ספר ירמיהו בראי ההיסטוריה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ספר ירמיהו בראי ההיסטוריה (קטעים)

מחבר: ד"ר צפורה שויצקי

טללי אורות, ז', 1997

תוכן המאמר:
א. המרכיב ההיסטורי בתנ"ך
ב. תפיסתו ההיסטורית של ירמיהו
ג. הראייה ההיסטורית ממחישה את התנ"ך

תקציר: הוראת לימודי התנ"ך בביה"ס צריכה להיות משולבת ברקע היסטורי ובהתייחסות למקום האירוע ע"י צירוף מפות וכד'. גם בלימוד ספר ירמיה יש לכלול התייחסויות אלו.

מילות מפתח: ירמיה; הוראת תנ"ך.

ספר ירמיהו בראי ההיסטוריה (קטעים)

 

א. המרכיב ההיסטורי בתנ"ך
תפקידו של המורה לתנ"ך להחדיר בלבו של התלמיד את מוסר היהדות, את השאיפה לצדק חברתי, את ההערצה לאידיאלים המוסריים של התנ"ך, ולעורר בתלמיד התפעלות דתית ושאיפה להגשים את הערכים האלה בחייו. בנוסף לכך על המורה לתנ"ך לטפח אצל התלמיד את ההכרה הלאומית, שהוא חלק מאומה בעלת עבר ועתיד משותפים. מתוך לימוד התנ"ך על המורה לפתוח לתלמידיו שערים בידיעת הארץ וההיסטוריה של עמו. בדרך זו התלמיד יבין את הקשר הנצחי בין עם ישראל לארץ ישראל.
כלל גדול בהוראת המקרא הוא מסירת התפיסה המקראית במלואה - בשלמותה, ללא העלמת מרכיב ממרכיביה. על המרכיב ההיסטורי בנבואותיו של הנביא ירמיהו מורי התנ"ך נוהגים לדלג. ההדגשה בדרך הוראתם היא על הוראת ערכי המוסר והאמונה בנבואות, כשהאמצעי העיקרי הוא פרשנות מילולית. אין ספק כי הדגשת ערכי המוסר והאמונה הנצחיים הוא מרכיב חשוב בחינוך הנוער ובעיצוב אופיו המוסרי והדתי, אך הוראת הנבואות ללא רקע היסטורי, מדיני, פוליטי וכלכלי חסר הוא.
ידיעת ההיסטוריה של עמינו הוא מרכיב חשוב בחינוכו של העם היהודי. ההגייה בעברנו הלאומי והחדרתו בלב הנוער הוא צו מוסרי עליון:
"אפתחה במשל פי, אביע חידות מני קדם אשר שמענו ונדעם, ואבותינו ספרו לנו. לא נכחד מבניהם לדור אחרון, מספרים תהלות ה', ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אשר ציוה את אבותינו להודיעם לבניהם, למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם" (תהילים עח,ב-ו). 
 
המשורר רואה לעצמו חובה לשלב יחד את העבר ואת העתיד, שיהיו חלק בל ינותק מתודעת העם החי בהווה.
סקירת קורות העבר למען ישמשו דוגמא לדור החי בהווה הייתה קיימת בכנסים שנערכו בעל-פה קבל עם ועדה:
א. "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם" (דברים לא,ל).
ב. נאומו של יהושע לפני מותו בשכם (יהושע כד).
ג. הסקירה ההיסטורית לרגל כריתת האמנה בימי נחמיה (נחמיה ט).
דרך ההבנה ההיסטורית לומד אדם לראות את ההיסטוריה הישראלית כדרמה בה מתגלה ריבונותו של אלוקי ישראל בהיסטוריה. הוא רואה שתולדות ישראל (המשולבים בתולדות העמים) מעוצבים על-ידי שילוב רצון האדם ברצון האלוקים: רצון האלוקים הוא הקובע את כללי ההוויה, והאדם מרצונו מקבל את הכללים הללו או מואס בהם. האדם לומד לדעת שמדינת התנ"ך הייתה מדינה ממשית ולא ערטילאית, והאירועים שאירעו בבית-המקדש בירושלים, בענתות, בבית-אל, בשומרון, במגידו אירעו על קרקע שחיים בה היום יהודים המנסים להמשיך ולהתקיים למרות הקשיים. בדרך זו החינוך לאמונה דתית מקבל עוצמה בלתי רגילה. בכך מתחזק הקשר בין היהודי לארץ-ישראל. חיי העם בארצו מתייצבים לנגד עיניו על אורם וצלליהם. הוא רואה את הרציפות בהיסטוריה של עם ישראל, ואף ישווה בין החיים אז והחיים עתה. בנקל ניתן למצוא קשר בין האירועים המתרחשים כיום בארץ-ישראל לאלו בימי ירמיהו.
 
