חינוך יחד - היום

מחבר: משה מונק

דעות, גיליון כ"ו, 1964

תוכן המאמר:
1. טענות מצדדי החנוך המעורב.
2. טענות שוללי חנוך-יחד.
3. תנאים אופטימליים לחנוך-יחד מוצלח.
4. הבעיתיות של חנוך-יחד בתנאי תרבות ומסורת שונים.
5. החנוך המעורב בהלכה.
6. חנוך מעורב במציאותנו החנוכית.
    א. ברור הטענות החיוביות והשליליות.
    ב. קיום תנאים אופטימליים לחינוך-יחד.
    ג. התחשבות במסורת ובתרבות של ארץ המוצא.
    ד. השקפת היהדות.
7. מסקנות.

תקציר: המחבר סוקר את העמדות החינוכיות באשר לחינוך יחד ("חינוך מעורב") של בנים ובנות, ומגיע למסקנה כי ראוי להפריד בין בנים לבנות במוסדות החינוך.

מילות מפתח: חינוך מעורב, תערובת בנים ובנות.

 "אין כקואדוקאציה בעיה בחינוך, שעוררה בשעתה פולמוס כה נרגש וחריף בין שולליה ומחיביה. לאחר 1930 נדם הוויכוח שהצטיין בשעתו בערנות מרובה, ובשלשים השנים האחרונות חל שינוי בעמדות: בקורת הקואדוקאציה וההתנגדות לה נעלמו לגמרי, או  שהן מובעות בקול רפה, ולמעשה עולה והולך מספר המוסדות הקואדוקאציוניים", - כך  מכריז מר שמואל גולן מהמחנכים הוותיקים של "השומר הצעיר".

אכן, יש להסכים למשפט הראשון - הוכוח בין המחיבים והשוללים היה חריף וממושך, אך המשפט השני הוא הטעייה, בשגגה או בזדון. בשנת 1939 44.000 בתי ספר  היו בצרפת כ- יסודיים נפרדים, לעומת 25.000 מעורבים. רק פנימיה אחת היתה מעורבת. רק שני בתי ספר  תיכוניים היו מעורבים. בבלגיה, 6700 1450 בתי ספר יהודיים צבוריים היו נפרדים, ו- מעורבים, 2500 1000 מעורבים. כל בתי ספר  בתי ספר יסודיים פרטים היו נפרדים וכ- התיכוניים היו נפרדים, ואטו כי רוכלא ליחשיב וליזול כל הארצות.

בשנת 1955 כותבת הגב' דמנט, שהויכוח עוד נמצא בעצומו, ולעולם לא נחקרה השאלה באופן  מדעי יסודי. היא מדגישה, שקשה להכריע בנושא זה רק ע"פ נתונים מדעיים כי המחייבים  והשוללים של חנוך-יחד (קואדוקציה) מתבססים על השקפות ואמונות מנוגדות. משום כך  יבורך המרכז לחנוך הדתי, אשר העלה נושא נכבד זה לדיון צבורי בכנוס על חנוך הבת  שהתקיים בחנוכה השתא בירושלים.

נתכבדתי לפתוח סמפוזיון על חנוך הבת בחברה מעורבת, ומטבע פתיחה כעין זו, שיש לקצר  ולמסור עיקרי דברים בצורת ראשי פרקים בלבד. חשתי חובה לפתח ולבסס יותר כמה רעיונות  שהשמעתי אותם באותו מעמד בצורה מקוטעת בלבד, מה עוד שנמתחה על דברי בקורת  מחוגים שונים. אלה טענו, שחטאתי להלכה, כשלא רציתי לבסס התנגדותי לחנוך-יחד על  פסקיה הברורים, ואלה שללו טענותי נגד חנוך-יחד בכלל.

נראה לי, שחייב אני - במקרה יוצא מן זה - להציג עצמי.

אבי מורי זצ"ל הכ"מ היה ראש המועצה של הקהילה הנפרדת בקלן ומראשי צעירי אגודת  ישראל בגרמניה. בקרתי בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכוני של הקהילה הנפרדת הזאת במשך  11 שנים, וכל הכתות היו מעורבות. הייתי חניך "עזרא" ו"נוער אגודתי" אחרי פלוג התנועות  ושתיהן היו תנועות נוער מעורבות. בארץ למדתי בישיבת-חברון ובאותו הזמן הייתי ממדריכי תנועת "עזרא" המעורבת, ומעולם לא מחה אחד מרבותי נגד פעולותי בארגון מעורב.

עד לפני זמן קצר לא רק חייבתי את חנוך-היחד אלא הייתי אחד המרצים הראשיים של  "עזרא" בסמנריונים למדריכים והוטל עלי להסביר את שיטת "עזרא" בחנוך-יחד, על  מגבלותיה וחיוביה. התנגדותי לחנוך-יחד כיום נובעת, אפוא, לא מתוך מסורת חנוכית (מבית אבא או ממקור מחצבתי החנוכי), אלא היא פרי המציאות החנוכית הישראלית הנוכחית. היא  מסקנה מהשוואת תוצאות החנוך של מסגרות חנוכיות נפרדות ומעורבות שהנני עד להן, אם  כי אין בידי חומר סטאטיסטי משווה.

ואמנם יהיה זו משום פזיזות וחוסר זהירות להציג מסקנות בנושא נכבד זה, על פי התרשמות  סובייקטיבית בלבד, בלי לנסות לחדור לתוך תסבכת בעיה חינוכית מפורסמת זאת, על יסוד  התאוריה החנוכית שהתגבשה מחד גיסא, ולאור מקורות היהדות מאידך גיסא. לא ייתכן  להכריע לחיוב או לשלילה, כל עוד לא בדקנו יתרונותיו וחסרונותיו של חנוך-יחד, גם אם  שקולינו יקרבו אותנו להכרעה זו או אחרת, לא נרשה לעצמנו לפסוק נגד ההלכה ונצטרך, אפוא, להעביר את דעתנו תחת שבט הביקורת של מקורות היהדות. גם לא נוכל להסתפק  בתאוריה חנוכית ובדעת היהדות בלבד, אלא ננסה גם להכיר את המציאות החנוכית המיוחדת  של תקופתנו ולהוכח מה מתחייב ממנה לגבי שאלת החנוך המעורב.

1. טענות מצדדי החנוך המעורב

האנציקלופדיה החנוכית מתארת ארבעה תחומים בהם יש יתרון לחנוך-יחד: בתחום ההשפעה  ההדדית, בתחום הכתה, בתחום עצוב האישיות, ובתחום החנוך המיני. אנסה להציג את  המעלות העיקריות שמנו חכמי החנוך בחינוך-יחד: א. הכרת המין השני, או כדברי ד"ר וול, מנהל המחקר החנוכי באנגליה: "לבן, הבת איננה  אוביקט רחוק ומסתורי. לבת, הבן איננו לא חיה פרימיטיבית ולא אביר רומנטי בשריון  מבריק".

ב. חנוך-יחד מונע הומוסכסואליות. זו דעתו של גוסטב ויניקן, אשר נהל את המוסד  המעורב בויקרסדורף.

ג. בטול המתיחות המינית. בגיל ההתבגרות קיימת המתיחות בכל אופן; תוך מגע רוחני  מפרה מתבטלת או לפחות נחלשת המתיחות.

ד. חנוך-יחד מאפשר פתוח חיי חברה יותר שלמים ואורגניים.

