זמירות של שבת

מחבר: ד"ר יעקב רוטשילד

מחניים, פ"ה פ"ו, 1964

תוכן המאמר:
אוספי זמירות ביהדות אשכנז
האוסף הראשון
האוסף השני
האוסף השלישי
אוספי הספרדים
הכרות עם פיוטי הזמירות
שלום עליכם
עונג שבת בזמירות שבת
שמירת שבת בזמירות שבת
צפייה לגאולה בזמירות
זמירות ובהם שבח הבורא

תקציר: המאמר דן בנושאים החוזרים שמופיעים במילים של זמירות שבת, ובקשר שבין נושאי הגאולה, ואליהו הנביא לשבת.

מילות מפתח: זמירות שבת; צפייה לגאולה; שבח הבורא

 בדומה לספרות הפיוט בכלל היו גם זמירות השבת מעיקרן יצירות חופשיות שנוצרו ע"י משוררים פייטנים לעת מצוא ללא כוונה לקבוע אותן לטופסי תפילה קבועים לדורות. תוכנן הרעיוני התבקש מעצמו: קדושת השבת, תהילת הבורא ששבת ממעשה בראשית ונתן לעמו את השבת כיום מנוחה וקדושה, עונג הגוף והנשמה ביום השבת ותקוות הגאולה המתעוררת בזכות שמירת השבת.

לראשונה נוצר והתגבש במנהג אשכנז קאנון מסוים וקבוע של זמירות שבת, אך לאו דווקא משל פייטנים אשכנזיים, גם שירי שבת של משוררים ספרדיים נתקבלו לתוכו. זוהי אולי כוונת ההערה בספר "שתי ידות" של הר"מ די לונזנו שהמנהג לשיר זמירות בשבת נקבע מקודם בגרמניה ובאיטליה. באמת מוזכר המנהג שוב אצל רבני אשכנז הקדומים:

"'ויברך אלוקים את יום השביעי' (בראשית ב' ג'), ולא פירש במה? אלא באותם דברים שקלל איוב... 'אל תבוא רננה' (איוב ג' ח') שישב... וירנן שבחות שנאמר, מזמור ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר ולשמח בשבת בפיקודי ה' ישרים משמחי לב "(ספר חסידים מהד' ויסטוצקי, תרכ"ב).

אוספי זמירות ביהדות אשכנז

בתחום יהדות אשכנז התגבשו, כאמור, לראשונה שלושה אוספי זמירות שהודפסו אח"כ גם בסידורי התפילה אך, כאמור, לא רק פייטנים אשכנזיים מיוצגים באוספים, גם משוררי ספרד מימי הביניים - כמו דונש בן לברט, ר' יהודה הלוי ור' אברהם אבן עזרא - וגם היותר מאוחרים = כגון ר' יצחק לוריא - האר"י - ור' ישראל נג'ארה מיוצגים שם.

האוסף הראשון

האוסף הראשון מכיל שמונה "זמירות" המיועדות לסעודת ליל השבת, ואילו הן:

1) "כל מקדש שביעי כראוי לו" הנמצא כבר במחזור ויטרי;

2) "מנוחה ושמחה אור ליהודים";

3) "מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה";

4) "מה יפית ומה נעמת בתענוגים" אשר מחברו מרדכי ב"ר יצחק זהה כנראה עם מחברו של "מעוז צור ישועתי";

5) "יום שבת קודש הוא, אשרי האיש שומרהו";

6) "י-ה רבון עולם" (בארמית) לר' ישראל נג'ארה;

7) "יום זה לישראל אורה ושמחה" אחד הפיוטים המועטים של האר"י שנכתבו עברית;

8) "צור משלו אכלנו ברכו אמוני".

האוסף השני

 האוסף השני מקיף אף הוא שמונה שירים שהם מיועדים לסעודת יום השבת:

 1 10);) "ברוך ה' יום יום"; מחברו ר' שמעון ב"ר יצחק מראשוני פייטני אשכנז (המאה ה- 2) "ברוך א-ל עליון אשר נתן מנוחה" שחובר ע"י ר' ברוך ב"ר שמואל ממגנצא מגדולי הפוסקים והפייטנים של המאה ה- 13-12;

3) "יום זה מכובד מכל ימים";

4) "יום שבתון אין לשכוח" לר' יהודה הלוי;

5) "כי אשמרה שבת א-ל ישמרני" לר' אברהם אבן עזרא;

6) "שמרו שבתותי" אולי משל ר' שלמה אבן גבירול;

7) "דרור יקרא לבן עם בת" לדונש בן לברט;

8) "שבת היום לה'".

