פרעה מלך מצרים

מחבר: ד"ר חיים גבריהו

מחניים, גיליון ק"ה, 1966

תקציר: המאמר עוסק באנקדוט של פגישת משה ואהרן עם פרעה מלך מצרים, בעזרת סיפור עממי על הרגל של פרעוני מצרים.

מילות מפתח: תנ"ך-פרשנות, מצרים, היסטוריה-מצרים, תנ"ך-היסטוריה.

 מצרים העם והארץ נזכרים בתנ"ך יותר מכל עם נכרי אחר. משפחה עברית אחת ירדה מצרימה ותהי שם לעם.

במרכז המגעים והמאבקים עם מצרים נמצא מלך הנושא בתאר פרעה, שפירושו במצרית: הבית הגדול, היינו כנוי לארמונו של פרעה. הבטוי "בית פרעה" הוא איפוא כפל לשון. תואר זה לפרעה נתקבל מן הדינסטיה ה-  18ואילך  (קרוב ל- 1500 שנה לפני חורבן הבית השני).

פסלו של אמון משקיף על פני עמק תיבי

טיפוס קפוא של פרעה

במצרים קיים היה טופס קבוע לדמותו של מלך. אמן צייר מצרי שהיה מצייר את דמותו של המלך לא שם לב למראהו האמיתי, אלא נתן דמות אידיאלית של מלך לפי התמונה הדתית של המצרים. היה יוצא מן הכלל רק לגבי אחנאתון, הריפורמטור, שאז ניתנה דמות אנושית מציאותית לפרעה. אולם בדרך כלל קיימת היתה דמות קפואה של מלך. פרעה אחד דומה לפרעה שני כשתי טפות מים, עד שכמעט לא מורגש, לפי הגילויים הספרותיים והאמנותיים שום הבדל בין פרעה אחד למשנהו.

בימי המקרא שלט פרעה מעין זה במצרים. התורה מזכירה מלך מצרים רק בתואר פרעה מבלי שיצויין שמו הפרטי. לכן קשה לנו היום להמחיז את סיפורי המקרא על פרעה מלך מצרים בהיסטוריה של מלכי מצרים הידועים לנו בשמותיהם על פי מקורות ארכיאולוגיים. אין אנו יודעים מי היה פרעה של יוסף, פרעה של השעבוד, פרעה שמת ואחר כך קם מלך חדש שלא ידע את יוסף, פרעה שמשה ואהרן באו אליו. אמנם לאחר מכן נזכרו בספרי הנביאים שמות פרטיים אחדים של פרעה, כגון: שישק, נרו, חפרע.

דורות נמשך הויכוח בענין זיהויים המדוייק של פרעונים אלה. אין עוד כיום הכרעה סופית. אולם, כאמור, לשם קביעת דמותו של פרעה בסיפורי התורה אין שום הבדל בין פרעה אחד לשני, כולם הם טיפוסים קפואים במידה רבה, ורק לעתים רחוקות מבצבצת נקודה אישית מיוחדת.

פרעה רעמסס השני         פרעה מרנפתח

פרעה הוא אל לפי תפיסת המצרים

המלך לפי תפיסת המצרים הוא ביסודו אחד מן האלים שקבע את משכנו בקרב בני האדם. לאל זה שייכת כל ארץ מצרים. הוא המאחד את "שתי הארצות", היינו מצרים העליונה - האפריקאית הנקראת בתנ"ך בשם "ארץ פתרוס", ומצרים התחתונה, מקום שם מתפצל הנילוס לכמה זרועות ומשקה את מצרים. השקפה זו על מלך שהוא אל הנראית מוזרה בעינינו נתקבלה במשמעותה הטבעית המילולית בעיני מצרים. המלך הוא צאצא יציר של אל השמש רע. "רעמסס" פירושו: האל רע הולידו. יש ציורים מצריים הממחישים את בואו של האל רע אל אמו של המלך לשם הולדת התינוק אל. המצרים מדברים על פרעה כעל אלהים. יתר על כן גם לגבי אלה האפיקורסים מחללי קברים, השודדים קברו של מלך מצרים, פוגעים בגופתו מסירים ממנה את עדיי הזהב - גם הם מצדדים בכל זאת בפרעה כאל, אף על פי שהם הורסים אלהים זה. יש כאן יסוד של אילוסיה שקשה לנו היום לתפוס אותו.