ה. היחסים בין התלמידים בבית הספר טובים יותר בחנוך-יחד, והמשמעת טובה יותר.

ו. חנוך-היחד עושה את הבנים ליותר גבריים ואת הנשים ליותר נשיות.

ז. חנוך-היחד תורם לנשואים מאושרים ע"י מתן אפשרות של הכרה יסודית הדדית של בני

הזוג.

בודאי לא מציתי את כל היתרונות, ולא אעסק פה בשאלות הלמוד המשותף  (קואינסטורקציה). לדעתי, השאלה החנוכית ולא שאלת ההוראה, היא הקובעת. המצדדים  בהוראה משותפת מסכימים שלא כל מקצוע יילמד במשותף - למשל התעמלות - ויש להתחשב בהבדלים בטיב האינטליגנציה. בתחומי התענינות סגוליים ובדרישות להכשרה מיוחדת  לתפקידים השונים של האיש והאשה בחיים. אם נגבש דעת חיובית לעצם החנוך המשותף, אינני רואה בעיא מיוחדת בשאלת ההוראה המשותפת.

2. טענות שוללי חנוך-יחד

א. חנוך-יחד עלול להביא ליחסים מיניים מוקדמים שגם המחייבים מתנגדים להם.

ב. חנוך-יחד גורם להתחרות בלתי-בריאה בין בלתי שווים בתחומי הלמודים והחברה.

ג. חנוך-יחד יוצר חוסר מנוחה ומתיחות נפשית, ומסיח דעת מן הלמודים.

ד. חנוך-יחד מביא לידי השוואת תכונות שני המינים, בנגוד לטבעם ובנגוד למטרה חנוכית  המחייבת לחנך כל מין בהתאם לתכונותיו וליעודו המיוחד בחיים.

ה. הפסיכואנליזה סבורה, שחנוך-יחד מקשה על פתרון תסביך הסרוס של הבת מכיון  שהיא בהתחרות עם הבן. והבן, החייב לשתף בפעילויותיו הגבריות את הבת, איננו מוצא בהן  סובלימציה.

ו. חנוך-יחד מביא לידי אדישות מינית ומונע נשואים מאושרים.

ז. הבנים והבנות רוצים בפרטיות, הנמנעת מהם בחנוך-יחד.

3. תנאים אופטימליים לחנוך-יחד מוצלח

גם המצדדים בשיטת חינוך זאת אינם מתעלמים מסכנותיה, ובין תומכיה הנלהבים ישנם  כאלה שהקיפו אותה בסייגים שונים. אינני בטוח, אם כל התנאים הנזכרים בהם Conditio sine .qua non בכל אופן קיומם נראה למצדדי השיטה כמבטיח הצלחה ומונע סכנות, והרי הם  רשומים:

א. רק מורים ומדריכים מאוזנים, שאינם סובלים בעצמם ממצוקה מינית, ידריכו את  החברות המעורבות.

ב. יש להתחיל בחנוך-יחד בגיל מוקדם ביותר. ערוב המינים באמצע גיל ההתבגרות יביא  נזק.

ג. חניכים מבית טוב ומאושר מצליחים יותר בחנוך-יחד, וקיים פחות חשש שיגיעו  בנסויהם המיניים מעבר לגדר המותר.

ד. אקלים לא חם ביותר מאפשר חנוך-יחד ללא סכון רב.

ה. יש למנוע גרוים מיניים ע"י סרטים פורנוגרפיים, ספרות קלוקלת, מאכלים ומשקאות  המעוררים את היצר, מוזיקה ארוטית וקוסמטיקה.

ו. מספר הבנים והבנות במוסד צריך להיות דומה.

4. הבעיתיות של חנוך-יחד בתנאי תרבות ומסורת שונים

שאלות חנוכיות אינן יכולות לזכות לפתרונות אחידים בכל אתר ואתר. תנאים אנתרופולוגיים  וסוציולוגיים שונים עשויים להכריע בבחירת שיטות חנוכיות. התעלמות ממסורת עמים  ושבטים ועדות ומהווי חייהם, כפית דרכים חנוכיות שצמחו על רקע מנהגים ואורח חיים  שונים לחלוטין על עמים וחברות אחרים, נידונה מראש לכשלון כי החנוך חומרו ולבניו הם בני  בשר דם, תודעה ונפש. וכוח תיאורטי על מעלות ומגרעות חנוך-יחד, ללא התחשבות בחברה  מסוימת, אשר בה חנוך זה צריך להתבצע, הוא חסר תועלת.

ודאי שבמדינת קבוץ גלויות עלינו לא רק לשאול עצמנו, האם חנוך-יחד מבחינה עיונית חיוב  או שלילה, אלא עלינו לבדוק את התאוריה לנוכח המציאות החברתית של העדות ומסורותיהן  החנוכיות. האנתרופולוגית המפורסמת גב' מרגרט מיד מתארת את בעיות התפיסה המינית של אנשי  סמוא ובאלי אשר דוקא מכיון שהמומנט המיני מודגש מאד (ההורים מרכזים אהבתם  ותשומת לבם לגופי בניהם ובנותיהם וליעודם המיני), דוקא משום כך הילדים נסוגים מכל מגע  דו-מיני בצעירותם עד אשר הם די מבוגרים לאהוב ולקיים יחסי אישות. גם בארצות הברית  היא כותבת - נוצרה אוירה בלתי-בריאה בחנוך היחד ובחנוך המיני. המבוגרים מעודדים בני  נוער להתנהגות חפשית בהחלט בתחום המיני, ברם אוי לבת שתהרה ללא נשואים. יחד עם  זאת מתנגדת החברה להפלות מלאכותיות ולמסירת אינפורמציה על מניעת הריון. היא  מאשימה את החברה האמריקאית בגישה בלתי הגיונית זו, המביאה את נוער במבוכה. אמנם, היא טוענת שלמרות זאת לא עלה מספר ההריונות בהרבה ב- 25 השנים האחרונות. אך קראתי  שבאנגליה מספר הלידות מחוץ לנישואין עלה בהרבה בשנים האחרונות.

נאמנה לשיטתה מתחה הגב' מיד, בבקורה בארץ, בקורת קשה על חנוך היחד לגבי עדות  המזרח. דבריה שלא שמעתים מפיה, צוטטו באזני כך: אתם חושפים את הבנות, ואומרים  לבנים: אל תגעו. משמעותם, שבן עדות המזרח אינו אמון על יחסי ידידות רומנטיים נוסח  מערב-אירופה ותנועות-נוער. אם יתרחץ עם בת ילמד היתר לעצמו גם למגע מלא. מר  פויירשטין ומר רישל מעלים סברא כעין זו ומפקפקים אם אמנם מותר ורצוי להגביר את חופש  היחסים בין המינים בין ילדי צפון אפריקא. אב אחד, בן העדה הכורדית, הביע את התנגדותו  לחנוך מעורב במלים אלה: אינני יכול לסמוך על הילדים שהרי הם רואים מה שאבא עושה  ויודעים את הכל. הרי גם התנאים הפיסיים השוררים בבית הצר והצפוף, המאוכלס ילדים, וצניעותם או חוסר צניעותם של ההורים, בעקבות תנאים חיצוניים או מסורתיים, הם גורמים  היכולים להכריע את שאלת חנוך-היחד לשלילה.