האוסף השלישי

 האוסף השלישי מיועד למוצאי שבת ומכיל תשעה פיוטים:

1) "המבדיל בין קודש לחול" (נמצא כבר במחזור ויטרי);

2) "אליהו הנביא, אליהו התשבי";

3) "במוצאי יום מנוחה המצא לעמך רווחה";

4) "חדש ששוני";

5) "אגיל ואשמח בלבבי";

6) "אלוקים יסעדני";

7) "א-לי חיש גואלי";

8) "אדיר איום נורא";

9) "איש חסיד היה".

לאלה מתווסף עוד "אמר ה' ליעקב" שכולו מורכב מפסוקי מקרא עם השם 'יעקב' אשר להם מתווסף בכל בית 'אל תירא עבדי יעקב'.  אוספי הספרדים

אוספי הספרדים - לעומת זאת - לא הגיעו עד היום למבחר של קבע. האנתולוגיות שלהם המכילים שפע שירים ופזמונים גם ליתר החגים אינן מיועדות רק לשירה ביתית, אלא ה"זמירות" מיועדות גם לשימוש בבית הכנסת, ואין עדיין סייג קבוע בין פיוט לבית הכנסת ובין "זמר" לבית, לפי הנוהג האשכנזי; למעשה רקמת היצירה בסוג זה עוד נמשכת, והאוספים אינם מכילים את אותן היצירות.

הכרות עם פיוטי הזמירות

נסב, אפוא, לשולחן השבת ונכיר מקרוב לפחות אחדים מפיוטי הזמירות על מכלל רעיונותיהם ועל דרכי הביטוי שלהם. נעשה כך לפי הנהוג בבתי ישראל רבים שבהם שרים רק אחדים מבין ה"זמירות" בכל שבת ובוחרים לפי תור מסוים, כדי שיישאר פנאי גם לדברי תורה ליד השולחן. 

שלום עליכם

אך לאט לנו! אם נפתח את ספרי הזמירות שלנו, נמצא לפני קדוש ליל שבת זמר הנפוץ כמעט בכל תפוצות ישראל - הלא הוא "שלום עליכם", בו אנו מקבלים את מלאכי השרת הפוקדים את הבית היהודי בליל שבת. ארבעת בתיו "שלום מלאכי השרת" - "בואכם לשלום מלאכי השלום", "ברכוני לשלום" ו"צאתכם לשלום" שמשו - כידוע - רקע ויסוד מבני לשיר השבת של ביאליק "החמה מראש האילנות נסתלקה", אשר בתיו מסתיימים בדברי הפתיחה של בתי "שלום עליכם". הזמר מבוסס על דברי התלמוד (שבת קי"ט ע"ב):

" שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו; ואם לאו - מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו". 

ומפרט - מרחיב את המאמר בעקבות זהר חדש ספר קצור שני לוחות הברית:

"כשאדם מצד זה ומצד זה ושכינה על כולם כאם על בנים... וכל זה כשאדם בא לביתו ומקבל אושפיזא בשמחה וכשהשכינה רואה נרות דולקות ושולחן ערוך ואיש ואשתו בשמחה ובשלום, שכינה אומרת: 'זה משלי הוא - ישראל אשר בך אתפאר". ואם ח"ו לאו הכי, שאין שלום ביניהם ח"ו, שכינה הולכת ומלאכים עמה ויצר הרע וחייליו עמו מתחברים עימהם ואומרים: 'זה משלי הוא ומן חילי הוא'. מיד רוח הטומאה שורה עליו ומסתלק יו"ד מן האיש וה' מן האשה ונקראים אש אש ח"ו". 

אגדה זו מצאה, אגב, את הדה באחת הזמירות שבאספנו, הוא "יום שבת קודש הוא":

 ואם שלחן כדת ערוך

 ומלאך א-ל יענה ברוך

 זה יהיה זמן ארוך

 ואויביו יהיו כדמן

 ומלאך רע יענה אמן

 בעל כורחו יספר שבחו, שמו יעלה כטוב שמן.