תותמס השלישי בצעירותו בערך 1500 לפנה"ס

כשלון הפגישה הראשונה עם פרעה

בתנ"ך ניתן תאור של שתי פגישות עם מלכים נוכרים - פגישת משה ואהרן עם פרעה, ופגישה חזונית עם כורש מלך פרס. כורש קיבל בסבר פנים יפות את הפונים אליו בשם אלקי ישראל ואף התיר את שיבת ציון:

"למען תדע כי אני ה' הקורא בשמך... אכנך ולא ידעתני... הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשוחד" (ישעיהו מ"ח)

ולעומת זאת מגיב פרעה תגובה חריפה וקשה למשה ואהרן שבאו אליו בשליחות ה':

"לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה', ב').

התפיסה המסורתית רואה את פרעה המדבר בחציפות ככופר בעיקר וכמורד בה'. אולם אם נעיין במקורות מצריים יתברר לנו שיש להבין את דברי פרעה באור מתון יותר.

פרעה הכיר בוודאי את שמותיהם ופולחנם של מאות אלים מצריים, אבל לא היה מסוגל להכיר את כל "אלהי מצריים" שמנו יותר מרבבה. הוא בוודאי שמע על אלים אחרים בבליים, כנעניים, חתיים, אולי אחדים מהם אף חדרו לתוך הפנתיאון המצרי. מסופר למשל שפסלה של עשתר מניניה הובלה למצרים כי פסל זה היה בו, לפי אמונת עכו"ם, כוח מרפא לחולים. בחוזים ובחליפת מכתבים עם מלכים בבליים וחתיים נזכרים האלים הראשיים של שני הצדדים. בהתאם לכך ידע פרעה שמותיהם וטיבם של כמה אלים זרים מפורסמים. אולם מניין יכול היה פרעה להכיר ולדעת את שם ה', שנודע בשמו הויה רק למתי מספר; ומה גם שהיה זה קל שאין לו תמונה וצורה ויורדי ים והולכי ארחות בארצות רחוקות לא סיפרו לפניו על אלקים זה. פרעה באמת "לא ידע" את ה'.

גם הסירוב המחוצף של פרעה לשמוע בשם ה' ולשלח את ישראל, ניתן להבין ע"י העובדה, שבעולם הפוליתיאיסטי לא יתכן שתהיה אותה יראת הכבוד כלפי האלים, כפי שהיא קיימת בתפיסה המונותיאיסטית. פרעה הסוגד למאה אלים אינו יכול לכבד את כולם במידה שווה.

מורי הפרופ' ר' משה ב' צ' קאסוטו ז"ל נתח את התיאור של פגישת משה ואהרן עם פרעה בפרק ה' בשמות. לאחר שלא הצליחו לשכנע את פרעה בשם ה'. הם מזכירים את התואר "אלקי העברים", שפרעה היה מסוגל להבינו. יש שנציגי המונותאיזם מוכרחים להשתמש בשם אלקים העשוי להתקבל ולהיות מובן גם לנכרים. אבל פרעה דוחה את שליחי אלקי ישראל.

בעצם נהג פרעה בזילזול זה בניגוד לעצתו של חכם מצרי המזהיר בפני זלזול בקטנות, כי גם אל קטן עלול לפגוע וגם קמע זערור עשוי לעזור. אבל כלום אפשר להגשים בחיים את כל העצות הטובות והנכונות כשלעצמן שהטיפו להם חכמים שונים, כולל חכמי מצרים, שהצטיינו בהטפה מוסרית.

