הסידור כספר יסוד לכל יהודי

מחבר: ד"ר גבריאל ח' כהן

שנה בשנה, 1999

תקציר: הסידור הוא קשר שבין היהודי והדורות שעברו, והוא משקף את עם ישראל לדורותיו ולהשקפותיו.

מילות מפתח: סידור.

 אנשים רבים בציבור הכללי שואלים את עצמם מה להם ולסידור התפילה המבוסס על אדני האמונה. להלן יעשה נסיון לענות לשאלה זו.

א.

הסידור והמחזור המכילים את התפילה היהודית על כל חלקיה מבטאים לא רק את קשרי האדם אל אלוקיו, שהם בעייתיים אצל חלק מבני עמנו, אלא הם גם כעין סיכום ביניים של החוויה היהודית לדורותיה.

בשעת התפילה המתפלל איננו רק חלק מן הציבור המתפלל עימו, אלא הוא חלק מן הציבור היהודי שבכל הדורות, והכרה זו נותנת לתפילתו מימד מיוחד. אין עוד בעולם סידור תפילה שחלק ניכר ממנו מתאר פרשיות היסטוריות. בסידור נמצא קטעים המדברים על העבר הרחוק כמו סיפורי האבות, תיאור הנדודים במדבר וכיבוש הארץ, שומעים בסידור הד לתקופה שבה בית המקדש עמד על תלו (כל עניני הקרבנות) ומוצאים בו ביטוי לימי הגלות שלאחר חורבן הבית (קינות, תפילות בארמית מימי גלות בבל). אירועים היסטוריים ייחודיים זוכים בסידור לתיאור מיוחד ("על הניסים" בקשר לחנוכה ופורים). אין לך שלב חשוב בתולדות עמנו שאין לו זכר בסידור. היהודי המתפלל מחיה בתפילתו את ההיסטוריה היהודית לתקופותיה ומחזק בכך את תודעתו היהודית.

הסידור הנו גם כעין אנטולוגיה של הספרות היהודית לדורותיה. יש בסידור קטעים רבים מן התנ"ך (בעיקר מספר תהלים), מהמשנה ("איזהו מקומן", "במה מדליקין"), מהתוספתא ומדרשי התנאים (י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן וכו'), מהתלמוד הירושלמי והבבלי, מעולם הפיוט הקדמון ואף מדברי ההגות של הראשונים. כל הרוצה להתעמת עם היצירה הספרותית של העם יכול לעשות כן באמצעות הסידור. בנוסף לסידור ולמחזור יש אוספים של פיוטים (זמירות שבת, קינות ט' באב, סליחות לחודשי אלול ותשרי וכו'), שגם בהם באה לביטוי יחודי השירה היהודית בכל עומקה. המעין בסידורי התפילה למיניהם יכיר, אפוא, באמצעותם את אוצרות הרוח של עמו.

אך יש בסידורי התפילה גם ביטוי לעולם הרעיוני של היהדות. שלוש פעמים ביום חוזר היהודי על האמונות והדעות היסודיות של עמו - מההכרה באל אחד והדרישה לעבדו בלב שלם ("שמע ישראל"...) ועד לאמונה בהקמת מלכות שדי ("ועל כן נקוה לך, ה' אלקינו, לראות מהרה בתפארת עזך, להעביר גלולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך"), מן ההכרה בייחודו של עם ישראל ("אתה בחרתנו") ועד לשאיפה לשלום אמת ("שים שלום"). מקום מרכזי תופס בסידור היהודי הרצון העז לחזור שוב לארץ ישראל, ארץ ההבטחה. העובדה שבסידור מודפסים י"ג העיקרים של הרמב"ם (גם בצורת פיוט ב"יגדל") ושפרקי אבות המכילים השקפת עולם וחכמת חיים הינם חלק אינטגרלי של סידור התפילה היהודית מצביעה על כך שההתמודדות עם העולם הרעיוני היהודי היא חלק מתפילת היהודים, במפגש עם עצמו ועם בני קהילתו בודק המתפלל יום יום מחדש את יחוסו למסורת אבותיו ולאופי הרוחני תרבותי של עמו. המתפלל "מציג" בפני עצמו את מורשת אבותיו בכל תחומי החיים ומתמודד אתה.

ב.

