"משנה תורה" כבסיס ללימודי תושב"ע בבתי-ספר תיכוניים

מחבר: אבישי יורב

בשדה חמד, גיליון 3-1, 2001

תוכן המאמר:
א. הוראת תורה שבעל פה - קשיים, מטרות ודרכים
ב. חטיבות לימוד מתוך משנה תורה
ג. יעדי-מישנה לימודיים וחינוכיים
ד. הערות דידאקטיות ומתודיות

תקציר: הצעה ללמד משנה תורה במקום תלמוד בבתי ספר שלימוד התלמוד אינו מתקבל על לב התלמידים.

מילות מפתח: משנה תורה לרמב"ם, תלמוד בבית הספר התיכון

"משנה תורה" כבסיס ללימודי תושב"ע בבתי-ספר תיכוניים

א. הוראת תורה שבעל פה - קשיים, מטרות ודרכים

לית מאן דפליג שהתלמוד הוא החיבור המרכזי של התורה שבעל פה, ומן המוסכמות והמקובלות הוא, שעיקר מצוות תלמוד תורה מתגשם בלימוד הגמרא. כידוע, משלהי תקופת הגאונים ואילך, התקבל התלמוד הבבלי בכל תפוצות ישראל, כספר היסוד הבלעדי לפסיקת הלכה, וכמקור המוסמך לאמונות ודעות לגיטימיים ביהדות. מעמד זה, הוא שביסס את מסורת הלימוד התקנית, המעמידה חיבור זה בעדיפות עליונה כספר הלימוד (text book) אחרי לימודי היסוד במקרא.

מול עובדות היסטוריות וטענות אלו, מתגלית בדור האחרון תופעה גוברת והולכת בתוך המסגרת החינוכית הדתית, של חוסר נכונות מצד תלמידים להפנים את דרך הלימוד המסורתית הזו, ולראות בה נתיב בלעדי (או עיקרי) להזדהות עם אורח החיים והמחשבה הדתיים¹. המודעות לבעייתיות זו בלימוד התלמוד במוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים, והשלכותיה החברתיות, הפכו לאחרונה לנושא נכבד לדיון ציבורי בין מחנכים ובקרב המתחנכים². למרות זאת, ועדה מטעם המינהל לחינוך דתי שבמשרד החינוך סיכמה את דיוניה בהצהרה:

"תכניות הלימודים הקיימות נבדקו ונמצאו מתאימות לדרישות המקצוע. לפיכך, אין להחליפן בתכניות אחרות, שיש בהן משום הורדת רמת הלימודים..."³.

הורדת רמת הלימודים בוודאי איננה יעד שצריך לשאוף לו, תוכנית לימודים חליפית נוספת, היא אופציה ששווה בדיקה. כפי שמתריסה כותרת המאמר, הצעתי היא להכניס את לימוד משנה-תורה ללימודי התיכון, כמסלול מקביל-חליפי, שיכול גם לבוא במידה רבה במקום לימוד הגמרא.

תורה בכלל, ותורה שבע"פ בפרט, הנה קודם-כל יסוד מיסודות היהדות. לימוד התורה הוא כמובן דרך המלך לידיעה ולהכרת ההלכות והמצוות, אך גם מטרה ומצווה בפני עצמה - מצוות תלמוד תורה. דרכי הוראת התורה שבע"פ היו והנן אתגר חינוכי ודתי ראשון במעלה. תופעת "התפוצצות המידע" שמולה עומד העולם המודרני כיום, ניצבת בפני מורי היהדות כבר קרוב לאלף שנה. הכורח לבחור, או לפחות לדרג את החומר, בתהליך ההוראה, קיים מאז ומתמיד, אך ניתן להשתמש בו כמנוף לחדד את המודעות למטרות החינוכיות אותן אנו שואפים להשיג. הגדרה נבונה של מטרות ויעדים עשויה לחשוף אפשרויות חדשות ודרכים נוספות להגיע אליהם. מבחר החומר המוגש לתלמידים, גם הוא בכלל הדרכים שיש לדון בהן.

דומה, שאין מי שיחלוק על היעדים של לימוד התורה שבע"פ -

א. ידיעת התורה והמצווה במובנן הרחב ביותר. לאמור, לא רק הכרת "המעשה אשר יעשון", אלא גם הבנת המושגים ההלכתיים והקונספציה הדתית והמוסרית העומדת מאחריהם.

ב. הכרת מכלול הספרות התורנית, ופיתוח הכושר "לעסוק בדברי תורה" ולהתמודד עם הלשון והסגנון המיוחדים של רבדיה השונים.

ג. פיתוח ההכרה שערכי המסורת ההלכתית ותכניה אכן רלבנטיים לקיים ולראוי שייעשה בחברה ובמדינה.