יתר הזמירות משובצות-משולבות, כאמור, בארוחה, בין מנה למנה ולקראת סופה לפני ברכת המזון.

עונג שבת בזמירות שבת

בולט הבדל הנימה בין בטויי השבח והפאר לשבת בתפילת השבע ובין אלה של הזמירות. שם נבלע כמעט אופייה של השבת כיום מנוחה ועונג לגופו ואף לנשמתו של האדם ונדחק מפני הרעיונות הדתיים-הקוסמיים והלאומיים: - שבת הבריאה (תפלת ערבית), שבת של מתן תורה (תפילת שחרית), שבת של בית המקדש (תפילת מוסף) ושבת שלעתיד לבוא (תפילת מנחה). אך ליד השולחן ובתוך סעודת המצווה המקום המתאים לתת ביטוי יותר שופע ועשיר לעונג, למרגוע ולשמחת השבת:

 "יום זה לישראל אורה ושמחה - שבת מנוחה"

 "מנוחה ושמחה אור ליהודים

 יום שבתון יום מחמדים".

וזמר אחד לליל שבת -

 "מה ידידות מנוחתך - את שבת המלכה"

חרוזו החוזר הוא ממש:

 "להתענג בתענוגים - ברבורים ושלו ודגים".

וביתו השני מפרט כמעט תפריט לסעודה:

"מערב מזמינים (נ"א: מטמינים) כל מיני מטעמים

 מבעוד יום מוכנים תרנגולים מפטמים

 ולערך כמה מינים שתות יינות מבשמים

 ותפנוקי מעדנים בכל שלש פעמים

 להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים".

שיר אחר פותח במלים:

"מה יפית ומה נעמת בתענוגים

 את שבת משוש נוגים

 לך בשר וגם דגים

 נכונים מבעוד יום".

  נוסיף עוד דוגמה מתוך הזמירות לסעודת יום השבת, "יום זה מכובד":

"אכל משמנים שתה ממתקים

 כי א-ל יתן לכל בו דבקים

 בגד ללבוש, לחם חוקים

 בשר ודגים וכל מטעמים".

שמירת שבת בזמירות שבת

 אך זוהי רק נימה אחת בתוך מנגינת השבת, כפי שהיא נשמעת מתוך הזמירות. אותו השיר הפותח "מנוחה ושמחה אור ליהודים" ממשיך מיד:

"שומריו וזוכריו המה מעידים

 כי לששה כל ברואים ועומדים

 שמי שמים, ארץ וימים

 כל צבא מרום גבהים ורמים

 תנין ואדם וחית ראמים

 כי בי-ה ה' צור עולמים"

וזה לפי מאמר המכילתא לשמות כ' י"ג:

"כל מי שמשמר את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי שנאמר: 'אתם עדי נאום ה' (ישעיהו מ"ג, י). 

אף הלכות השבת מצאו את מקומן בזמירות:

 "חוקותיה במרה

 נצטוו באזהרה

 כהררים בשערה

 תלוים הלכותיה"

 ("יום שבת קודש הוא"). -   

לפי מס' חגיגה י' ע"א:

"הלכות שבת... הרי הם כהררים התלוין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות",

באשר מרבית הלכות השבת נמסרו לנו בתורה שבע"פ.   

מענין הוא שאחד השירים שכבר ציטטנו ("מה ידידות מנוחתך") מונה מבין הלכות שבת דווקא את האסורים ה"קלים", ה"שוליים" - על גבול המותר - ומציין לעומתם פעולות המותרות אעפ"י שהן דומות לאסורים: 

"חפציך אסורים וגם לחשב חשבונות

 הרהורים מותרים ולשדך הבנות

 ותינוק ללמדו ספר למנצח בנגינות

 ולהגות באמרי שפר בכל פינות ומחנות" 

על יסוד ישעיהו נ"ח י"ג:

"אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" –

 קובע התלמוד (שבת קי"ג ע"א): "חפציך אסורים": חפצי שמים מותרים (פרש"י: כגון פוסקים צדקה ומשדכין על התינוקות ליארס)

 "דבר דבר": שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול (פרש"י: כגון: מקח וממכר וחשבונות); דבר אסור, הרהור מותר (פרש"י: להרהר בלבו).

 "ולשדך הבנות": משדכין על הבנות ליארס (שבת ק"נ ע"א); לפי זה מותר לשאת ולתת בענייני שידוך אעפ"י שהדבר קשור בשיחה על כספי הנדוניה, אך הדבר הוא בגדר מצווה ("חפצי שמים").