סידור התפילה הוא "תמצית" ההוויה היהודית לדורותיה והקורא בו מתעמת עם ירושתו הרוחנית והקיומית. התפילה היהודית משולבת בכל אירועי הפרט והכלל של עם ישראל והיא נותנת להם גוון יהודי ייחודי. מברית המילה והחתונה ועד לקבורת המת, מקביעת מזוזה בבית חדש ועד לטכסים ציבוריים לאבל ולזיכרון; מראש השנה דרך כל השנה היהודית: חנוכה, פורים, פסח וכו'. בכל מחזורי החיים האישיים והקהילתיים קובעת התפילה את המימד היהודי.

בהקשר זה כדאי להזכיר את ההגדה של פסח: בהגדה של פסח ישנם כל המאפיינים של סידור התפילה והיא עדות לכך, שגם אדם שאינו רואה את עצמו בן תורה ואמונה יכול להיזקק לסידור תפילה בעת רצון. כמו בסידור התפילה יש בהגדה קטעי ספרות מכל הדורות, עדויות על אירועים היסטוריים שונים, ביטוי לאמונות ודעות של עם ישראל. ההגדה מחזקת בנו מודעות היסטורית ותחושת אחדות עם בית ישראל. נעשו, אמנם, נסיונות ליצור הגדות חדשות אולם ניסיונות אלו נכשלו במידה רבה, והסתבר כי הקהל מעדיף לחזור לנוסח המסורת שלווה את חג החירות דורות רבים ומאחד את עם ישראל. דבר זה לא ימנע מהקורא המודרני להוסיף להגדה קטעים נוספים (וזאת מותר לעשות גם בסידור התפילה), לתת לקטעים הקיימים פרשנות מתאימה ולהביע את גישתו האישית לטקסט הקלסי ע"י מנגינות והדגשים, איורים וחידודים בעלי אופי אישי ועכשווי. אך לא רק ההגדה של פסח מקובלת בציבור הרחב על כל גווניו. יש קטעי תפילה רבים כמו אדון עולם, אבינו מלכנו, מעוז צור וכו', שנכנסו לאוצר השירים הלאומיים ומבטאים תרבות יהודית מקובלת על אף אופיים האמונתי הברור של מילות השיר. אכן התפילה היא חלק בלתי נפרד של ההוויה היהודית ויש להכיר במעמדה הבכיר בתרבות ישראל!  

ג. 

התפילה היהודית על כל גלוייה נותנת ליהודי בן זמננו הזדמנות להזדהות עם יהדותו ועם אחיו בני ישראל ומן הראוי שגם מי שמתקשה בהבעת לשון האמונה יחפש לו דרך להתבטא בשפת התפילה שהיא, כלשונו של אלי ויזל, "שפת הסתר" של עם ישראל. הפסוק "שמע ישראל" למשל אינו מבטא רק אמונה. אלא הוא גם ביטוי של שייכות לעם ישראל.

ומכאן, החובה על כל אדם מישראל להאזין לסודות התפילה וללמוד את יסודותיה - כך שהשותפות שלו עם החברה יהודית תהיה מקיפה ועמוקה. דברים אלה מתבהרים היטב מתוך שני מסמכים ספרותיים שנכתבו בדורנו.

 מי שהיה קצין חינוך ראשי כתב בזמנו על חשיבות לימוד התפילה במוסדות החינוך הכלליים על סמך חוויה אישית ממלחמת סיני.  

זה היה במלחמת השחרור, כשהייתי מפקד מחלקה; יום אחד ערכתי את מחלקתי מול החוד של הצבא המצרי, שהגיע עד אשדוד, המחלקה היתה עלובה ומסכנה עם כמה סטנים ועם קצת רמונים, ונערכה בפרדס ליד בית עובד. היה מעט מגוחך לחשוב שנוכל לעצור את הטאנקים המצריים, שיכולנו לראותם מולנו במרחק לא גדול. במשך היום תוך כדי מעשה לא הרגשתי פחד ולא חשבתי על פחד; הייתי עסוק מדי: כיצד לחפור את השוחות, להוציא פטרולים ולגלות את האויב. אבל כשירדה החשכה כשהכל היה כבר ערוך ומוכן ואנחנו ציפינו להתקפה שהיתה צריכה לבוא עם שחר, שכבתי לי באחת השוחות של הפרדס והתחלתי מדמיין לעצמי מה יהיה, מה יקרה כשיעלה השחר, נתקפתי פחד נורא. בדרך כלל לא הייתי פוחד, אך הפעם הרגשתי פחד עד כדי רעד, פחד מעיק ביותר. ואז באיזה שהוא רגע הרגשתי רצון עז להתפלל, אבל לא ידעתי איך. שום תפילה לא היתה שגורה על לשוני. אבל בכל זאת התפללתי. התפללתי בלשון פשוטה, כפי שהבנתי. אבל אני זוכר את הרצון שלי אז להתפלל דווקא תפילה שאותה כל היהודים בכל הדורות התפללו - אלא שלא ידעתי שום תפילה כזאת...