ד. לבסוף, אך כמטרה עיקרית, יצירת "אקלים רוחני" שיעודד את החניך להזדהות אישית עם המסורת ההלכתית, וקבלת מחויבות לאורח חיים של תורה. אנו מצפים מן האדם המחונך שישכיל לבנות את אישיותו ע"י הפנמת ידע מוסרי, אסתטי וקוגניטיבי, משולב בקיום המצוות.

כפי שפתחנו, התלמוד הבבלי, על כל סדריו ומסכתותיו, התקבל בהיסטוריה היהודית כקורפוס הלימוד התקני, שבאמצעותו הונחלה המסורת הדתית והרוחנית מדור לדור. חשוב להדגיש שהגישה המקובלת מאמינה בהשגת המטרות הנ"ל, בעצם תהליך הלימוד, גם (ואולי דווקא) ללא התייחסות מפורשת ומכוונת אליהן, וללא ניסיון לתאם בינן לבין החומר הנלמד. תוכניות הלימודים של משרד החינוך בתושב"ע קיבלו הנחה זו כמעט ללא עוררין, ועל בסיסה התוו את מבחר החומר הראוי והאפשרי לתלמידי ביה"ס התיכון.

לימודי תושב"ע בנויים כיום משני מסלולים: האחד, כולל לימודי "עיון" של כמה עשרות דפי גמרא, והשני (המיועד בעיקר לבנות) מתמקד בלימוד משנה וחטיבת לימודי הלכה. בשני המסלולים ישנם חסרונות קרדינאליים אחדים. הבעיה המרכזית⁴ במסלול הראשון היא שתלמידים רבים מצהירים במפורש ש"גמרא הוא המקצוע השנוא ביותר"⁵. אופיו הספרותי המורכב של התלמוד דורש מאמץ אינטלקטואלי ניכר מן המבקש להתמודד אתו. לרוב עוברות שנים לא מעטות (כלומר, מעבר לתיכון), עד שהתלמיד מצליח להגיע לרמה שיוכל גם ליהנות מן הלימוד, ולא כל אדם זוכה.

במסלול השני⁶ קיימת בעיה שהטקסט הנלמד (המשנה) נבחר באקראי, וחומר הלימוד איננו מספק ידע בסיסי של ממש ברוב נושאי התורה שבע"פ⁷. מן המפורסמות היא התחושה של בוגרות בתי הספר הדתיים והאולפנות, שהידע שלהן הוא "מסוג ב" ונמוך בכמה דרגות מן הידע של הבנים. כידוע, המשנה מהווה שכבה קדומה ביותר של ההלכה, חסרים בה מושגי- יסוד מרכזיים של ההלכה, ואין כמעט שום קשר של ממש בינה לבין ההלכה הנוהגת למעשה. לימוד טקסט המשנה (ואפילו פרקי-אבות!) איננו מספק הזדמנות של ממש להתמודדות עם בעיות מוסריות אקטואליות, שאותה אמור לעודד התהליך החינוכי.

אמת, תוכניות הלימודים בנושא תושב"ע נבחנו (ואף שונו) כמה וכמה פעמים⁸, אך דומה שעיקר החשיבה והניתוח הופנה לקשיים הדידאקטיים והקוגניטיביים בלימוד גמרא, הסמנטיקה והתבניות הלוגיות⁹, ומעט מאד כלפי מקורות האכזבה והכישלונות במישור החינוכי¹⁰. הצעות חדשניות שמבקשות לתת פתרונות לבעיית ההנעה מתמקדות בשאלת מבחר הסוגיות¹¹, ומכל מקום עדיין לא חרגו ממסגרות ניסוי מצומצמות ביותר. עתות מצוקה הן תמיד הזדמנות לחשיבה אסטרטגית, ולימודי תושב"ע אינם יוצאים מן הכלל. גם בעניין זה, אפשר שבחינה מערכתית-כוללת, עשויה להעלות אופציות חדשות להשיג את כל המטרות והיעדים, אך באמצעים אחרים. שידוד המערכות יכול להניב תנופה מחודשת ללימוד ולמוטיבציה. לא כל חדש אסור מן התורה.

במספר הזדמנויות¹², העלה הרב אהרון ליכטנשטיין - איש הלכה מובהק וחניך האסכולה הליטאית - רעיון מקורי ונועז, להשתמש בחיבור משנה תורה לרמב"ם, כחומר יסוד בלימודי תושב"ע וכחלופה סבירה (ואף מועדפת) עבור תלמידים שאינם "מתחברים" ללימוד הגמרא. כהמשך להצעה ייחודית זו, אני רוצה להציע רשימה קצת יותר מפורטת של נושאים וחטיבות לימוד בספר משנה תורה, תוך ניסיון להתאים אותן לרמות שונות ולמידות שונות של העמקה.