יותר מזה, החלפת שיטת חנוך אחת, שהיתה נהוגה בארצות מוצאם של הילדים, בשיטה  חפשית יותר, פרי התרבות האירופאית, עלולה לגרום לפריקת עול ולמבוכה נפשית בקרב  הילדים ולעקור מלבם את בטחונם העצמי. תוצאות מעבר זה בתחום המשמעת בבית הספר  תוארו ע"י מר אוריאל סימון, אשר בילה זמן רב בכפר המאוכלס בני עדות המזרח. דבריו אלה  כוחם יפה לגבי נושאנו - המעבר מחנוך חד מיני במסגרת סמכותית לחנוך דו-מיני חופשי עלול  להוליד הפקרות וחוסר רסון עצמי. בתימן גם בשבת לא הלכו הבנות לבית הכנסת ובארץ  התחנכו מיד בחברה מעורבת. האם מעבר פתאומי זה עשוי לעבור ללא קשיים וסכנות?

שמא יגידו, שלמען הגשמת האידיאלים של חברתנו עלינו לקבל על עצמנו את הסכנות  הכרוכות בבטול שיטתם החנוכית ובכפית שיטתנו החנוכית על בני העליות מארצות האיסלם. כך דעתו של פרופ' גוטיין. לא כן דעתו של פרופ' ע"א סימן, המבחין בין תכונות "ראשוניות" באורח חייהם לבין תכונות נחשלות. את הנחשלות שבפרימיטיביות יש לבטל אך את  הראשוניות יש לשמור על מנת להעלותה במידת האפשר. אינני בטוח, אם פרופ' סימן מייחס  את שיטתם החנוכית הנפרדת לנחשלות או לראשוניות, ונדמה שגם הוא מכיר בקושי להפריד  בין הדברים. השאלה היא, אם החנוך המעורב מוביל להשגים חנוכיים כה חשובים ומקדם  מטרות חנוכיות כה נכבדות, שהוותור עליו ועל יעדו מנציח את הנחשלות. עוד נשוב ונדון בכך, מה הן המטרות של החנוך המעורב כיום. ברור לנו לאור האמור לעיל, שהמחיר שידרש  חנוך-היחד אצל עדות המזרח גבוה יותר והסכוי שיקדם אותנו למטרות רצויות, זעום יותר. מעטים ביותר הם בני עדות המזרח אשר החנוך המעורב בחברות הנוער של עלית הנוער  השריש בהם את האידיאל הקבוצי עד כדי חשול רצונם להצטרף להתיישבות. לו היה, אפוא, הפלס בין החיוב והשלילה מאוזן ביחס לחנוך המעורב בחברות אירופאיות, הרי יטה לשלילה  לגבי בני עדות המזרח.

אנו, שכולנו דוגלים במזוג גלויות ולא נצדד בארגוני נוער ובתי ספר נפרדים לבני עדות שונות, נצטרך אפוא, בבואנו להכריע בשאלה, לשקול את מדת ההשפעה של חנוך-יחד על אלה, שלא  הם ולא הוריהם הסכינו לו מעודם, והוא מנוגד בהחלט למסורתם החנוכית.

5. החנוך המעורב בהלכה

אין כל ספק שהחנוך-יחד לא היה מקובל מעולם על היהדות. הרמב"ם פוסק: "חייבים בי"ד  להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו מסבבין ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא  יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עברה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי  שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה". (הלכות יו"ט, פרק ו' הלכה כ"א). כמקור לדין זה מציין ה"מגיד משנה" את הגמרא: אמר  אבין, סקבא דשתא רגלא, ומפרש רש"י: רעוע של ימות השנה לייחוד ולעבירה ימות הרגל שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה, ונותנים ונושאים זה עם זה, אולם הערוך מפרש: כיון  שאוכלים ושותים ובטלים ממלאכתם מתייחדים ובאים לידי עבירה (קידושין פ"א). וכן נפסק  דין זה כלשונו של הרמב"ם בשולחן ערוך, ומפרש בעל משנה ברורה: הנה באמת דבר זה חיוב  תמיד להזהיר ולמחות מי שיש בידו אלא שברגל מצוי הקלקול ביותר (או"ח תקכ"ט, סעיף ד' ובמשנה ברורה ס"ק כ"ב). הנה נתברר, שבין בחג ובין בחול, בין בזמן למוד משותף ובין בזמן  בטלה ממלאכה יש להמנע מחברה מעורבת. ואין לטעון ששם מדובר באשת איש, כי כיום גם  לכל פנויה יש דין נידה, וכל אסורי ערוה חלים גם על פנויות. כדי למנוע התערבות נשים וגברים  בנו גזוזטרא מיוחדת בבית המקדש, ולמרות שאסור לשנות את תכנית הבנין של בית המקדש, מצאו היתר לכך בפסוק. (סוכה נ"א:, ורש"י מפרש: שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות  גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול) ברור הוא פסק דינו של המחבר: צריך אדם להתרחק  מהנשים מאד מאד (אבן העזר סימן כ"א סעיף א').

בכל ספרי-תולדות-תקופת הגלות עד לזמן האמנציפציה לא מצאתי תקדים לבית ספר משותף  לבנים ולבנות, ספר חסידים מצהיר בפירוש: אל תערב בנים ובנות פן יחטאו, תשמח בתולה  במחול לבד, ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, ילדים לבד וילדות לבד.

בתקנות קהלת ניקלשבורג, הבנויות על תקנות יותר קדומות, נאמר: "מי שמחזיק בחדר שלו  חמש בתולות, אינו רשאי ללמד חומש עם נערים". וכן כותב ר' יעקב עמדין: שאין ללמד בנות  בין ילדים שמרגילים אותם לדבר עבירה. וכך גם דעתו של ר' אפרים חיות המוסיף שלא ילמדו  זכרים ונקבות בבית אחד.

רק תשובה אחת בספרו של הרב אסף מעוררת את הספק, אם אמנם למדו בנים ובנות יחד, ורוח חכמים היתה נוחה מהם. אמנם משמעותה אינה ברורה, ואין להסתמך עליה כמקור  להיתר חנוך-יחד.

כשכל המקורות היהודים האלה, בסגנון אחד ובשפה אחת מדברים, איך נוכל להוסיף  ולהעלות שאלת חנוך-היחד? הלא ברור הוא, שאם יהיו כל מחנכי עולם בכף מאזנים אחד  לטובת החנוך המעורב, וגדולי התורה נגדו, שהכף השני תכריע לחלוטין את הכף הראשונה! בכל זאת התקיים חנוך-יחד בקהלות נפרדות חרדיות בגרמניה, בכל זאת התקיימו בקבוצי  פועלי אגודת ישראל חברות מעורבות של רווקים ורווקות לעיני כל גדולי ישראל ולא רק שלא  מחו, אלא גם עמדו לימין הקבוצים האלה בסעד מוסרי ואפילו בתמיכה חמרית. והרי  בקבוצים לא מדובר רק בחנוך-יחד - גם בזה, כי הכתות היו מעורבות - ובכל זאת רוב גדולי  התורה עודדו אותם וחזקו אותם, בקרו בהם לפעמים קרובות, שמע מינא דניחא להו. עובדות  אלו בלבד - החנוך המעורב של היהדות החרדית במערב אירופה והחברה המעורבת בקבוצים  (אפילו אגודאים) - מוכיחות שאין להכריע להלכה כי חנוך-יחד אסור בכל התנאים והמסבות.

