין ביותר, ובו הן פתחו את הלימוד.]
שיפור דרכי הוראה
בנוסף לדף הנלמד בשיטה המיוחדת שנפרט להלן, עלינו לרתום את החידושים הרבים בדרכי ההוראה המשרתים את הדיסיפלינות השונות ולאמצן גם ללמוד ההלכה. זאת על ידי גיוס המחשב בהוראה בפניה לפרויקט השו"ת, עריכת סרטי וידיאו כהעשרה, והקמת מרכזי למידה בנושאים הלכתיים שונים, ועוד.
ג. דרך הלימוד
נקודת המוצא בדרך הוראה זו היא - להעביר את האחריות לנלמד מהמורה לתלמידה.
הלימוד מתבצע על ידי מורה להלכה הנמצא בכיתה. המורה נותן פתיחה קצרה (5-10 דקות) הכוללת את סיכום הדף הקודם, הצגת הנושא של הדף החדש, והבהרת מושגי יסוד שבו.
התלמידות לומדות את הסימן בקש"ע בחברותות. במידה ויש להן שאלה, המורה עומד לרשותן להבהרה, הכוונה וסיוע. הן לומדות את הסימן ומשיבות במחברת על השאלות בדף הלימוד, כל זה במשך 1-2 שיעורים בשבוע (תלוי בשכבה).
לבסוף מסכם המורה את עיקרי ההלכות תוך הפעלת התלמידות, ומשיב לשאלות שהתעוררו בזמן הלימוד. חלק מהשאלות מופנות לרב בית הספר, שנכנס לכיתה להשיב עליהן. במידה והבנות לא סיימו את הדף בכיתה, עליהן להשלימו בבית כעבודת בית. שיטה זו גורמת לבנות לנצל בצורה מרבית את זמן השיעור, כדי לא להשאיר "ספיחים" הביתה.
המורה בודק באופן שיטתי את מחברות הבנות, ומעיר במידת הצורך. במשך המחצית מתקיימות בחינות על ההלכות שנלמדו בדפים (על צורת הבחינה יש להרחיב את הדיבור, ועל כך בהזדמנות אחרת).
בתשנ"ה שילבנו בניסוי את בנות המכללה. שתי בנות צורפו לכל כיתה, לצד המורה. תרומתן הייתה בהדרכה צמודה, ובהקמת מרכז למידה לסיכום נושא הלכתי.
ד. דף הלימוד
מחשבה ומאמץ רב הושקעו בהכנת דפי הלימוד. בעריכת הדף נלקחו בחשבון הנקודות הבאות:
1. יש להכין דף אחד בכל שבוע. מספר השאלות יהיה סביר, ובהתאם למספר הסעיפים בכל סימן בקש"ע. המורה יקבל את הדף לעיון ולהכנה עוד לפני השיעור.
2. יש לשאוף להספיק את כל החומר הרלוונטי לחיי הבת בגיל זה בשלוש שנים לפי החלוקה הבאה:
כיתה ז' - הלכות יום יום - מההשכמה ועד תפילת מעריב, חגים.
כיתה ח' - ברכות, סעודה, משא ומתן - בין אדם לחברו, חגים.
כיתה ט' - שבת, יום טוב, חול המועד, חגים.
[לכל כיתה הוכנו מעל 30 דפים לשנה, כ- 100 דפי לימוד! בדפי החגים השתמשנו בכיתות נוספות, והם ישמשו את הלימוד לקראת החגים מדי שנה בשנה].
3. התשובות מצויות בקש"ע, אך בדף לא צוין באיזה סעיף לחפש, כדי שהבת תחפש בעצמה, ותלמד את הסימן כולו.
4. מדי פעם יש הפניות לסימנים אחרים - כדי להשוות, לנמק, ולחזור על חומר שנלמד.
5. השאלות "מחיות" את החומר הנלמד, בכך שהן עוסקות בחיי היום יום של הבת - בבית, בכיתה, בתנועת הנוער, בטיול וכו', לפי האקטואליה והמציאות המודרנית שלנו כיום. לשם כך השאלות כוללות סיפורים קצרים. את התשובה תחפש התלמידה בעצמה, באותן הלכות שנכתבו בדורות קודמים, כך תבין שלשאלות המודרניות יש כבר תשובות בהלכה שנלמדה מדור לדור.