כל בר-דעת מבין שניתן לקיים מצוות תלמוד תורה בספר משנ"ת, לא פחות מאשר בגמרא. הנחת היסוד שלי, היא שהיכרות עם חשיבה פסיקתית - המיושמת במשנ"ת - עשויה להעמיק את הנכונות למחויבות הלכתית, לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר שיחזור הדיונים לבירור מקורות ההלכה ופרטיה - האופייני למבנה הסוגיה התלמודית. משנ"ת עשוי לענות על כל הדרישות מלימודי תושב"ע, החל במטרות-העל וכלה ביעדי המשנה. ההצעה החדשה, באה להוסיף מבחר תכנים לימודיים שעשויים להיות קרובים ללבו ולראשו של התלמיד, ודרכי עיון המעוררות השתתפות פעילה והתמודדות אישית אמפאטיה עם ספרות ההלכה ותכניה.

מעמדו ההיסטורי של הרמב"ם הוא כאחד ה"ראשונים" - בין התלמוד לבין הפוסקים ה"אחרונים" - ולספרו משנ"ת מעמד ביניים של חומר-מקורות קדום, יחד עם אוריינטציה של הלכה למעשה. יתרונותיו הגדולים של משנ"ת הם: השפה הברורה (עברית בלבד), סידור הגיוני של הנושאים, מבנה לוגי מסודר (הגדרות מדויקות, אבחנה בין כללים ופרטים), והצגה מפורשת ובהירה של רוב המושגים והעקרונות ההלכתיים שפותחו בתקופות התלמוד והגאונים (אמנם ללא התייחסות להישגי הפרשנות של רש"י ובעלי התוספות). הימנעותו (הכמעט מוחלטת) משקלא וטריא, עשויה להוות בהקשר שלנו יתרון גדול. כל אלה מציבים אותו כטקסט מבוא מעולה, לענייניה ולמושגיה של תורה שבע"פ כולה. אין ספק, ככל "טקסט מקור", גם בהוראתו למתחילים יש קשיים מתודיים מסוימים. אך כמדומני, הקשיים הם בכמה רמות יותר נמוכים מכל החלופות הקיימות, ובעיקר מלימוד הגמרא. חסרונותיו האחרים, ניתנים להימלא בדרכים שונות, כפי שיירמז בהמשך.

יכול בעל דין להקשות: מדוע דווקא הרמב"ם, ולמה לא טור או שולחן ערוך? אכן, כבודם של כולם במקומו מונח. גדולתו של "החיבור" נובעת מהיותו יצירה אחידה וקומפאקטית שיצאה מתחת יד גאון אחד¹³. ללא ספק, נושאי הלימוד המוצעים (ורבים אחרים) מופיעים בצורה זו או אחרת גם בחיבורים אחרים. ההתמקדות על משנ"ת, נובעת מן ההכרה בקשת הנושאים הרחבה, שמצויה בו יותר מבכול חיבור הלכתי אחר (להוציא את התלמוד עצמו!). השימוש ב-text-book אחד ויחיד מדגיש ומדגים את אחדותה הבסיסית של ההלכה. גם זה מסר חינוכי שראוי לתשומת-לב¹⁴.

מובן מאליו, שאין חובה לאמץ בצורה מוחלטת את המלצתו של הרמב"ם עצמו, לדלג ישירות מן המקרא אל חיבורו¹⁵. חשוב לומר בפירוש, שאין בתוכנית זו משום הצעה לבטל או לצמצם את לימוד הגמרא, לתלמידים אשר יכולים ומוכנים להתמודד אתו¹⁶.

קונקרטית, ההצעה כוללת ארבע חטיבות לימודים

(א) הלכות תלמוד תורה ומוסר חברתי

(ב) עיקרי הלכות שבת ויו"ט

(ג) יסודות המשפט העברי

(ד) משפט אזרחי-הלכתי.

חטיבות אלו אמורות לשקף מבחר מייצג וממוקד של נושאים הלכתיים וחינוכיים, אשר יכולים לתת לתלמיד מגוון סביר מתוך קשת הנושאים הקיימת בספרות ההלכה. מצד שני, הפרוט (שיבוא להלן) מכוון להגיש למורה הזדמנויות להעלות לדיון כתתי כמה סוגיות חינוכיות חשובות (ומעניינות).