על מדוכה זו ישב הרב ויינברג שליט"א, בספרו "שרידי אש". הוא מקדים ואומר, שגדולי אשכנז התירו חנוך-יחד הם היו בקיאים ומומחים בחכמת החנוך, וכל כוונתם היתה להציל  את הנוער מסכנת שמד, והם הצליחו לקרבו לתורה ויראת שמים, ולהקים דורות שלמים של  בעלי יראת שמים והשכלה חילונית כאחד, מה שלא עלה בידי גדולי גאוני ליטא ופולין. הוא  מוסר, שר' ישראל סלנטר זצ"ל ראה איך מרצה הגה"צ ר"ע הילדסהיימר זצ"ל שעורים בתנ"ך  לפני נשים צעירות ובתולות ואמר, אם יבוא מי מרבני ליטא להנהיג כן בעדתו, וודאי יעבירו  אותו מכהונתו, וכן הדין, מ"מ הלואי שיהיה חלקי בגן עדן עם הגה"צ ר' עזריאל הילדסהיימר. בצרפת הוא רואה בחנוך מעורב תריס בפני מגפת ההתבוללות, הטמעה ונשואי-התערובת, ומשום כך ארגון מעורב צורך חיוני הוא. אח"כ הוא מבאר את היסודות ההלכתיים להיתר זה  והרוצה לעמוד על בסוס ההיתר, יעיין בתשובתו.

יסוד גדול להיתר בתחום זה משמשים דברי שמואל: הכל לשם שמים, ועל זה כותבים  התוספות: ועל זה אנו סומכים השתא שאנו משתמשים בנשים. (קידושין פ"ב), וכך דברי  הריטב"א המובאים בתשובת הרב ויינברג: הכל לפי דעת יראת שמים, וכן הילכתא, שהכל לפי  שאדם מכיר עצמו, אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה אפילו להסתכל בבגדים צבעוניים  של אשה, ואם מכיר עצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל ולדבר  עם האשה ולשאל בשלום אשת איש. והוא מוכיח דבריו מגמרות אחדות (סוף פירושו  לקידושין) ואולי, כיהודה ועוד לקרא מותר גם לי להוסיף שתי ראיות מהגמרא לעיקרו של  הריטב"א: אביי מספר שהלך אחרי איש ואשה - לא בעל ואשתו - שהלכו יחדיו כברת דרך, להפריש אותם מאסור, בסוף נפרדו, ואמרו זה לזו: אורחין רחיקין וצוותיא בסימא - ובפירוש  רש"י: אלו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו (סוכה נ"ב.) והמהרש"א מפרש: הלכנו דרך רחוקה ושלא היה הדרך רחוק כ"כ בעינינו ע"י הצותא. מהגמרא נראה בעליל, שאביי מאשים עצמו בהתגבר יצרו, אבל נראה שאין כל טענות כלפי האיש והאשה, ששוחחו  יחד כדי להנעים את הדרך, וכן אנו שומעים מר' יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין טליא טלייתא  בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה ולא הוו חטאין (בבא בתרא צ"א:), אמנם מפרש  המהרש"א: ר"ל שנתקלקלו הדורות מימי החורבן מיום ליום, והוא מוסיף, שלא נזכר גיל י"ח, כי בן י"ח לחופה.

הרי עצם החברה המעורבת איננה אסורה, והרב ויינברג מעיר, שבחופות ומסבות לעולם לא  הקפידו על הפרדה, ואולי כל זה בנוי על סברת הריטב"א.

בכלל בתחום זה רבו הנוהגים השונים, וייתכן שמקורם באותה התיזה של הריטב"א. הנה  אסרו חז"ל לרווק ללמד ילדים וזו משנה מפורשת (קידושין משנה אחרונה), וכן נפסק בשולחן  ערוך (אבן העזר סימן כ"ב, סעיף כ'). היום זה מקובל, גם בחנוך העצמאי, שרווקים מלמדים  ילדים. ישנם שמבססים את ההיתר על כך שאין היום ייחוד, כי בתי ספר נמצאים בתוך עיר. אמנם בבית שמואל מובא בשם הפרישה, שמלשון המחבר משמע שהרווק מתגרה באמהות  המביאות את הילדים. גם בימי הבינים הקפידו לפעמים על אסור זה ולעומת זה אחרים לא  הקפידו. כן פוסק המחבר, בסעיף הנ"ל, שאשה לא תלמד קטנים. אמנם כבר מצאנו תשובה  המתירה זאת, ואין היא היחידה, ואכן פוסק הרמ"א לגבי ענין קרוב: וי"א דכל שאינו עושה  דרך חבה רק כוונתו לשם שמים מותר, לכן נהגו להקל בדברים אלה (אבן העזר סימן כ"א, סעיף ה' בהג"ה). שם מביא הבית שמואל שנהגו אפילו לרקד עם הכלה כדי לחבבה על החתן, והוא מביא דעת הרש"ל, שמתנגד ודעת הב"ח שמתיר, והחלקת מחוקק מוסיף: דהיכא דנהגו  נהגו, והיכא דלא נהגו אסורא איכא.

כללא דמילתא: לשם שמים התירו דברים שלכאורה הם אסורים בתחום המגע בין המינים, כמובן פרט לאסור יחוד. הדבר תלוי במנהג, בכוונה ובמטרה, והרוצה להתיר חייב לבדק  שלשה דברים אלה, ועל כך עוד נדון. אין אני זכאי לפסוק הלכה, ולא עלה על דעתי דבר זה  מעולם ח"ו, אבל מותר להיתלות באילן גדול כהרב ויינברג שליט"א ובנוהגים שהכרתי אותם  בגרמניה ובארץ שגדולינו לא מחו בהם, ואת המסגרות בהן קוימו חברות מעורבות, שהם  עודדו אותן. כל ברורי מקורות ההלכה באו רק כדי לחפש אחר היסודות עליהם בססו גדולינו  בגרמניה ובארץ את יחסם החיובי הן לתנועת "עזרא" (החזון איש זצ"ל עודד מדריכי "עזרא" ששאלו בעצתו להמשיך לפעול במסגרת זו, ולו מכיון שראה בכך את הרע במעוטו, ויש עדים  לכך) והן אפילו לקבוצי אגודת ישראל, וללמד זכות על בתי ספר של אגודת ישראל, בהם קיים  גם מעבר לגיל 7 חנוך מעורב בשעת הדחק ובהם מלמדים רווקים ורווקות. התנאי לכל היתר  הוא בכוונה: הכל לשם שמים.

6. חנוך מעורב במציאותנו החנוכית

עתה, נחזי אנן, אם לאור כל ההנחות שקבענו, יש לחייב את חנוך-היחד היום. נבדוק את  טענות המחייבים והשוללים לאור מציאותנו המיוחדת, נראה אם קיימים התנאים  האופטימליים לחנוך כזה, נשקל אם מזוג גלויות אינו מחייב שנוי המסגרות החנוכיות שעוצבו  ע"י עולי אירופה, וניווכח אם אמנם המנהג הכוונה והמטרה שהיו מקור להיתר חנוך-יחד  באירופה המערבית ובקבוצים הדתיים בארץ ובקבוצי הכשרה בחו"ל, שרירים וקיימים גם  כיום.