6. התלמידה חייבת לפרט ולנמק את תשובתה, ולא להעתיק את ההלכה "כתוכי".
7. מדי פעם ישנן הפניות לעיון בספרי הלכה נוספים, כרמב"ם, שולחן ערוך, משנה ברורה, שמירת שבת כהלכתה ועוד, כדי שתכיר ספרים אלו, ותדע כיצד להתמצא בהם. ההפניות הן בדרך כלל כדי לנמק את ההלכות שהובאו בקש"ע ללא טעם, או דעה נוספת שיש הנוהגים כמותה.
8. שנה שימת דגש על מנהגי העדות. במקרה ובני עדות המזרח נוהגים אחרת מהנכתב בקש"ע, הופנו התלמידות (כולן!) לקש"ע "מקור חיים".
9. השו"תים שנבחרו, תמיד תואמים את הנושא הכללי שבו עסק הדף באותו שבוע. השו"תים הם מגדולי רבני דורנו, שסגנונם קל וברור יותר. במידת הצורך הם הובאו בצורה מקוצרת כאשר עיקרי הדברים - נימוקים ופסק ההלכה מצויים בדף. כמובן, שמילים בארמית - תורגמו לעברית, ונפתחו ראשי התיבות. בדרך זו, ב-3 שנים, למדה התלמידה מעל 100 שו"תים - בנושאים שונים וממחברים שונים!
להלן דוגמא אחת מדפי ההלכה שהתלמידות למדו כסדר מסימן א' ואילך:
הלכות "תפילת הדרך"
קש"ע סי' ס"ח
1. בחופש הגדול אתן יוצאות לטיול בן 3 ימים לאילת, ושם גם תלונו.
א. היכן רצוי שתאמרו את "תפילת הדרך" ביום הראשון?
ב. היכן אתן יכולות לאומרה ביום השני של הטיול? נמקי הלכה זו.
2. א. בתוך איזה מרחק מירושלים ראוי לכתחילה שתאמרו את "תפילת הדרך"? (בררי בספרים, בטבלאות של מידות חז"ל, בסידור "מנחת ירושלים" וכדומה - מהו מרחק זה בקילומטרים, לפי שיטת הרב חיים נאה זצ"ל ולפי החזון איש זצ"ל, העזרי במשנה ברורה סי' קי ס"ק לא).
ב. אם שכחתן לומר את התפילה ביציאה מירושלים, עד היכן מותר לכן לאומרה באותו היום?
3. א. מהי הדרך הקצרה ביותר, שההולך שיעור זה חייב לומר את "תפילת הדרך" בברכה?
ב. יש הסוברים, שאין הכוונה למרחק הליכה כשיעור הנ"ל, אלא לזמן שבו הולכים שיעור זה - לדעתם, לכמה זמן נסיעה הכוונה? (ראי קש"ע מקור חיים סי' נג סע' ד).
4. א. מה יש לסמוך לפני "תפילת הדרך"?
ב. מהי העצה שנותן לכך בעל הקש"ע?
5. א. באיזה אופן יש לומר את "תפילת הדרך"?
ב. מה רצוי לעשות לשם כך בעת הנסיעה?
6. א. כמה פעמים תצטרכו לומר את "תפילת הדרך" בטיולכן לאילת?
ב. הגעתן לאילת, ואחת הבנות חשה שלא בטוב. הוחלט שהיא תסע מיד חזרה הביתה. האם היא צריכה לברך שוב את "תפילת הדרך"? נמקי תשובתך.
ג. באיזה מקרה עליכן לומר את "תפילת הדרך" ללא ברכה?
7. א. מה טוב לתת לפני היציאה לדרך? מניין דבר זה נלמד?
ב. כאשר נפרדים מאדם לשלום - כיצד יש לברכו, וכיצד לא? מניין לומדים זאת?
ג. במה רצוי לעסוק גם בזמן טיול?
ד. באיזו שעה רצוי לסיים את מסלול הטיול ולהגיע לאכסניה? לפני איזו שעה בבוקר רצוי לא לצאת לדרך? מניין זה נלמד?
8. כאשר אתן מטיילות בערב באילת, ורוצות לאכול משהו - מה עליכן לברר לפני כן לגבי:
א) קניית פלאפל
ב) קניית בשר
ג) גלידה וכדומה?