לקוחות-היעד של התוכנית החדשה, הם למעשה שני סוגים שונים של תלמידים. האחד, הם תלמידים שאינם מסוגלים להתמודד עם לימוד סידרתי של הגמרא "על הדף". מגבלה זו אפשר שתהיה ביכולת ההפשטה, בכשרון ללמוד את השפה והמינוח, או פשוט בכושר הריכוז (כוונתי לתלמידים בבית ספר עיוני, ברמה בינונית ומטה ולתלמידי בתיה"ס המקצועיים. אך בפירוש לא לנערים ממסגרות החינוך המיוחד). הסוג השני, הם תלמידות ותלמידים בעלי רמה אינטלקטואלית גבוהה, שמסיבות שונות אינם מוצאים עניין בהשתקעות בים התלמוד. קבוצה זו מהווה אתגר חינוכי ראשון במעלה. הצלחה בו לא תסולא בפז, ואילו כשלון מהווה הפסד של נדבך מנהיגותי לדור הבא.

בהתאם לשני קהלי-היעד, הצעתי בנויה בשני רבדים: הראשון מכוון לבעלי היכולת המוגבלת - לימוד רקע עיוני-מוסרי של יסודות ההלכה, והשני - לימוד ב"עיון" של הלכות נבחרות - למוכשרים יותר¹⁷.

ב. חטיבות לימוד מתוך משנה תורה

שני קריטריונים מנחים את הבחירה המוצעת של החומר: ראשית, חשיבותן העקרונית של ההלכות, ושנית, היותן רלבאנטיות פחות או יותר למציאות בזמננו, ובמיוחד לשאלות שעשויות לעניין את התלמידים. מסיבות טכניות נעשה מאמץ שלא לפצל יותר מדי את החומר שבחיבור המקורי. אם וכאשר יתאפשר להדפיס במרוכז את חומר הלימוד, יש מקום לעידון המבחר, לבחירה מחודשת, לפיצול המקורות ולשינויים בסדרם. הכל בהתאם לעקרונות החינוכיים והמתודיים שיגובשו.

חטיבה ראשונה - יסודות הדת ומוסר חברתי
קידוש השם	יסודי התורה פ"ה;
הלכות תלמוד תורה	פ"א-פ"ו, הי"ב;
כבוד אב ואם	ממרים פ"ו;
כבוד האדם וחרותו	עבדים פ"א; חובל ומזיק פ"ג-פ"ה (מבחר); מלוה ולוה פ"ב,ה"ד;
הצלת נרדף	רוצח ושמירת הנפש פ"א, ה"ו-ט"ז;
שמירת הלשון ותוכחה	דעות פ"ו-פ"ז;
צדקה	מתנות עניים פ"ז - פ"ח, ה"ט; פ"י;
"עזוב תעזוב"	רוצח ושמירת הנפש פי"ג;
השבת אבידה	גזילה ואבידה פי"א-פי"ד;
הלכות שכנים	שכנים פ"ה-פ"ח;
בור ברשות הרבים	נזקי ממון פי"-פי"ג (מבחר);
הגינות במסחר	גניבה פ"ז-פ"ח; מכירה פי"ב; פי"ד; פי"ח;
מסחר בנשק	רוצח ושמירת הנפש פי"ב,הי"ב-י"ד;

חטיבה שניה - הלכות שבת ויום טוב
מושגי-יסוד ופיקוח-נפש	שבת פ"א-פ"ב;
רשויות שבת	שם פי"ב,ה"ח - פי"ד,ה"ח;
הלכות נבחרות	שם פכ"א,הי"א - הל"א;
עובדין דחול	שם פכ"ד;
יציאה מחוץ לתחום	שם פכ"ז (מבחר);
הלכות יום טוב	פ"א (מבחר);

חטיבה שלישית - יסודות משפטיים
בית הדין וסדר הדיון	סנהדרין פ"ו - פ"ז; פכ"א - פכ"ו;
תקנות וגזרות	הקדמת משנ"ת; ממרים פ"א - פ"ב;
"דינא דמלכותא"	גזילה ואבידה פ"ה,הי"א-הי"ח;
תקנות "בני העיר"	שכנים פ"ו, ה"א-ה"י;
הלכות זכיה ומתנה	פ"א; פ"ג - פ"ד,ה"ג; פ"ו,ה"א - ה"ד; נדרים פ"ב הי"ד-הי"ט;
הלכות מכירה (קניין)	פ"א - פ"ח; פי"ב - פי"ד; פי"ט; פכ"ב;

חטיבה רביעית - משפט אזרחי
הלכות שכנים	פ"א - פ"ג; פ"ה - פ"ז; פ"י - פי"ב;
נזקי ממון	פ"א - פ"ג; פ"י; פי"ד; חובל ומזיק פ"ו-פ"ז;
גזילה ואבידה	פ"א; פ"ה-פ"ו;
הלכות וגניבה	פ"ה - פ"ו;
הלכות טוען ונטען	פ"ח - פ"י;

חטיבה למצטיינים - נושאים "רוחביים" לעבודת גמר

לדוגמה:

- פסוקי-מקרא ומדרשים כהנמקות להלכות

- לפנים משורת הדין ו"עצות טובות"

- סיומי ה"הלכות" כטקסט חינוכי

- דוגמא לפסיקה עצמאית (מחודשת) במשנ"ת. מתי? ובאילו תנאים?