 א. ברור הטענות החיוביות והשליליות

נראה, שאנשי החנוך אינם תמימי דעים, והם מעידים על תופעות הפוכות בשטחים מסוימים.  טענה ג' של המחיבים - החלשת המתיחות המינית - עומדת בנגוד לטענה ג' של השוללים לפיה  חנוך-יחד יוצר חוסר מנוחה ומתיחות נפשית. גם המחייבים מודים שהוא גורם להסחת דעת  מן הלמודים. נסיונותי החנוכיים משתרעים על הסקטור הדתי בלבד, ושם קיימים מוסדות  חנוך נפרדים ומעורבים. מוסד אחד בעל פנימיה, שהיה מעורב שנים רבות הופרד, והבנים  והבנות עברו לשני מוסדות חד-מיניים. לדעתי רפתה המתיחות בהרבה, הלמודים היו מרוכזים  ושלוים יותר, והאטמוספירה בשני המוסדות רגועה יותר. אני מכיר כיום מוסדות מעורבים  ונפרדים, ולפי מיטב ידיעתי הבעיות החמורות יותר בתחום המיני קיימות במוסדות  דו-מיניים.

נושא שני, אשר בו מעומתות עובדות לכאן ולכאן הוא תרומת החנוך לנשואים מאושרים. טענה זו של המחייבים סותרת טענה ו' של השוללים.

חושבני, ששתי הטענות תלויות על בלימה. כל עוד לא נערך מחקר מקיף, אין הצדקה לשתיהן. כולנו מכירים נשואים מאושרים ונכשלים גם של אלה שהתחנכו חנוך-יחד וגם של אלה  שהתחנכו חנוך נפרד, גם של אלה שהכירו זה את זו בתנועת הנוער וגם של אלה שמעולם לא  הכירו בן או בת לפני נשואיהם ונשתדכו ע"י הוריהם. טענות אלו אינן בנות משקל.

כן סבורני, שאין ערך לטענה שבחברה מעורבת המשמעת טובה יותר. בידי אין כל עדויות  המאשרות טענה זו, ובארצות הברית, ארץ ה- Blackboard Jungle, כל הכתות או רובן מעורבות. גם בארץ המשמעת לקויה בכתות מעורבות כמו בנפרדות. כמו כן יש לבטל את הטענה של  השוללים, לפיה חינוך יחד יוצר התחרות בלתי בריאה בין המינים. מורה נבון יוכל למנוע זאת  בנקל, ובדרך כלל מדביקות הבנות את רמת הבנים ברוב המקצועות ולפעמים קרובות עולות  עליהם. לא על אלה נוכל לבסס את הכרעתנו.

יש משקל לטענה, שחברה מעורבת מאפשרת פתוח חיי חברה. הבעיה היא - "לשם מה"?. התשובה המקובלת בארץ היתה: "לשם יצירת גרעין התיישבותי למען בנין הארץ ובנין חברה  על מעמדית". זו היא תשובה נכבדת, ואין כל ספק שכל הנסיונות להקים קבוצים חד-מיניים, ונעשו כאלה, או לחנך לקבוץ בחברות חד מניות, והיו כאלה במחנה האגודאי, נכשלו לחלוטין. אם אמנם היינו יכולים להצביע על הישגים רציניים של תנועות הנוער בחנוך להתיישבות, היתה בכך הצדקה חשובה לשיטת חנוכם. פתוח ההתישבות וחזוקה חובה לאומית היא, ופתוח ההתישבות הדתית וחזוקה מצוה דתית היא, ובפרט שאין כמו המסגרת ההתיישבותית  להבטיח את עתידם הדתי של בנינו ובנותינו. אלא שידוע לכולנו, שהצלחת תנועות הנוער  בכלל, והדתיות בפרט, להגשים את ייעודן המוצהר, מצטמצמת והולכת. אם גם אולי אחוז  קטן של בוגרי תנועות הנוער הדתיות נמצא בין המגשימים הרי אין בכח עובדה זו להצדיק את  דרך חנוך-היחד בבתי ספר ובתנועות הנוער לצבור גדול, אם טענות השוללים תכרענה, בסוף  דיוננו, את טענת המחייבים, כמו ששום רב בעל סמכות לא היה מוכן להסכים לחוק השרות  הלאומי גם אם על ידי כך היתה מתחזקת ההתיישבות הדתית, כי רוב הבנות היו נשלחות לאו  דוקא למסגרות הדתיות החנוכיות וההתישבותיות, והחזון איש זצ"ל העמיד עצמו בראש  הלוחמים בחוק זה.

אמנם, אלה שצדדו בחנוך-יחד לשם פתוח חיי חברה לא לחנוך התיישבותי התכוונו. הם היו  גויים, שלא ידעו על כגון דא. ערכם של חיי חברה עבורם היה בחנוך לחברה הדמוקרטית, בפתוח מדות טובות של עזרה הדדית והתחשבות בזולת, בהתכשרות לחיי חברה של  המבוגרים. גם פה אין לבטל את ערכה של טענה זו, ואין ספק שחיי חברה בחנוך-יחד  אינטנסיביים יותר. אמנם שאלה היא, אם גם בחוגים לא דתיים רציניים רואים כיום בחברת  המתבגרים הצעירים כח בעל ערכים.

תנועת הנוער אבדה הרבה מכוחה החיוני, ונאלצה להשלים עם התפתחות חברתית שאינה לפי  רוחה. אין בידי מחקרים בדוקים בשאלה זו, אם כי ידוע שתנועות הנוער מקיפות חלק זעיר  מהנוער בארץ, ומתוך חולשתם אינם מצליחים לעמוד בפרץ, כשגם חבריהם וחברותיהם  מתמכרים לרקודים סלוניים ופגומים בהתנהגותם החברתית בנגוד לתביעה התנועתית. אינני  טוען שרקודים סלוניים אלה נפוצים בתנועות הנוער הדתיות. באתי להוכיח, שאותו פתוח חיי  החברה הטובים שהיה מגמת תנועת הנוער בכלל רחוק היום מלהתגשם. כיום נפגש את  החברה המעורבת בככר דיזנגוף, ואפילו ברחובות ירושלים עיה"ק, ופני הנערים והנערות  מפיקים ריקנות ושממון, ואולי חלקם זוממים איזו הלולא מפוקפקת. הועם זהרם של חיי  חברה מתוקנים בעולם ובמדינת ישראל, על אף - או על ידי חנוך-היחד.

לכך יש להוסיף שהיהדות הדתית איננה שואפת דוקא לחיי חברה מבוגרת מעורבת. כבודה בת  מלך פנימה, ובבתים יהודים אין מתקימות מסבות חולין משותפות הכוללות רקודים ודברי  נבלה. אינני חושב שהחנוך הדמוקרטי מזדקק דוקא לחברה מעורבת. האם אלה שהתחנכו  בנפרד, פחות אמונים על תהליכים הדמוקרטיים, או האם הם פחות עוסקים במצות ואהבת  לרעך כמוך, בעזרה הדדית ובגמילות חסדים? דומני שכיום אין לייחס משקל מכריע לטענת  הפתוח החברתי.