"ותינוק ללמדו ספר": מותר לשוחח על העסקת מורה בתשלום ללמוד תורה ואף לאומנות, ולפי דעת קצת פוסקים - לפי הגמרא הנ"ל - אף לקבוע את שכרו. פייטננו חרז במקום "ללמדו אומנות":

"למנצח בנגינות": ורבים התקשו בפרוש השינוי שאינו מחויב גם על ידי המשקל. אך אולי פירושו: שמותר לשכור מורה ללמוד פסוקי הטעמים שבמקרא, שהוא לפי הגמרא (נדרים ל"ו ע"ב) המקצוע היחידי שמותר ללמד בשכר גם בימות החול ולא תורה שבע"פ.

צפייה לגאולה בזמירות

מוטיב שלישי העובר כחוט השני בכל ה"זמירות" היא הציפייה לגאולה, לביאת המשיח ולבנין בית המקדש. אין פלא בכך: הרי השבת נמנית בין שלושת הדברים שהם "מעין העולם הבא" (שבת נ"ז ע"ב), וכך נאמר בבית האחרון של "מה ידידות מנוחתך":

 "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה

 כל המתענגים בה יזכו לרב שמחה

 מחבלי משיח יצלו לרוחה

 פדותנו תצמיח ונס יגון ואנחה"

  המעבר משבחה של השבת לציפייה למשיח ולגאולה ידועה לנו כבר משירו של ר' שלמה אלקבץ "לכה דודי" אשר מחציתו השניה מוקדשת כולה לנושא זה:

"מקדש מלך עיר מלוכה... התנערי מעפר קומי... התעוררי התעוררי... לא תבושי... והיו למשיסה שוסיך... ימין ושמאל תפרצי..."

והרי בחוגם של גורי האר"י בצפת הציפייה לגאולה מיידית והדריכות לקראתה היתה קשורה קשר הדוק לקבלת שבת.

בזמירות ליל שבת נמשך מהלך רעיוני זה ונקשר אף קשר סיבתי בין שמירת השבת ובין בואו של המלך המשיח:

"אזכרה הוד מלוכה אם שבת אשמרה" (יום זה לישראל)

על פי הירושלמי תענית א' א':

"אמר ר' לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד היה בן דוד בא".

ובמדרש רבה ויקרא כ"ה ט"ז בא אותו המאמר אם תוספת של מתן הטעם: "למה? שהיא שקולה כנגד כל המצוות". וכך ממשיך אותו השיר:

"חדש מקדשנו זכרה נחרבת

 טובך מושיענו תנה לנעצבת"

  ובשיר "מנוחה ושמחה"

  "יזכו לרב טוב המתענגים בה

 בביאת גאל לעולם הבא".

ובזמר הארמי של ר' ישראל נג'ארה, אף הוא מאנשי צפת:

"למקדשך תוב ולקדש קדשין

 אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין

 ויזמרון לך שירין ורחשין

 בירושלם קרתא דשופריא

 (למקדשך שוב ולקודש קודשים

 מקום שבו יחדו רוחות ונפשות

 ויזמרו לך שירים ושבחים

 בירושלים עיר היופי)".   

בהקשר זה עלינו לעמוד על כך שבמרכז הזמירות למוצאי שבת עומדת דמותו של אליהו הנביא, מבשרו של המשיח. באוסף שלנו נמצא לא רק הזמר הידוע "אליהו הנביא אליהו התשבי אליהו הגלעדי במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד" אשר כולו שיר תפארת לאליהו וסוקר את מעשיו המופלאים ומגיע לבקשה:  

"תשמחנו בנים על אבות  

במוצאי שבתות"  

אלא גם:  

"במוצאי יום מנוחה  

המצא לעמך רוחה  

שלח תשבי לנאנחה  

ונס יגון ואנחה"  

וכן:  

"חדש ששוני א-ל נא והביא  

את אליהו הנביא".  