אנחנו יודעים תנ"ך טוב מאוד, והתנ"ך הוא ללא ספק המסד העיקרי של היהדות. כל הכתבים המאוחרים חוזרים תמיד אל התנ"ך. כל דף שאנחנו פותחים בסידור התפילות מלא שפע של אסוציאציות וקשרים אל המקרא. כל זה נכון. אף על פי כן היהדות, כפי שהיא קיימת ומוכרת לנו היום היא בעיקרה יהדות פוסט-תנ"כית. ניקח את הדבר הפשוט ביותר, את הסידור. אני עצמי למדתי להכיר את הסידור רק בשנים האחרונות וספר זה חשוב לאין ערוך מכל דבר אחר, מן הסיבה הסטאטיסטית הפשוטה שהיהודים בכל הדורות ידעו סידור יותר מכל דבר אחר. בסידור קרא כל יהודי יום יום, בעוד שגמרא ותנ"ך - או שלמד או שלא למד. והנה, הדבר היסודי הזה, הקושר אותנו בקשר מופלא למיליוני יהודים ולאלפי שנות היסטוריה יהודית אותו לא נתנו לי בילדות. (מרדכי בר און, "אמונתו של בלתי מאמין", פתחים כסלו תשכ"ח).

מנקודת מבט אחרת ובתנאי חיים שונים נתפס המפגש עם התפילה היהודית בזכרונותיו של נתן שרנסקי בספרו "לא אירא רע". יש לזכור ששרנסקי נכלא כלוחם חופש והוא לא היה מזוהה עם היהודים הסרובניקים שחיפשו לשוב אל שורשי היהודית.  

בערב היום הבא זכיתי להפתעה לא צפויה - מתנת יום הולדת של ממש כאשר אחד מפקידי הכלא המופקד על המחסן שבו אוחסנו חפצי האסירים הביא לי ספר קטן עם כריכה שחורה. ספר התהילים שלי! קיבלתי אותו ימים מספר לפני שנאסרתי במכתב מאביטל שנמסר לי על ידי תייר. "הספר הקטן היה ברשותי זמן רב", כתבה, "אני מרגישה שהגיע הזמן לשולחו אליך". בערב היום הבא נפתח פשפש-המזון והבחנתי במברק בידיו של רב סרן מוורין... אך לפני שהספקתי לשמוח הוא אמר: "שרנסקי, יש לי מברק מאוד מאוד לא נעים עבורך". מיד הבנתי הכול, אם כי לא רציתי להאמין. לא, אמרתי לעצמי, מוורין לא אמר דבר, רק נדמה לי, נטלתי את המברק בידיים רועדות.

"בני היקר! אתמול, ה- 20 בינואר, הלך אבא לעולמו. אנא שא את היגון הזה באומץ כמוני, נטאשה ואני חשות בטוב ואנו עמך כל העת, אני נושקת לך באהבה אמא...".

כעבור ימים מספר כשטיילנו בו-זמנית בחצרות סמוכות, ניסה יוסף (מנדלוביץ) להטיל אלי פתק מעבר לקיר, הפתק פגע בגדר ונפל בחזרה. למחרת ניסה שוב, בלי הצלחה. ביום השלישי ניסה שוב והפעם הרמתי מעל הרצפה כדור-נייר מגולל, שהכיל את מלות תפילת ה"קדיש". יוסף נטל על עצמו סיכון גדול, אך הוא ידע עד כמה חשוב לי להיות חלק מעמנו בזמן הזה... ביום שבו הגיע המברק, ואף ביום המחרת, לא רציתי לעשות דבר, אך אז נזכרתי בספר התהילים, פתחתיו, ומיד החלטתי שאקרא את כל ק"ן פרקיו לא אי פעם בעתיד, כי אם אתחיל מיד. איני יכול לומר שהבנתי את המזמורים הבנה מלאה, אך חשתי את רוחם והבנתי לשמחותיו ולסבלותיו של המלך דוד, מחברם. מילותיו נשאוני מעל להבלי העולם הזה וכיוונו אותי אל הנצח. אהבתי במיוחד את מזמור כ"ג. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי...