- שליפת-חתך של מושגים וביטויים ("ציוו חכמים", "דברי סופרים", "מכת מרדות" וכד'), תוך נסיון למצוא צד-שווה בענייניהם. עבודה כזו תעשה כמובן בסיוע פרוייקט השו"ת הממוחשב.

ג. יעדי-מישנה לימודיים וחינוכיים

הנושאים שפורטו כאן אמורים להציג טקסטים משמעותיים לאדם צעיר ומשכיל. אך מלבד הלימוד התוכני וכרובד חינוכי מקביל, יש בהם "פתחים" רבים והזדמנויות לעיון בשאלות הגותיות ודתיות שמעבר למסר הישיר. ארבע החטיבות הנזכרות שונות באופיין זו מזו. השוני בתכנים מהווה הזדמנות לגיוון (ולדרוג) היעדים החינוכיים שניתן להפיק מהן. דבר שאינו צריך להיאמר, הוא שיעדים חינוכיים שונים עשויים לתבוע מתודיקה יישומית מסוגים שונים.

החטיבה הראשונה מזמנת לכיתה דיונים בנושאים הגותיים-בסיסיים כגון: מהי חובת האדם בעולמו? קידוש ה' בחיים ובמוות, התורה כערך מכונן חברה ועוד. סביר יהיה לשלב דיונים אלה בשיעורי מחשבת-ישראל, ושבירת המסגרות רק תועיל לגופו של עניין. תלמידים מעמיקים עשויים להעלות סיטואציות של התנגשות בין ערכים ("מושבע ועומד" וכדומה), דילמה של חובות דתיים מול חובות וזכויות משפטיים וכדומה. תוספת עניין ואקטואליה תגשנה דוגמאות מציאותיות של בעיות הגנה-עצמית, "חייך וחיי חברך" ועוד.

החטיבה השניה מתמקדת בידע הלכתי מטריאלי. כאן ניתן להתרכז בשאלות של השתלשלות ההלכה. כדאי לעורר את עניינם של התלמידים בתהליך חידוד מושגי-היסוד, תוך עיון משווה במקורות שקדמו לרמב"ם (התלמוד והרי"ף) והפסיקה המאוחרת לו¹⁸. חשוב להעיר את עיני התלמידים שהלכה למעשה בדרך כלל לא נפסקת כדעת הרמב"ם!

החטיבה השלישית (כמו גם הרביעית) מיועדת בעיקר לתלמידים שמגלים עניין במשפט ובחשיבה משפטית. הניתוח הבסיסי כאן הוא משפטי-דוגמאטי, אך ניתן גם לשלב מחקרים על התפתחות היסטורית (ושוב, "חריגה" אינטר-דיסציפלינרית למקצועות כמו היסטוריה או סוציולוגיה עשויה להפרות את הלימוד). הנושאים הראויים להרחבה חלקם "דתיים" מובהקים, לדוגמא: גדריה של כפיית קיום מצוות (שאלת אתגר: האם ניתן להבחין בעניין זה מצוות שבין אדם למקום מול מצוות שבין אדם לחברו?). שאלות חשובות הן ברמה של מדיניות-הפסיקה (כדוגמת גזרות "להעמיד הדת על תילה", או ענישה "כפי מה שהשעה צריכה"). יש מקום גם להשוואת המשפט הציבורי ההלכתי למשפט הנוהג בישראל בנושאים כגון "הסכמת אדם חשוב", סמכות נציגי הציבור, כפיית רוב ומיעוט ודומיהם.

בחטיבה הרביעית

האתגרים הם בכיוון של העמקה בהגדרות משפטיות. חלק נכבד מן הלימוד יוקדש לניתוח דוגמאות ומשמעותן. כיוון חלופי יכול להיות בלימוד סוגיות תלמודיות וניתוח דרך הבנתו של הרמב"ם אותן. למרות זאת, גם בנושא זה יש מקום לדיונים כלליים, כגון בשאלת עליונות קדושת-החיים על דיני החוזים, האם אפשר להתנות על נזקי-גוף ("משפט שיילוק") וכן הלאה.