9. ביום הראשון של הטיול קמת מאוחר, ורצת מביתך לאוטובוס כדי שלא תאחרי, כך שאת תפילת שחרית עליך לומר בעת הנסיעה:
א. האם מותר לך לומר בנסיעה את הפסוקים "שמע ישראל" ו-"ברוך שם כבוד" וכו'?
ב. כיצד תנהגי לגבי "תפילת העמידה"? פרטי.
ג. מה עדיף: להתפלל בנסיעה את "תפילת העמידה" אך בישיבה, או להקדים להתפלל כראוי – אך לפני הנץ החמה?
10. א. ביום השני היה לכן מסלול הליכה ארוך של 10 ק"מ. באמצע המסלול אתן רוצות לאכול ארוחת צהריים, אך המים לא מספיקים לנטילת ידיים. בעיון במפה מתברר שיש מעיין בדרך. מה עליכן לעשות? פרטי (ראי קש"ע סי' יב - כתבי את השיעורים גם בקילומטרים!)
ב. אם אתן רעבות מאוד ואין מעיין בדרך, או שהמים אזלו, או שהכמות מועטה והיא נועדה לשתיה - כיצד תנהגו? (קש"ע שם).
11. פינת השו"ת
שו"ת באר משה ח"ז סי' קיר.
הרב משה שטרן שליט"א, ארה"ב
נשאלתי:
הטס באוירון:
א) אם אומר תפילת הדרך
ב) אם ישן בלילה יברך ברכת המפיל
ג) איך משערין שיעור פרסה
ד) להדליק נר חנוכה
ה) האם שייך בי' דין שלא ימשח מנעליו ביום נסיעתו
ו) דין ביה"כ באוירון
ז) נוטל ידיו על האוירון בנוא יארק וברהמ"ז יברך בוואשהינגטאן אם שרי לעשות כן לכתחילה
א) השבתי: בודאי ובודאי מחוייב לומר תפילת הדרך בשם ומלכות בכל נסיעה שבאוריון גם בנסיעה היותר קצרה, כי א"א [=אי אפשר] שיהיה כ"כ [=כל כך] קצרה שלא יהי מחוייב לברך תפלה"ד [=תפילת הדרך], וכשצריך להחליף אוירון לאוירון אחר באמצע הדרך באותו יום שכבר בירך פעם אחת, א"צ [=אין צריך] לברך עוה"פ [=עוד הפעם], אבל כשמחליף ביום אחר מברך שנית בשם ומלכות. (עיין לעיל המון שאלות ותשובות בדין אוירון מסי' פג עד סי' צ"ד).
ב) הגם שנכון לברך ברכת תפה"ד מעומד ככל ברכות של מצוה, באוירון שא"א [=שאי אפשר] לעמוד, יברך גם לכתחילה מיושבת, כמו בבאסעס ובמכונות (קאר).
ג) הישן באוירון שינת לילה, לא מושכב רק בדרך ישיבה על הכיסא שיושב שם, מי שרוצה ישן שינת קבע בודאי חייב לברך ברכת המפיל, גם אם יתעורר באמצע השינה מחמת גרוע משכבו, היינו ישיבתו, אבל מי שאין בדעתו לישון רק חטפתו שינה על זמן מה אינו מברך ברכת המפיל, כ"ש מי שאינו ערב עליו השינה וק"ו מי שמזיק לו קצת שינה כזו, ויותר הי' ניחא לי' שלא לישון, איש זה לא יברך ברכת המפיל הגם שמרגיש בעצמו שבע"כ ישן קצת. כשישן ביום, גם שינת קבע, לא יברך המפיל דגם בביתו אם ישן ביום אפילו שינת קבע אין לו לברך ברכת המפיל.
ד) שיעור פרסה באוירון נעשה ברגע, וברכת תפילת הדרך שפיר יכול לברך בשעה שהאוירון מתחיל לרוץ על הארץ לצורך לעלות באויר.