"אגיל ואשמח בלבבי  

ולציון גואל תביא  

איש צמח תצמיח  

אליהו הנביא ומלך המשיח"  

"א-לי חיש גואלי  

עבדך ישכילי  

מבשר טוב א-לי  

את אליהו הנביא"  

 לפנינו מנהג עתיק יומין אשר עליו נמסר לנו כבר בספר "אור זרוע" חלק ב' סימן צ"ה: "ראיתי בתשובת הגאונים וכדומה אני שהיתה תשובת ר' יוסף טוב עלם זצ"ל (חי באמצע המאה ה- 11 בצרפת) שנשאל על מה שאנו נוהגין במלכותינו בארץ כנען לומר הבדלות ופיוטים שנתפייטו מאליהו זכרונו לברכה במוצאי שבת אם המנהג כשר ואם לאו. והשיב דודאי מנהג נכון וכשר הוא שמכבדין את השבת ביציאתה כבני אדם המלווים את המלך, ושוב מצאתי כתוב בשם ר"ת שהיה אומר בהגדה משל לכלה שמלווים אותה בזמירות ושירות, ושבת נקראת מלכה וכלה". וכן נאמר בספר "המנהיג" לר' אברהם ב"ר נתן ירחי, הלכות שבת סימן ע"א:

"וזה שמשוררין בכל גבול ישראל מאליהו הנביא לפי שהוא הוא המבשר שיבא במהרה לפני המשיח כדכתיב: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" (מלאכי ג' כ"ג), וכבר מובטח להם שאין אליה בא בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מפני הטורח, כדאיתא בעירובין (מ"ג ע"ב) ויבא לנו המבשר במוצאי שבתות, שבזכות השבת הצור גואל ובא לציון גואל".

  ואילו האבודרהם מנמק את המנהג מתוך מאמר חז"ל שהזכרנו לעיל שבזכות שמירת השבת יבוא המשיח וממשיך:

 ועל כן אנו אומרים להב"ה:

'הרי שמרנו את השבת כמו שצויתנו. מעתה שלח לנו את אליה הנביא'.

האבודרהם מוסיף עוד טעם:

"וגם הטעם שתיקנו לומר 'אליהו הנביא' בהבדלה לפי שההבדלה היא סימן להבדיל בין הקודש לחול, וכמו כן אליהו כשיבוא יבדיל כשרים שבישראל לפסולים שבהם, שנאמר 'כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים' (מלאכי ג' ב');

והמרי"ל נותן בשם ר' שלום מאוסטרייך טעם זה:

"מה שנוהגין לומר פסוקי דאליהו וזמירות המיוסדים על שמו במוצאי שבת, היינו משום דאיתא בתוספ' דבמוצאי שבת ישב אליהו ז"ל תחת עץ החיים וכותב זכויות של שומרי שבת".

זמירות ובהם שבח הבורא

בסוף סקירתנו עלינו לעמוד על עובדה אופיינית נוספת. המנהג היפה לפאר את שולחן השבת בשירים ובתשבחות לכבוד השבת שהביא אף לקביעת מחזור שירים קבוע, משך לתוך ה"קאנון" אף שירים אחדים שאין בהם מענינא דיומא, אך יש בהם משום להט והתלהבות דתיים לשבח הבורא שראוי הוא לתת להם ביטוי דווקא בסעודות השבת בזמן שהלב והדעת פתוחים לרווחה והאדם מוכן להתעלות; ומעניין שדווקא שירים אלה הם מן המקובלים ביותר בציבור מוקירי השבת עד היום הזה ומשופעים בלחנים עתיקים וחדשים.   

נצביע כאן על "י-ה רבון עלם ועלמיא" - שהזכרנו כבר כמה פעמים - לר' ישראל נג'ארה מתוך ספר שיריו "זמירות ישראל" (צפת שמ"ז). בנקל נוכל לשער מה שהקנה לו את מקומו המובהק בין שירי השבת אף על פי שאין בו מענייני השבת. בהתפעלות עצומה מגודל הבריאה פותח ההמנון: 

"שבחין אסדר צפרא ורמשא

 לך אל-הא קדישא ברא כל נפשא

 עירין קדישין ובני אנשא

 חיות ברא ועוף שמיא

 רברבין עובדיך ותקיפין

 מכיך רמיא וזקף כפיפין

 לו יחי גבר שנין אלפין

 לא יעול גבורתך בחושבניא

 (שבחים אסדר בוקר וערב

 לך הא-ל הקדוש שברא כל נפש

 מלאכי קדש ובני אנוש

 חית השדה ועוף השמים

 גדולים מעשיך ואדירים

 משפיל רמים וזוקף כפופים

 לו יחיה הגבר שנות אלפים

 לא יביא גבורותיך בחשבון.)"