הנקודות שהוזכרו בסעיף זה עשויות להיות מקבץ מדגמי של נושאי הלימוד. בסיטואציות מסוימות, עשוי המורה להסתפק בטקסט של משנה תורה, ולוותר על ההרחבות. בכל מקרה, ראוי להיזהר מלהפוך שיעור בהלכה לשיעור בפילוסופיה של ההלכה.¹⁹

ד. הערות דידאקטיות ומתודיות

רשימת הקטעים המוצעים ללימוד, היא הצעה ראשונית לעיון ולשיקול. הרשימה, אמורה למקד את הדיון בהצעה בשאלות קונקרטיות, על מנת לקדם את יישום הרעיון, ולהדגים כיצד ניתן לעצב אותו כתוכנית לימודית מלאה.

חומר הלימוד מובנה בהדרגתיות מן הקל לקשה. החטיבה הראשונה היא הבסיסית ביותר, וגם הקלה ביותר. יתכן שניתן להציע אותה כלימוד עצמי לתלמידים מתקדמים. מטעמים חינוכיים יתכן שרצוי לפצל את הוראתה לאורך כל שנות הלימוד. החומר שבחטיבות האחרות יכול להילמד כסדרה רצופה של הלכות לפי נושאיהם. ברמה גבוהה יותר, יש מקום לניתוח הקשר בין העקרונות ההלכתיים והמשפטיים, לבין מסקנותיהם המעשיות.

למסלול הלימודים הראשון (הבסיסי) מוצעת חטיבת הלימוד הראשונה בלבד. במסלול השני (המתקדם) נכללות (עד) ארבע יחידות לימוד. לא מן הנמנע, להציע כאופציה לשיקול דעת מקומי, את האפשרות להמיר יחידה אחת מתוך הארבע, בסוגיה תלמודית נבחרת, אשר קשורה לאחד מן הנושאים הנלמדים, וכהרחבה לו.

מתוך תקווה, שיהיו תלמידים בודדים שיהיו מוכנים ומסוגלים להתמודד עם מטלות נוספות, מקיפות ומעמיקות יותר, אינני מהסס להציע עוד אתגרים נבחרים. תלמידים אלו ניתן להפנות למקורות התלמודיים, ולדון אתם על דרך ההבנה (והפסיקה) של הרמב"ם. בעידוד מתאים, יכולה קבוצה זו לעמוד באתגר של עבודות-גמר בנושאים מקיפים, כמו שהוצעו בחטיבה האחרונה. התוכנית הייחודית "נוער שוחר משפט עברי", פועלת כבר כשבע שנים, ומוכיחה בפועל שמשימות כאלה עשויות להתקבל בהתלהבות.

מן הראוי להוסיף כמה הערות על מתודיקה ודידאקטיקה בלימוד משנה תורה. שני הקשיים החמורים בלימוד הגמרא: הלשון וההשתלשלות הלוגית של הדיון, מסולקים מלכתחילה בזכות סגנונו של משנ"ת²⁰. "לשון הזהב" של הרמב"ם מאפשרת הבנה מילולית מיידית של הטקסט. יתר על כן, בניגוד ללימוד הגמרא, שבו אם לא "פצחת" את הסוגיא - לא עשית כלום, בלימוד משנ"ת העיקר הוא מה שמעבר ל"חומר", וזה עשוי להיות גמיש ונתון להחלטה אד- הוק. דיונים מונחים על השלכות הלכתיות ומוסריות אקטואליות, כמו גם אופציות ללימוד וחקירה עצמיים, עשויים להוות עיקר ורוב תהליך הלמידה. האתגר של המורה והמחנך הוא הסברת הקשר של פסיקת הרמב"ם אל מקורותיה (הסוגיה התלמודית, כתבי הגאונים והרי"ף) וכן הדרך שבה השתלשלה ההלכה בדורות הבאים (הסמ"ג, הרא"ש, הטור). מורה קשוב לתלמידים שלפניו, יכול להתאים את עומק ורוחב היריעה ליכולת ונכונות הכתה. באשר להיבט הערכי, חשוב במיוחד לפתח מערכי-למידה מקיפים של הרעיונות החינוכיים והאמוניים הגלומים בהלכות תלמוד תורה ומוסר חברתי²¹. בשנים האחרונות הולכת ומתפרסמת סידרת "חוק לישראל". החומר שבה, כמו גם בסיפרות אחרת העוסקת במשפט עברי, עשוי להוות מקור מקצועי למימוש דידאקטי של התכנית²².

אחת הבעיות הקשות בהוראת התלמוד היא הדילמה המתמדת בין לימוד רציף ללימוד סוגיות נבחרות (בין מטעמים של דרוג הקושי ובין משום הרצון להתמקד בנושא אחד). השרשור מעניין לעניין ומהלכה לאגדה עלול להביך את המדלג ולגרום תחושה של "התחלה מן האמצע". המבנה ה"קומפאקטי" של משנה תורה מקל מאד על הקיטוע, אם וכאשר הוא נדרש.