 
ב. תפיסתו ההיסטורית של ירמיהו
פועלו של הנביא ירמיהו חל בדור האחרון של הבית הראשון - אחת התקופות הסוערות בימי קדם. סוף המאה השביעית לפנה"ס וראשית המאה השישית היו פרק זמן טראגי ביותר לעם ישראל. ירמיהו הוא אחד הנביאים הפעילים ביותר בחיים המדיניים של עמו. מימי מלחמת מגידו, בשנת 609 לפנה"ס עד החורבן, ואף אחר החורבן - אחרי הריגת גדליהו בן אחיקם והבריחה למצרים.
יהואחז, שהוגלה לאחר שלושה חדשי מלכות למצרים על-ידי פרעה נכה - כנראה בגלל הפוליטיקה הפרו-בבלית שלו - שומע מפי ירמיהו:
"כה אמר ה' אל שלם בן יאשיהו מלך יהודה... אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד" (כב,יא). 
 
אל יהויקים שמרד במלך בבל, ירמיהו מדבר קשות:
"הוי בונה ביתו בלא צדק... קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים" (כב יג-יט).
 
ולצדקיהו הוא אומר:
"אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תישרף באש וחיתה אתה וביתך, ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא תימלט מידם" (לח, יז-יח). 
 
ירמיהו שוחה כל ימיו נגד הזרם המדיני של המלכים והשרים בזמנו בגלל תפיסתו ההיסטורית פוליטית המבוססת על הכללים:
א. רצון האלוקים הוא הקובע את כללי ההוויה.
ב.IV ליהויקים - "הביאו את צואריכם בעל מלך בבל ועבדו אותו ועמו וחיו" (כז יב). המשך חיי עם ישראל בארצו תלוי בקיום מושלם של הברית בין ה' לעמו. כך מוסברת דרישת הכניעה לבבל שירמיהו דורש בנבואות השעבוד החל משנת 604 לפנה"ס, בשנה ה-
ירמיהו מייעץ להימלט מן החורבן על-ידי הכניעה לעריץ האלילי. ירמיהו תופס את השלטון האלילי כמלכות עולם שהא-ל הקים מתוך עצה ותכנית. למלכות זו נקבע זמן מראש - שבעים שנה. מלכות בבל היא הגוי מצפון, שיבוא להעניש את ישראל על חטאיו. ירמיהו תופס את האירועים ההיסטוריים כגזרת עונש אופקית בגלל החטא. הוא דורש שעבוד לשם תשובה.
דרישתו של הנביא להשתעבד לבבל אינה בגלל התנאים המדיניים כהוכחה - בתנאים דומים ישעיהו יעץ למלך חזקיהו לא להיכנע למלך אשור, "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי." (ישע' לו,לה), אם כי גם ישעיהו כירמיהו מטיף לאותו רעיון: "אם לא תאמינו כי לא תאמנו" (ישע' ז,ט). דרישת השעבוד של ירמיהו נובעת מתוך תפיסה היסטורית-דתית-מוסרית, שאת הקשר בין ארץ-ישראל לעם ישראל אי-אפשר לנתק. אין סתירה בזה שירמיהו מצד אחד מדריך את העם בענייני מדיניות, ומצד שני מטיף לעם מוסר ללכת בדרך תורת השם.
 
ג. הראייה ההיסטורית ממחישה את התנ"ך
יש להתייחס לכל מאורע היסטורי על-פי המקום והזמן המסוימים בהם קרו. אם יחסי המקום והזמן אינם מתבהרים, הלימוד מפסיק להיות משמעותי. על-ידי צירוף מפות של ממלכות ישראל ויהודה בתקופת הנביאים, מתבהרת תמונת התקופה. בעיני הלומד תנ"ך ללא מפות, המקומות הנזכרים בטקסט כאילו אינם קיימים כלל. הוא הדין לתיאור גראפי של ההתפלגות המשפחתית-מפלגתית בירושלים.
דוגמא:
משפחת שפן - שושלת משפחתית שבניה נושאים משרות רמות בשירות האזרחי. משפחה זו נוטה מבחינה מדינית לצד בבל ומקורבת לנביא ירמיהו.
 
משפחת עכבור - משפחה פרו-מצרית המתנגדת לחוג הנביאים המקורב לירמיהו.
 
יש במפה זו כדי לבאר אולי מדוע העלה פרעה נכה את יהויקים לשלטון, שהרי אשתו היא בת למשפחה פרו-מצרית.
בדרך זו אנו לומדים שהנביא הוא גם מדינאי. ברוח קודשו ובכוח נבואתו הוא עוסק גם בבעיות מדיניות ממשיות. מצד אחד מטיף הנביא מוסר - ללכת בדרכי השם, ומצד שני הוא מדריך את העם בענייני מדיניות. הנביא הוא פוליטיקאי ריאליסט הסוקר את הטוטאליות של המצב ההיסטורי לפני שהוא מנבא.