מכאן עובר המשורר לבקשה לה' לגאול את עמו שבחר מכל העמים מפי האריות שבגלות ולבנות את בית המקדש. הזמר שלאחריו באוספים המקובלים "צור משלו אכלנו" בנוי במתכונת הברכות של ברכת המזון.

 "הזן את עולמו"

 מקביל לברכת 'הזן את העולם כולו'

 "בשיר וקול תודה נברך אלוקינו

 על ארץ חמדה טובה שהנחיל לאבותינו"

 מקביל לברכת 'הזן את העולם כולו'

"רחם בחסדך על עמך צורנו"

מקביל לברכת 'רחם'

"יבנה המקדש"

מקביל לחתימה 'בונה ברחמיו'

"יתברך ויתעלה על כוס יין מלא"

מקביל לברכה על היין שלאחר ברכת המזון.

השיר חובר כפתיחה לברכת המזון ומשום כך שרים אותו בסמוך לברכת המזון.   

לברכה הרביעית "הטוב והמטיב" שחוברה כתודה על מתן האפשרות לקבור את גיבורי ביתר (ברכות מ"ח ע"ב) אין הקבלה בשירנו, ויש שמיחסים לו משום כך ותק רב - לפני זמן בר כוכבא.

האם זמר זה חובר לכבוד סעודות השבת?  

לכאורה, לא. אין זכר לשבת בכל השיר, ומשום כך ראו בו מרבית החוקרים פתיחה פיוטית לברכת המזון המתאימה לכל עת, אך מפני שבימות החול אין פנאי לשירה הצטמצם המנהג לאומרו לשבת.  

אך דב סדן (נרות שבת ג' ע' י"ד) מסיק מן השורה הראשונה "אכלנו... שבענו והותרנו כדבר ה'": היכן נאמר לנו על ידי ה' לאכול לשבע ולהותיר? הרי במצוות ברכת המזון כתוב: 'ואכלת ושבעת וברכת' (דברים ח' י'). אין זאת כי לפנינו רמז למתן המן בערב שבת, שבניגוד לששת ימי המעשה שהיה אסור להותיר ממנו עד בקר נאמר לעם: 'ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבקר' (שמות ט"ז כ"ג) עשינו - כך אנו אומרים ושרים, אפוא - כפי שנהגו אבותינו כדברך במדבר והותרנו גם לסעודות יום השבת. אגב, סדן מראה שאף המלצה 'לאכל ולהותיר' שאולה ממעשה של לקיטת מזון והאכלתו לבני האדם בדרך נס, כי כך עשה אלישע לבני הנביאים ולעם בעת הרעב: "ויתן להם ויאכלו ויותירו כדבר ה'" (מלכים ב' ד' מ"ד). הרי הזמר מתאים התאמה מלאה לסעודת ליל שבת.

פנינה אחרת מתוך מכלל השירה הדתית צורפה לקאנון של שירי שבת, אף היא אעפ"י שאין בה מענייני השבת; היא אף לא הודפסה עד היום בכל סידורי התפילה וספרי הזמירות: שירו של ר' אברהם אבן עזרא:

"צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי,

 לבי ובשרי ירננו לא-ל חי"

מעיקרה הוא פתיחה לתפלת 'נשמת כל חי' לשחרית של שבת ושל יום טוב כפי שנראה מן הבית האחרון:

 "אקוד על אפי

 ואפרש לך כפי

 עת כי אפתח פי

 ב'נשמת כל חי'"

השיר צורף לזמירות ליל השבת בהשפעתו של החת"ם סופר שהיה רגיל לאומרו לפני הקידוש, וכך מספר ר' שלמה סופר בתארו את מנהגי החת"ם סופר:

"בליל שבת קודש בבואו לביתו שר... שיר 'צמאה נפשי' אשר כתב אבן עזרא ולא זולת והפליג מאד בשבח השיר מהאב"ע שהוא עמוק בקבלה ושבלי ספק רוח הקודש שרה עליו כאשר חיברו".   

דוגמה נוספת בקבוצה זו הוא הזמר "ידיד נפש אב הרחמן", יצירתו הנפלאה של המקובל הצפתי ר' אליעזר אזיכרי בעל ספר החרדים. הוא מצא את מקומו בזמירות לסעודה השלישית, אשר באוספים העתיקים לא נקבעו לה שירים מיוחדים.