דפתראות של אלוהות

מתוך מקורות מצריים אנו למדים שבמקרים מסוימים היה נוהג פרעה לקרא ולעיין ברשימת האלים שנמצאה במוסד הנקרא "בית החיים" (מעין אקדמיה למדעים בנוסח מצרים). ב"בית החיים" מרוכזים החרטומים ופותרי החלומות והרופאים.

מעניין שבמדרשים על הכתוב "לא ידעתי את ה'" נרמז שפרעה חקר בדפתרא של אלוהות, התחיל קרוא: אלהי מואב, ואלהי עמון ואלהי צדון. אמר להם "חפשתי שמו של אלוהיכם בבית גנזי ולא מצאתיו".

משה ואהרן לפני פרעה / מתוך הגדה עתיקה

פרעה לפי הסיפור העממי

האגיפתולוגים המודרניים מתקשים בהשוואת פרעה שבסיפורי התורה עם פרעה הרשמי של התעודות המצריות, מקום שם הוא "יושב ארמון" רחוק מבני אדם ונערץ מאד. הם שואלים: כיצד זה נפגשים אתו משה ואהרן באופן חופשי, וכן תמהים הם למה לא נזכר בית פרעה וארמונו בתאורי הפגישות של משה ואהרן. אולם חוקרים אלה במחילה מכבודם לא עמדו על אופיים של סיפורי התורה. כאן מסופר על פרעה מציאותי, ולא על פרעה רשמי לפי תעודות של טקס שנשתמרו על דרכי החצר של פרעה.

קיים נוהג עתיק במצרים, שכל אדם רשאי היה לעצור את פרעה בדרכו ולצעוק: הושיעה המלך. לפי האידיאל צריך היה המלך לשמוע לו, ולשפוט בינו לבין יריביו. אמנם היה זה אידיאל שלא תמיד נתקיים, אך נודע למנהג זה השפעה כלשהי בכל תולדות מלכי מצרים העתיקה.

מכל מקום התורה מספרת על פרעה לפי הדמות העממית, וכן על החרטומים לפי הדמות העממית. ובאמת לא נתקבלו משה ואהרן ל"ראיון מלכותי" בבית פרעה. כל המשא ומתן מתנהל בחוץ בבוקר כאשר פרעה יוצא המימה.

"לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה"

בתורה נזכר ענין הליכתו של פרעה בבוקר אל המים בפירוט רב:

"השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה (שמות ח, טז).

ולמה צריך משה לצאת אל פרעה בבוקר? - מפני שזוהי שעת כושר לדבר אל פרעה.

בדקתי במחקרים המודרניים על טבילותיו של פרעה ונוכחתי שהחוקרים לא שמו לב לסיפור בתורה על טבילות הבוקר של פרעה.

החוקר המפורסם גרדינר כתב מחקר מפורט על טבילות פרעה וקבע על סמך מקורות מצריים מרובים שהיתה זו טבילה לעת מצוא ולא חלק מן הפעולה הפולחנית היום יומית. הטבילה כללה, לפי הציורים העתיקים שנמצאו סצינות מספר כמפורט להלן:

המלך יוצא מארמונו והדלתות נסגרות מאחוריו; המלך מגיע לבריכת "מים קדושים" המחוברת אל מי הנילוס; האלים שופכים עליו מים, וכן מתוארת חזרתו של המלך לארמונו ושימת כתר המלכות על ראשו.

לפי זה מובן הסיפור בתורה. משה נצטוה לנצל את שעת הכושר לפגוש את פרעה היוצא מארמונו אל המים, ושם בדרך בחוץ ניהל את כל המשא ומתן.

מענין הדבר שאין בכל סיפורי המקרא וחזונות הנביאים שנאה מיוחדת לפרעה. הוא נענש על חטאו. יתר על כן התורה אומרת:

לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו,

והנביא אף חזה בחזונו "פדרציה" עם מצרים:

ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ (ישעיהו י"ט).