נראה לי שיש אמת בטענת השוללים שהחברה המעורבת גורמת להשואת תכונות המינים. אמנם הוכחשה טענה זו ע"י המחייבים, ונמוקיהם עמם. בדרך כלל טענו השוללים הבנות  מנסות להדמות לגברים בדבורן, בלבושן ובהתנהגותן, וראיתי תופעות כאלה בחנוך-היחד. אפילו בתספורת רצו פעם הנשים להדמות לגברים. (כיום בארצות הברית נצרכים הגברים  לקוסמטיקה, מבשמים שערותיהם ומתקנים את צפורניהם כמו נשים ממש עולם הפוך). אין  כל ספק שהבנות המתחנכות בחנוך נפרד דתי, יותר צנועות הן, בדבורן ובהתנהגותן. אני  מדגיש את המלה "דתי". אינני מכיר מצבן של בנות המתחנכות בחנוך נפרד חפשי. אינני גם  מאשים בנות דתיות המתחנכות חנוך-יחד בחוסר צניעות ח"ו. אני טוען, שבדרך כלל החנוך  הדתי הנפרד מצמיח פירות טובים יותר בתחום ההתנהגות הנשית ההולמת.

אינני יכול להתיחס לטענה הפסיכואנליטית נגד חנוך-יחד, כי הנני בור בתחום זה ואינני מסוגל  להטיל ספק בנמוקיהם של אלה, המתבססים על שקולים שבבלתי מודע או סתירתם ע"י  אסכולות אחרות.

הטענה שהבנות רוצות לפעמים פרטיות, איננה פוסלת את חנוך-היחד, כי מחנך נבון ידע  ליצור, בתוך המסגרת הכללית המשותפת, גם מסגרות נפרדות לכל מין, מועדון סגור בתוך  מועדון פתוח. חושבני, שזו תביעת מינימום לתנועות נוער מעורבות - לקיים גם פעולות נפרדות  לשני המינים ולהפגישם בקבוצות מיוחדות לעתים מזומנות. יש אינטרסים מיוחדים לכל מין  ויש צורך בהחדרת החשיבות של הייחוד המיני של איש ואשה.

עלינו לדון בשאלת ההומוסכסואליות, הבאה בעקבות חנוך חד-מיני, מחד, ובסכנת מגע מיני  מוקדם, מאידך. גם פה לא פגשתי בספרות מספרים בדוקים, המעידים על רבוי תופעות אלו  בשתי המסגרות החנוכיות. השוללים טוענים שגם במסגרת חנוך-יחד קיימים יחסים  הומוסכסואליים, כי הרחיצה והלינה הנפרדת מקילות על יחסים אלה, נוסף לפחד הטבעי בגיל  ההתבגרות מפני המפגש עם המין השני; המחיבים טוענים שהחנוך הנפרד איננו מבטל סכנת  מגע הטרומיני, דוקא עם בנים ובנות מחוץ לחברה. טענה שכיחה היא, שלגדרי בתי ספר  הנפרדים צובאים בני המין השני. במוסד משותף בבלגיה, בו אסור כל קשר בין שני המינים, נאמר לי, שלא קרו מקרי הריון של בנות מבני אותו המוסד, אלא רק מבנים מעיר קרובה. אין  אפוטרופוס לעריות, נאמר על אנשים ונשים האסורים בבתי הסוהר (חולין יא: ). אמנם יש  מספרים על רבוי מקרי ההריון בגיל צעיר בבריטניה ואולי בארצות אחרות ויש מומחים  הטוענים, שהכלל של חז"ל - רוב נשים בתולות נשאות (כתובות ט"ז), אינו בתוקפו היום. ברור  הוא, שיש ירידה גדולה במוסר המיני בתקופה האחרונה בעולם, ודבר זה אושר לי ע"י  פסיכולוג מפורסם בארצות הברית; ברם, מי חכם ויוכיח, שזו דוקא תוצאה של שנוי מסגרות  החנוך במאה השנים האחרונות. אולי יותר נכון להגיד, שבאוירה הקיימת כיום בעולם, אוירה  של התפרקות מערכים ועזיבת הדת והמוסר הסכנה למגע מיני מוקדם גדולה יותר בכל אופן. (וראה להלן עוד בענין זה) קשה, אפוא, לגבש מסקנות לדיוננו על יסוד הטענות ההדדיות הללו.

נדחה את הברור של טענה אחת לסוף דיוננו, הלא היא הטענה שחנוך-יחד מאפשר לשני המינים להכיר יותר טוב אחד את השני; היא טענה חשובה אשר בה יש להתחשב בסכום  דברינו.

ב. קיום תנאים אופטימליים לחינוך-יחד

הבה נבדוק את התנאים שמנו חכמי החנוך ונראה אם הם מתקימים היום. לחנוך זה דרושים  מורים ומדריכים מאוזנים מבחינה נפשית אשר אינם חיים במצוקה מינית. ברור שקימים  מורים כאלה. (מסופקני אם קיימים מדריכים כאלה בתנועות הנוער.) אמר לי פעם פסיכולוג  ישראלי אחד: החנוך מתבצע - גם בתחום החנוך המיני - דרך ההזדהות עם אישיות אהובה, ורק הזדהות זו יכולה להשפיע על צעיר להטביע את יצריו בסובלימציה רוחנית. עניתי לו: צדקת. זו גם דעת חז"ל: ותתפשהו בבגדו לאמר: באותה שעה באתה דמות דיוקנו של אביו  ונראתה לו בחלון (סוטה ל"ו:). ההזדהות עם יעקב מנעה יוסף מעבירה. אבל מי היה יעקב? על  יעקב נאמר: ראשית אוני - שלא ראה קרי מימיו (רש"י לפרשת ויחי, בשם בראשית רבה.) האם יש לנו מדריכים כאלה? תנאי זה לא התקיים ולא יתקיים בשלימות, וזה הקשה ויקשה  על חנוך-יחד תמיד.

לעומת זאת, בדרך כלל מתקיים חנוך-יחד מגיל צעיר, לגבי ילידי הארץ. ברם, אלה העולים  מארצות בעלות מסורת של חנוך נפרד, הנכנסים אלינו למסגרות מעורבות בגיל גבוה, נתונים  בסכנה, לא רק מסיבות שבררנו בפרק 4, אלא גם מכיון שלגביהם התנאי של התחנכות  משותפת מגיל צעיר אינו מתקיים. בארץ קולטת עליה בודאי יש גם להתחשב בעליה זאת  ובבעיותיה המיוחדות; האם נקים עבורם כתות מיוחדות ותנועות נוער שונות? האם בקלות  נוכל לבטל את החששות הנובעים מקליטתם המאוחרת במסגרות מעורבות?

הרבה בתים בישראל התערערו ואין השלום שרוי במעונם, חניכים מבתים אלה לא יצלחו  לחנוך-יחד. פה מוצא להסבר של בני טובים וחוגים צעירים סלוניים - הנערים והנערות  בורחים מבתים ריקים ומנוערים מתוכן ומאהבה, כמו הוריהם, מה פלא, שדמות כה מכוערת  מציגה החברה הסלונית המעורבת כיום. אני מעיז לטעון, וכמדומני שרשום הגטין במשרדי  הרבנות מאשר זאת - שבתים דתיים יציבים יותר וחסונים יותר, ומעניקים יותר ערכים  ואהבה לילד, וזה מובן ומוסבר.

 עם זאת לא פסח רוח הזמן גם לגמרי עלינו. בתוכנו קיים מספר לא קטן - ביחס לתקופות  קודמות - של בתים הרוסים. גם תנאי זה להצלחת חנוך-היחד איננו מתקיים במלואו בחברה  הדתית.

האקלים הישראלי חם, וידוע שגיל ההתבגרות הוקדם בכל העולם, ובדאי בארצות החמות. מה שטוב או היה טוב לאירופה איננו טוב לארצות הברית ובודאי לא לישראל. חששות שאינם  קיימים שם תוקפם יפה פה. אל נלמד אפוא גזירה שוה מהתם להכא.