 (גם הזמר "א-ל מסתתר בשפריר חביון" לר' אברהם מימין מתלמידי ר' משה קורדובירו המיוסד על עשר הספירות של הקבלה ואשר מקומו בסמוך ל'ידיד נפש', אינו מכיל עניני שבת).

'ידיד נפש' אינו מיועד דווקא לסעודה השלישית, הוא נמצא גם בסדר קבלת שבת וכבש לעצמו מקום מכובד בתור שכזה בבתי הכנסת של הנוער הדתי במדינה ממש בימינו, ושם שרים אותו לפי לחן שהיה מקובל בפי אנשי כפר עציון הי"ד. השיר מביע בביטויים נועזים את אחד היסודות בתורתו של המחבר - אהבתו העזה של האדם את ה' ושל ה' את האדם:

"נפשי חולת אהבתך

 אנה א-ל נא רפא נא לה

 בהראות לה נעם זיוך

 אז תתחזק ותתרפא

 והיתה לך שפחת עולם"

  כך הגירסה המקורית, ועורכי הסדורים טשטשו את עזות הביטוי בנסחם: 'והיתה לה שמחת עולם'.  גם בבתים האחרים הייתה הגרסה המקורית חריפה יותר: 

"אנא א-לי חמדת לבי

 חוסה נא ואל תתעלם...

 מהר, אהוב, כי בא מועד

 וחננו כימי עולם".

וכדוגמה אחרונה של נדידת זמר ממקום רחוק אל זמירות שבת נביא שיר ידוע. כל סימניו של זמר זה מעידים עליו שהוא מיסודו פזמון לתפלת נעילה של יום הכיפורים:

  ...חטאתינו הוא ימחול...

 ...יום פנה כצל תומר...

 ...על חטאי עבור תעבור...

 ...חלפה עונת מנחתי...

 (עברה תפילת מנחה ובאה שעת נעילה)

 ...סלח נא על קל וחמר...

 ...פתח לי שער המנטל...

 ...טהר טינוף מעשי...

 ...נחנו בידך כחמר...

 ...סלח נא על קל וחמר...

כבר המרדכי העיד על מקור הפזמון בסוף מס' יומא:  

"ושמעתי אומרים שאותו פיוט 'המבדיל בין קדש לחול' חטאתנו ימחל' נתקן לאומרו בבית הכנסת במוצאי יום הכיפורים"  

ועד היום כלול ביתו הראשון באוסף ראשי הפזמונים של כל ימי הסליחות שאומרים בנעילת יום הכיפורים לפי מנהג אשכנז הדרומית ונאמר ביום הכיפורים שחל בשבת.  

גם החת"ם סופר (אורח חיים סימן ס"ז) מקבל דעה זו "שלא נתקן כלל למוצאי שבת בעלמא אלא ליום הכיפורים" ומוסיף עוד ראיה מבריקה מן החרוז:  "יום פנה כצל תמר אקרא לאל עלי גומר"

פסוק זה (תהילים נ"ז ג) נדרש בכמה מקומות בירושלמי על קביעת הלכות ע"י בית הדין של מטה, אשר הקב"ה ובין הדין של מעלה הסכים אחר כך אתן: אקרא לה' שגמר (=הסכים) אתי. מליצה זו אפשרי להמליץ רק על יום הכיפורים אשר מועדו נקבע - כמו זה של כל החגים - על ידי הסנהדרין, ולא על שבת בראשית אשר קדושתו וזמנו קיימים מעולמי עד. אך זה זמן רב הצטרף זמר זה לשירי מוצאי שבת, ודווקא הוא נעשה למקובל ביותר בכל תפוצות ישראל.  

 עסקנו בסקירתנו אך במלים, בטכסט השירים ונסינו לדלות מעט מעושר רעיונותיהם. אך העיקר חסר - הלחן ולהט הזמרה. פעולה מבורכת פועל כאן - ממש לאוזנינו - כוח היצירה של מלחינים בני דורנו המצרפים לנעימת התוגה של מנגינות השבת של מזרח אירופה את חדוות החיים ואת שמחת המצווה של השבת הישראלית, ולניגון נודע קסם פרשני רב יותר מאשר להסברה מילולית. יהי חלקנו בין מוקירי שבת בשירה ובזמרה!