ה) אם רק אפשר מצד הקאמפאני [=חברה] להדליק נר חנוכה באוירון נכון מאוד שידליק עם ברכה כמו שהיה המנהג במסילת הברזל, שאחינו בנ"י [=בני ישראל] הי' כולם מדליקין, ואם א"א [=אי אפשר] יזמין לו כלי, מקודם הנסיעה, שיהי' עכ"פ [=על כל פנים] נר אחד בתוך הכלי ויברך ואם לא יניחו גם בכה"ג, ידליק ויכבנה מיד. וגם אם זה א"א אז אם אפשר לא יסע באוירון בחנוכה אם לא לעת צורך גדול מאוד.
ו) הנוסע באוירון אינו שייך אצלו צוואת ריה"ח [=ר' יהודה החסיד] שלא ימשך מנעליו ביום שדעתו לילך לדרך, כי רק על הולך ברגל חל צוואת ריה"ח ולא הנוסע במסילת ברזל, וכ"ש לא הנוסע באוירון.
ז) הנוטל ידיו לאכול פת באוירון למשל בנוא יארק, וכשיגמור סעודתו כבר יהי' בוואשהינגטאן, אם שרי לו לעשות כן לכתחילה לברך ברמה"ז שלא במקום ברכת המוציא, בוודאי אין כאן שאלה כלל דהלא הוא לא שינה מקומו, אלא האוירון פרח ממקום למקום, ופשוט ששרי [=מותר] לו לעשות כן לכתחילה.
ח) דין בית הכיסא באוירון כדין ביה"כ שבמסילות הברזל ושבבית.
א. האם צריך לברך "תפילת הדרך" בטיסה במטוס? מדוע?
ב. כאשר מחליפים מטוס - מתי אין צורך לברך שוב "תפילת הדרך", ומתי כן?
ג. באיזה אופן יש לומר תפילה זו, אפילו לכתחילה?
ד. ממתי אפשר לומר את "תפילת הדרך" במטוס?
ה. על איזו שינה יש לברך "ברכת המפיל" בעת טיסה? פרטי.
ו מדוע מותר לברך ברכת המזון בכל מקום שהמטוס ימצא?
ה. רב בית הספר
הכנת דף הלימוד דורשת מיומנות רבה, ידע וניסיון בהוראה. מצאנו, שתפקיד חשוב זה, המהווה את לב ועיקר התוכנית, יכול למלא בהצלחה רב בית הספר, ואכן:
1. רב ביה"ס שותף בעבודה החינוכית בהוראת ההלכה תוך הצבתו במרכז ההוויה הבית ספרית המחנכת ל"עשה לך רב".
2. רב ביה"ס הוא שותף מלא בהצבת המטרות של המודל הנ"ל, יחד עם צוות ההלכה ומרכז תושבע"פ - מנהל האולפנא.
3. רב ביה"ס עורך את דפי הלימוד, דף לשבוע, ולאחר קבלת משוב שוטף מהצוות, משפר את הדפים בהתאם.
ו. לקחים
1. מזה שנים אנו מלמדים הלכה מתוך הספר הקלאסי קש"ע של הרב גנצפריד, למרות מסורת זו, אנו שוקלים האם יש צורך לעבור לקש"ע "מקור חיים".
2. אנו עדיין מתלבטים בדרך בדיקת הידע, ודרכי ההערכה.
3. אנו מחפשים דרכים לייעל את הלימוד בחברותות על ידי לימוד רב-גילי, בנות י"ב-ט', י"א-ח', י'-ז'. (אנו מפעילים מסגרת זו רק לקראת החגים)
4. יש להרבות בישיבות צוות להחלפת רשמים ושיפורים, תוך כדי ההוראה.
5. תוך כדי הלימוד, או בסיום נושא כלשהו, יש לקיים ימי עיון להרחבה והעמקה, בהם התלמידות תפגשנה עם פוסקי הלכה ורבני ישובים שיתארו בפניהם התלבטויות הלכתיות ודרכים לפתרונן.
ז. סיכום
ברי לנו שיש מה לשפר בתוכנית שהוצגה לעיל, אך לאחר שלוש שנות הוראת הלכה בדרך זו בחטיבת הביניים, אנו מתחזקים בהרגשה שעלינו על דרך נכונה. לימוד ההלכה נעשה מעניין יותר וקרוב יותר לעולמה של הבת. תקוותנו, שאכן תתגשם בקשתנו בתפילת השחר: "ותן בלבנו - להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד [ובעיקר] "לשמור ולעשות"