ועל הכל האוירה הכללית בעולם ובארץ השתנתה לדאבוננו ולאסוננו. לא בקרתי בהצגות  "הבימה" זה זמן רב, אבל הרפרטואר הנוכחי רחוק מזה שהתיאטרון הלאומי הסכין לו בימים  עברו. מכל עבר ופנה מביטות אלינו תמונות ערום בריש גלי. תפוצת הספרות הפורנוגרפית עלתה בממדים מבהילים בכל העולם, העתונות הזולה מגדילה רווחיה בפנותה לגרוי היצרים, עד שועדת החנוך של הכנסת נדרשה לדון בהטלת צנזורה על פרסומים המערערים את המוסר  הצבורי. בתנאים אלה המגע ההדדי הקרוב בגיל ההתבגרות טומן בחובו סכנות חמורות  ביותר. האם יעצרו כח הצעיר והצעירה הנפגשים לפעמים קרובות לא לחקות את מה שעיניהם  ראו וקראו, כשההזדמנות ניתנת להם? אם מחקים בני נוער פשעים שראו בסרטים, למה  יימנעו לנסות הלכה למעשה, מה שתואר כאידיאל וכשיא החלומות בכל הפורנוגרפיה הזאת? האם מהווה החברה המעורבת תריס בפני חיקויים אלה, או אדרבה, בהשפעת הספרות  והסרטים הקלוקלים לא יוכל המפגש בין המינים בתקופת הסער של ההתבגרות להתקיים על  רקע רוחני-רומנטי אלא דוקא על רקע מיני? אני נוטה לקבל את האפשרות השניה.

ג. התחשבות במסורת ובתרבות של ארץ המוצא

לדברים האחרונים יש להוסיף את הרקע הסוציולוגי של מחצית הישוב. מכיון שלא הורגלו  לחברה מעורבת, הרי כמעט ודאי שכל מפגש בין שני המינים יתפרש כהזמנה להתקרבות יתר. הם לא השכילו להכיר מגע רוחני טהור ביניהם. בניהם לא ראו בבת חברה ללמודים ולחברה, הם הביטו על הבנות דרך משקפי אורח חיים פטריארכלי, המרחק הרוחני היה גדול מדי, הבת  לא הגיעה לרמת הלמודים של הבן, והוא לא מצא שפה משותפת לקרבתו, אחת היא הדרך  ואין עוד. מה פלא, שמחנכים חפשיים של בני עדות אלו מקוננים על המצב המוסרי הירוד  בחברות הנוער, שלא הורגלו לו כשחנכו בנים ובנות ממוצא אירופאי. והצעות להקים חברות  נוער חד-מיניות לנסוי הושמעו בחוגים חפשיים, להפתעתי, הרי הוכיח נסיונם, שאין בערכים  החיוביים שמקנה לדעתם חנוך-יחד לפצות ולחפות על מגרעותיו, והמאזן הוא שלילי. מוכן אני  להאמין, בטוח אני, שבחברה הדתית המעורבת המצב שפיר יותר ואין מקום לתלונות  החמורות על ירידת המוסר, המושמעות ע"י מחנכים חפשים. ברם, ההבדל הוא הדרגתי  וכמותי בלבד, ובאופן עקרוני כל הטענות מכוון זה נגד חנוך-יחד תופסות גם בחברה הדתית.

ובכן, אם נרצה לבנות מערכת חנוכית שוה לכל נפש - ואין ספק שזו מגמתנו - עלינו לשקל  במקרה הטוב שכר חנוך-יחד לגבי חניכים בני מוצא אירופאי כנגד הפסדו לגבי חניכים בני  מוצא מזרחי. דומני, שהתשובה המתבקשת ברורה, ומה עוד, שהסקטור הדתי בחלק מיהדות  אירופה היה אמון עלי חנוך נפרד, וחלק מהטענות המובאות פה, אם גם לא כולן - כמו  מעמד-האשה - תופסות גם לגביו. בחברה הישראלית המודרנית המורכבת מחצה על מחצה  מבני העדה האשכנזית והספרדית על גווניה, ובאוכלוסית בית הספר בכלל, ובבית הספר הדתי  בפרט, בו רבו ילדי עדות המזרח על בני אשכנז, יש לשאוף לחנוך נפרד ע"פ שקולים אלה, אם  הם מכריעים.

ד. השקפת היהדות

בררנו שאין לבסס אסור חנוך-יחד בכל תנאי על ההלכה בלבד. אמנם ברור שחנוך-יחד לא היה  מקובל בישראל. קבענו שרק בקיום שלשה תנאים יש מקום לחנוך-יחד: אם הוא מתאים  למנהג, אם כוונת העושים לשם שמים, והמטרה לקראתה צריך הוא להוביל, קדושה היא. במדינת ישראל אין עוד מנהג קבוע, לא בתפילה לא במגמות חנוך ולא בצורותיו. קל יותר, למען אחוד מסגרות היהדות הדתית, לתבוע בטול חנוך-יחד מלתבוע מאלה שדוגלים בחנוך  נפרד להסיר את התנגדותם. אמנם מבחינה זו יתכן שיש מקום לשתי השטות זו בצד זו, כמו  שהדבר קיים היום במסגרות התיכוניות למיניהם - ישיבות שלמות, ישיבות תיכוניות, מקצועיות וחקלאיות.

אין ספק, שכוונת המחייבים היא לשם שמים. הם חשים שבצורה זו הם יכולים לאגד (בתוכם) צבור רחב יותר, ולהדריך אותם לדרך התורה בחברה המעורבת - על זה בפרק הסיום. אלה  שפתחו את השיטה הזאת, בודאי כוונתם היתה לשם שמים, כדברי הרב ויינברג דלעיל, וזכותן  של תנועות הנוער הדתיות על ייסוד הקבוצים הדתיים וחזוקם אינה ניתנת לערעור. מעזרא  ובח"ד עלו הקבוצות הראשונות של פועלי אגודת ישראל והפועל המזרחי להכשרה  ולהתישבות, ומהם קבלו חיל מלואים. ברם, כבר בררנו שמטרה זו כיום היא כמעט אוטופיה. בכך נשמטת מרבית ההצדקה מהמסורת המעורבת. כשסכנות חנוך-היחד מתרבות, והמטרות  למען הוא נוצר מתרחקות. הגיע הזמן לבדוק מחדש את המערכת החנוכית הדתית.

7. מסקנות

טענה אחת עומדת לחנוך-היחד, הלא היא העובדה, שחברת המבוגרים היא ע"פ רוב מעורבת. נערים ונערות מתבגרים עובדים במשרדים, בסדנא ובשדה במשותף, נערים דתיים פוגשים  נערות לא דתיות בצבא, ובנח"ל גם נערות דתיות, נערים ונערות נפגשים יחד באוניברסיטאות  ובבתי אולפנא גבוהים. לא נוכל בשום אופן לחנך כל בנינו ובנותינו לכך, שימצאו פרנסתם רק  בתוך חברת בני מינם. מזכירות נמצאות אפילו במשרדי הישיבות, מורים מלמדים גם ב"בית  יעקב". גם לא ארצה בשום אופן לוותר על כניסת בנינו ובנותינו לאוניברסטאות, והסברתי  דעה זו במקום אחר. במדינה ישלטו אלה אשר יש להם ידיעות מדעיות רחבות בענפי מדע  שונים, ולא נוכל להדיר רגלי בנינו ובנותינו מהיכלי המדע. וממילא יחיו בחברה מעורבת.