גם במזמור כ"ז מצאתי נחמה.

אל תטשני ואל תעזבני

אלהי ישעי;

כי אבי ואמי עזבוני

וה' יאספני....

כעבור חודשים מספר כתבה אמא ושאלה בעצותי באשר לכתובת שתיחקק על מצבתו של אבא. אין זה פלא שפניתי אל התהלים, ובמיוחד אל מזמור כ"ח עם התייחסותו הנבואית לישראל, לאבי ולבנו האסור אך מלא התקווה. הפסוק היה "נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ".

ד.

מכל האמור, ברור, שאין הצדקה להרגשה המקובלת, שאדם שאינו מאמין שה' מאזין לכל תפילה ושאינו מקבל את סמכותה של התורה על כל חלקיה, איננו יכול להיות שותף לחווית התפילה. עצם הניסוח הקולקטיבי והכלל-ישראלי של התפילה מאפשר לבן-אדם להצטרף לעדה היהודית המתפללת אף אם יחסו האישי לאלוקי ישראל לא ברור לו לגמרי.

בהקשר זה יש גם להזכיר את העובדה, שהתפילה היהודית איננה תפילה 'אישית' במובן המצומצם של המילה, אלא תפילה של יחיד עם כלל הציבור היהודי ולמענו. לא בכדי מנוסחת התפילה היהודית בלשון רבים. המתפלל היהודי לא מרוכז בשעת התפילה בעצמו אלא הוא חש את עצמו כחלק מן הציבור היהודי. מבין לצרכיו של כלל ישראל ומתפלל למילויים.

יש לזכור שעצם המונח "להתפלל" מבטא את אופיה של התפילה היהודית: התמודדות האדם עם עצמו, שיפוט עצמי (פלל-שפט). התפילה מאפשרת לאדם מישראל להתדיין עם עצמו גם על עצם אמונתו.

בעניין זה כדאי לציין את עצתו של רב אליו פנה יהודי בעל ספקות ששאל את עצמו איך יוכל לאחר השואה להתפלל בכנות "אהבה רבה אהבתנו... חמלה גדולה חמלת עלינו". הרשות בידך לתת לתפילה פיסוק חדש, ענה לו הרב, ומי ימנע ממך לתת להתלבטויותיך ביטוי בכך שתשים סימן שאלה אחר דברי התפילה האלה מבחינת "אהבה רבה אהבתנו? חמלה גדולה חמלת עלינו?"

בשעת התפילה אדם מתמודד עם עולם האמונה היהודי והוא נותן לעצמו דין וחשבון על מקומו ברצף ההוויה היהודית לדורותיה.

ה. 

מסתבר שגם מי שרחוק מאמירה מחייבת של תפילות ישראל יכול לראות בהן ביטוי הולם של ההוויה היהודית ואמצעי לתחושת השייכות לעם ישראל. יתירה מזו: נראה שגם מי שחושב שאינו יכול להתפלל במובן הקלאסי המקובל מפאת חוסר יכולת אמונתית - יכול לקרוא את התפילה בסידור כדי שהתפילות עצמן יעשו עבורו את השליחות של הידברות עם יושב מרומים. את הרעיון הזה ביטא בצורה מרתקת המשורר יעקב כהן. בשיר שלהלן:

את ספר התפילות הישן, הנובל מדמעות, אקח בידי,

לאל אלהי אבותי. צורם ומחסם מקדם, ממצוקי אקרא,

במילים ההן הישנות חרוכות כאב הדורות, מר שיחי אשפך

תשאנה הן היודעות שבילי מרומים תלונתי אל אל במרומים.

ואשר קצרה לשוני להביע מעצר זועה, ואשר יצפן לבבי

בניבן הפשוט הנאמן לפני אל תשחנה, תבעינה רחמים,

ואל בשמים, אשר שמע תפילת אבותי וכח ועז נתן בם

אולי ישמע גם תפילתי, אנקתי יאסף ויהי למגן לי.

כי כמוני כמוהם עזוב למשסה ולחסד קלוקל, בזוי ומנודה בעולם

כמוני כמוהם כאין מבין ענותי ואין עוזר ותומך בי

כי אם אל בשמים.