היות וההצעה כולה היא בבחינת תוכנית-אב, ועוסקת בקווי-מתאר כלליים, אין טעם להמשיך ולפרטה. אם וכאשר יתגבש מערך לימודים מוסכם, יהיה צורך להגדיר במדויק יעדים תוכניים ודידאקטיים לכל חטיבה, ואולי אף להכין מערכי-שיעור לדוגמא. רק נסיון בהוראה בכיתות עשוי ללמד אם היקף החומר סביר, קטן מדי או גדול מדי. אם כי למען האמת, במתודולוגיה פתוחה כעין זו, אין צורך בהכרעה כזאת. במקום שאמרו להאריך רשאי לקצר, וכן להפך! במידה ויוצעו קטעים נוספים לא פחות טובים, ניתן להגיש למורים כמה חלופות לבחירה.

אפשר לצפות, שאנשי מעשה מקרב המורים (ואולי הסמינרים להוראה) יתחילו לפעול לקידום הרעיון, יעזו להתמודד עם חומר בלתי שגרתי, ויעזרו לגיבוש תיאורטי ומעשי של התוכנית. "פרוייקט חלוץ" יכול להתבצע למשל במסגרת חוג למתעניינים, ללא מבחנים וללא הישגים לימודיים מוגדרים.

אני מודע בהחלט ל"מהפכה" שהצעה זו מחדירה לגישה המקובלת. לעניות דעתי, יש כיום מודעות - ואולי אף נכונות - לנסות דרכים חדשות. יתכן שתהיה בכך פריצת דרך ממשית בכל הנוגע לקידום ולהתחדשות לימוד תושב"ע. התוכנית מכוונת לחשוף את התלמידים למגוון רחב של דרכי לימוד וגישות להלכה. דומני, שתלמיד שישכיל להתמודד עם החומר כולו, יוכל להשתלב בקלות גם בלימודי המשך בישיבה גבוהה, במיוחד במסלול של לימודי הלכה (מסלול כזה עדיין לא קיים, אבל "אם אין גדיים - אין תיישים"). לטווח הרחוק, יש בתכנית מתן כלים ראשוניים גם להתמחות במשפט עברי, במסגרת אקדמית. מכל מקום, נראה שאת פירותיה האמיתיים נזכה לאכול רק בדור הבא.

"יהא רעוא קדמך דתפתח לבאן באורייתא, ותשלים משאלין דליבאי וליבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם"²³.

הערות:

1.הצגה חד-משמעית של התופעה פורסמה במחקריו החלוציים של מ. בר לב מאוניברסיטת בר אילן.

2. ראו לדוגמא גליונות 135-138 של שמעתין (תשנ"ט). "תלמוד עכשיו", בתוך: מימד 17 (אב תשנ"ט) עמ' 16-21.

3. צוטט בשמעתין 136 עמ' 115, הסעיף הפותח: א. 1.

4. רשימות של סיבות רבות לבעיה זו ראו בספרות שצויינה לעיל.

5. טענה זו תועדה במפורש במחקריו של פרו' מ. בר לב.

6. הסמנטיקה הרשמית של משרד החינוך מבחינה בין מסלול גמרא למסלול תושב"ע. לצורך הדיון הנוכחי גמרא-תלמוד הוא חיבור (ונושא לימודי) שנכלל בתחום (ומקצוע לימוד) תורה שבעל פה.

7. י.אייזנברג חמישים שנות לבטים בתוכניות לימוד תושב"ע. בהוצאת משרד החינוך, תשמ"ח. עמ' 50,56.

"תכנית הלימודים במשנה לבנות אינה מכוונת למטרה [חינוכית] כלשהי, אלא כדי למלא את שעות לימודי הקודש הקצובים לבנות בתכנית הלימודים". "חומר הלימודים אינו שונה בכיתה ה' מהחומר בכיתה י"ב". "תכנית הלימודים לבנות לא נקבעה על פי מה שהתוכנית רוצה ללמד את התלמידות, אלא על פי מה שהתוכנית מנועה מללמד [=תלמוד]". באירוניה בלתי מוסתרת תוהה הכותב על "הגדרת" מטרות לימוד המשנה: "וכיצד ישיגו הבנים מטרות חשובות אלה"?

8. ראו י.אייזנברג שם.

9. י.אמיד "הוראת הגמרא - הקשיים והנסיונות לפתרון, סקירה דידקטית-היסטורית".

בתוך: שאנן, שנתון המכללה הדתית לחינוך, חיפה תש"ס. עמ' 85-92. שיטה מעניינת (הצגת מהלך הדיון ע"י תרשימי זרימה) פותחה לאחרונה בידי הרב סבתו ממצפה יריחו.