מבחינה זו צודקת טענה א' של המחייבים. אם תמצא לומר, הרי השאלה הנידונה שנויה  במחלוקת בין רש"י והרמב"ם. הרמב"ם פוסק: אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם נשים, אסור  לו להתיחד עם נשים. (הלכות אסורי ביאה, פרק כ"ב הלכה ח) משמע שיש סברא, שזה שעסקו  תמיד עם נשים יותר חסון מפני הסכנה מאשר זה, הרחוק מהן תמיד. ברם, רש"י מפרש שזה  שעסקו עם נשים לא יתייחד אפילו עם נשים הרבה מכיון שלבו גס בהן (קידושין פ"ב ברש"י  ועיין בכסף משנה לרמב"ם, שמפרש כך את המחלוקת בין רש"י לרמב"ם). הרי השאלה, אם  חנוך-יחד מקל על קליטת הבוגרים והבוגרות במסגרות, בהן שותפים גברים ונשים, איננה כה  פשוטה וקימת סברא: לבו גס בהן. אלה קבלו אמנם הכשרה לחיי חברה מעורבת, אבל יחד עם  זה גם התערטלו מהבושה וההסתייגות הטבעית ביחס למין השני. לעומת זה לדעת הרמב"ם  אמנם קיים חסון מסוים, אבל אין די בו כדי להעמיד איש כזה, שעסקו עם נשים, בסכנת  ייחוד.

ובכל זאת בא הרגע, בו חייבים שני המינים להפגש, ודוקא לפני החתונה. וכך ההלכה - אסור  לאדם לקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך (קידושין מ"א.). והנה ראיתי דבר מפליא. הרמב"ם כמעט מעתיק את נוסח  הגמרא. המחבר, התופס בדרך כלל את לשון הרמב"ם, משנה פה את הנוסח ואומר: אסור  לקדשה ע"י שליח אלא אם כן מכירה, ואח"כ חוזר ואומר, ומ"מ אע"פ שמכירה (אבן העזר  סימן לה, סעיף א').

מה ראה המחבר לשנות לשון הגמרא: "יראנה" ללשון "יכירנה", נראה לי ברור, שברצונו  להדגיש שאין האהבה בנשואים - קיום מצות ואהבת לרעך כמוך - תלויה רק ביופיה  ובתוארה. שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל. חייב החתן לדעת אם אמנם תנאי  זה מתקיים בבחירת לבו, ועל כן אין די בכך שיראנה אלא שיכירנה. וכוונת לשון הגמרא: יראנה, ע"ד: ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ובכן, מצוה להכיר את האשה לפני הנשואים, ומי  יוכל לקבע כמה זמן דרוש להכרה זו. התנאי לכך הוא השאיפה להכיר את האשה, במגמה  לבחור לעצמו בת זוג הראויה לו, אשה יראת ה', כמו בט"ו באב וביום הכפור. (תענית, יא.)

מתוך כך אני בא למסקנא, שיש לדחות את קיום החברה המעורבת עד לגיל בו הבחור  והבחורה יכולים כבר להעלות על הדעת מחשבת נשואים. גיל זה הוא אחרי תקופת הסער של  ההתבגרות, והמרחק בין הכרת המין השני ובין היכולת להקים בית ולחיות חיי טהרה הוא  קטן. בגיל ההתבגרות כל מגע עם המין השני נידון לתסכול ארוך, וקשה לנוער לעמוד בכך  בפרט בתנאי גרוי חיצונים תמידיים, בתנאי אקלים חם, ובתוך חברה עמוסה הפקרות מינית. אם גם לעבירה ממש לא יגיעו, הרי באוירה של מתח מתמיד ייאלצו לחיות זמן רב, יסיחו  דעתם מן הלמודים, והם עלולים לנסות לקבל פורקן מה - ולו ע"י נבול פה - בחברת המין  השני. סבורני, שאין כיום מטרות כה חשובות וחיוניות המחייבות לקיים בתי ספר מעורבים, מוסדות ילדים מעורבים, חברות נוער מעורבות ותנועות נוער מעורבות, לא בין דתיים ואפילו  לא בין חפשים.

הנני מחייב חברות מעורבות מבוגרות דוגמת ארגוני הסטודנטים והמשמרת הצעירה. ארגון  "יבנה" למשל מאפשר לבנים ובנות דתיים להפגש יחד, בתוך צבור שהתחנך על ברכי הקדושה, ולהפיג ע"י כך את הסכנה במפגש בין בנים דתיים ובנות חפשיות ולהיפך במסגרת בתי הספר הגבוהים. משמרות צעירות מאפשרות מפגשים לשם בחירת בן או בת זוג מחוג דתי.

כשרוב הבנים והבנות נמצאים בתוך חברה מעורבת לא רק מבחינה מינית אלא גם מבחינה  דתית, אין להכריח אדם, שימצא בחירת לבו רק דרך שדוך בתווך ההורים או השדכן. גם  בתורה מסופר על נשואים לפי בחירה - יעקב - ונשואים לפי רצון האב - יצחק, הוריו של  שמשון לא התנגדו לכך ששמשון בחר לעצמו אשה לפי בחירתו, אלא שזו לא היתה מבנות אחיו  ומעמו. רואה אני חיוב רב במשמרות צעירות. ישנם בחוגינו ובפרט בין בנים ובנות בוגרי עלית  הנוער הדתית רבים הנמצאים בארץ ללא משפחה וללא משענת, עובדים בבתי חרושת או  כאחיות בבתי חולים. הם נמצאים בנסיון חמור להתאהב בנער או בנערה לא דתיים, ושהם  יושפעו ולא ישפיעו. הלואי והיו קימות משמרות צעירות דתיות בכל אתר כדי לקלוט בודדים  ובודדות אלה קליטה רוחנית וחברתית, עד אשר יבנו את קנם על אדני התורה והמצוות.

והמעבר! הוא קשה, הוא מעורר חששות, הוא מלא סכנות, מכיון שאנשי כנסת הגדולה לא  מצאו ביעתא בת יומא לחולה, והחזירו את יצר העריות כמעט לקדמותו - פרט לקרובים - נצטרך להמשיך להאבק אתו (סנהדרין ס"ד.)

הנתונים של מציאותנו הקשה מציאות מעורטלת מתורה וממוסר, אינם מאפשרים לי להגיע  למסקנות אחרות. הן אינן מספקות כל צורך, הן סותרות דעות מקובלות גם מימין וגם  משמאל, והן אינן אולי סופיות - מי יודע, מה ילד יום. הן אינן תורה מסיני, הן אינן די  מבוססות ואפשר לחלוק עליהן. אפשר להחמיר ואפשר להקל יותר, אבל אין להתעלם  מהבעיה, ואין להפטיר כדאתמול מתוך קלות דעת.

ראויה הבעיא שתעסיק את מיטב גדולינו ומחנכינו ויראו לנו את הדרך הבטוחה ביותר  להצלחת בנינו ובנותינו, למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה. הבעיא הנידונה היא בעיא  מרכזית ובפתרונה תלוי בין השאר עתיד חנוכנו, והבא לטהר, מסייעין אותו מן השמים.