10. חוסר המודעות לשורש הבעיה מתגלה בבירור בהצעות להעמיק ב"חקירת" ראשונים ואחרונים (אפילו לבנות הלומדות משנה!). ראו למשל: ש.בירנבאום, שערי לימוד. הוצאת הגות הספר התורני, תש"ס.

11. למשל: ח.בן-ארצי "תורת חיים - הצעה לתכנית אלטרנטיבית להוראת תושבע"פ". בתוך: מים מדליו, שנתון המכללה הדתית למורים ליפשיץ, ירושלים תשנ"ה. עמ' 367-393. י.ברנדס "הצעה לתוכנית לימודים בתלמוד ותושב"ע". פורסם באתר האינטרנט "דעת".

12. למשל "הוראת הגמרא בישיבות תיכוניות" בתוך: במשוך היובל 50 שנה למדרשיית נעם (1996) עמ' 160-167. ומאמר נוסף ברוח זו: שנה בשנה, היכל שלמה תשס"א.

13. מורה טוב לא יבהל מגילוי "סתירה ברמב"ם". חשוב לדעת ש"מקושיות עדיין לא מתים". תלמידים עקשנים ווכחניים אפשר להפנות אל נושאי הכלים, ויצא הפסדם בשכרם.

14. רב-גוניות השיטות תודגם בחקירת השתלשלות ההלכה לפני הרמב"ם ואחריו. הניגוד בין שני מאפיינים אלה עשוי להיות מושא לדיון (מתקדם) בפני עצמו. היבטים אלה יפורטו בהמשך.

15. אגרות הרמב"ם מהד' שילת עמ' שיב.

16. לאותם החוששים מלימוד "תיפלות" לבנות, כדאי להזכיר מעשה ברב מפורסם שתלמידיו מצאו אותו לומד תורה בתשעה באב. כששאלו אותו: אינך חושש מן הדין? ענה: כמה טוב לקבל הצלפות בגלל תלמוד תורה...

17. בשני המסלולים יש לשלב מבוא היסטורי וביבליוגרפי להלכה (כמקובל כיום, אך בשיפור ספרי הלימוד) וכן דינים הלכה למעשה. נראה שעדיף שהמקורות לחומר זה לא יבחרו ממשנה תורה, וכך נשיג חשיפה נוספת למרחב הספרותי-ההלכתי. הדברים שלהלן יתמקדו בחומר חטיבות הלימוד מתוך משנה תורה בלבד.

18. דוגמא לעיסוק בבעיה הלכתית ("מכה בפטיש") משולבת בהעמקה בפשט הסוגיה התלמודית ראו: הרב ש. לוי "הוראת גמרא בעזרת ספרי הלכה" בתוך: שמעתין 103.

20. בנושא זה ראו למשל את הנקודות שהעלה דב רפל במאמרו (ובדיסרטציה) "דרכי ההסבר הדידקטי במשנה תורה" בספר הזכרון לד' אוקס.

21. הצגה מעניינת וחשובה בכיוון זה ראו: יהודה ברנדיס "מצוות תלמוד תורה וספר משנה תורה לרמב"ם", בתוך: נטועים ה (תמוז תשנ"ט), עמ' 9-26.

22. סיפרות-עזר נוספת בנושאי כלכלה ומשפט ראו למשל: מאיר תמרי, כסף כשר, הוצאת מס 1994. כתר, מחקרים בכלכלה ומשפט ע"פ ההלכה מכון כתר א-ב. ש.חגי "יסודות מוסריים בהלכות והליכות המסחר" בתוך: מחניים 2 (תשנב).

בנושאים ספציפיים אחרים ראו: הרמב"ם והחוק במדינת ישראל. לקט הלכות ממשנה תורה בזיקה לחוקי הכנסת. נ.רקובר תשמה. וכן: סדנאות במשפט העברי. קבצי מקורות בנושאים שונים. נ.רקובר, חוברת א' (תשמג), חוברת ב' (תשמד), חוברת ג' (תשמד), חוברת ד' (תשמז). גם בנושאים הכלליים אין צורך להמציא את הגלגל מהתחלה וניתן להסתמך בין השאר על פירסומים כגון: החקיקה, שיעורים בתושבע"פ לביה"ס הממלכתי, בהוצאת האגף לתכניות לימודים. מהדורת ניסוי תשנ"ח. השופט בדין העברי, תאור אישיותו ותכונותיו. י.בזק תשמה.

23. התנצלות המחבר: כותב מאמר זה הוא מנתח ומתכנן מערכות. מעולם לא היה לו חלק במינהל החינוכי. פחות מזה, מימיו לא נתן שיעור בפני כתה. בחינוך ילדיו זכה להצלחה חלקית בלבד, ועל נכדיו הוא מתפלל לסייעתא דשמיא.