שירת המדפיסים הראשונים
מחבר: דוד ה. קירשין
מבוע, גיליון ל"ה, 2001
תוכן המאמר:
במאה החמש עשרה
הדפוסים בוונציה ובערי איטליה
בספרד
קולופון במשנה תורה
סיכום
תקציר: במאמר תיאור הקולופונים המסיימים את ספרי הדפוס הראשונים.
מילות מפתח: קולופון, דפוסים ראשונים
במאה החמש עשרה, כשהחלו המדפיסים הראשונים להפיץ את ספריהם, הם נהגו לסיים אותם בהדפסת קטע קטן שכלל שבח והודאה על גמר המלאכה הגדולה. קטע זה מכונה "קולופון", מלה לטינית השאולה מן היוונית "קולופני" - פסגת ההר או 'גמר העבודה', כלומר, סוף של הספר(1) . מעתיקי כתבי היד המציאו את הקולופון, והמדפיסים הראשונים אימצו אותו. המעתיקים והמדפיסים סיימו את עבודתם בקולופונים שונים. יש שחתמו ספריהם בנוסחאות קבועות וקצרות כגון לאוס דאו Laus deo השבח לאל), פיני (finit, נגמר) "תם ונשלם", "חזק", "סליק", ויש, ( שסיימו בנוסחאות ושבחים ארוכים שכללו את שם המעתיק (או המדפיס), מקום עבודתו ושנת סיום העבודה. ישנם קולופונים מורכבים יותר המשבחים את יפי ההעתקה, את דיוק ההגהה, את בעל הספר, אירועים היסטוריים, חוויות אישיות של המעתיק ועוד. הקולופון מהווה חומר ביבליוגרפי וקודיקולוגי חשוב ביותר בחקר תולדות הספר והסופר הקדום(2) . במאמר זה נכיר מספר קולופונים מן הספרים הראשונים שנדפסו.
יוהאנס גוטנברג, שותפיו ומדפיסים אנונימיים נוספים הדפיסו כרוזים, דפים בודדים ומעט ספרים. לא מאוחר משנת 1454 הם הדפיסו בערי גרמניה באזור הריינוס התחתון, במיינץ, שטרסבורג, קלן ועוד. ראשית דרכם של המדפיסים הייתה קשה, וכרוכה בניסיונות טכניים מרובים, כגון חיתוך האותיות, היתוך ומיזוג מתכות שונות, מציאת דיו ונייר מתאימים, וסיכונים כספיים לא קטנים שקיבלו על עצמם(3) .
בתנ"ך המפורסם, אשר נקרא על שמו של גוטנברג (המכונה "התנ"ך בן ארבעים ושתים השורות"), לא ניתן למצוא אפילו אזכור כלשהו של המדפיס המפורסם. חוקרי תולדות הדפוס טוענים, שהסיבה לכך יכולה להיות שגוטנברג נקלע לחובות כספיים, ולכן שיתף אנשים אחרים במפעלו (וככל הנראה גילה להם את סודות המצאתו), ושיעבד את כליו היקרים. על כן חלק ניכר מהזיכיון על המצאת הדפוס נלקח ממנו עוד בחייו(4) .
בשנת 1457 יצא לאור ספר תהילים בשפה הלטינית. זהו הספר הקדום ביותר הנושא תאריך מפורש, שכן עד אז המדפיסים כלל לא טרחו לציין את שנת ההדפסה בספרים. המדפיסים ניצלו הזדמנות זו לשבח את מעשה הדפוס במלים הבאות (תרגום מלטינית) (5) :
ספר תהילים זה
המעוטר באותיות פתיחה גדולות ומסומן ברובריקות
מעוצב על ידי המצאה חכמה של הדפסה והלחצה
בלי עבודת העט, לשם עבודת האלוהים,
נשלם בחריצות על ידי יוהאן פויסט אזרח מיינץ
ופטר שויפר מגרנשיים, בשנת 1457.
המדפיסים התחרו עם מעתיקים רבים ולכן שאפו שספריהם יהיו דומים ביותר לכתבי יד מהודרים ומאוירים. בבדיקת המראה החיצוני של הרבה מדפוסי העריסה (incumbula) - ספרים שנדפסו במאה החמש עשרה - אכן קשה להבחין האם זו עבודת דפוס או מעשה העתקה בכתב יד (ראה ציור)
לחץ על התמונה כדי לראות אותה בהגדלה
בפסקה "בלי עבודת העט לשם עבודת האלוהים" כרוכה האווירה הדתית של ימי הביניים, אך יחד אתה גם עקיצה סמויה למתחרים של המדפיסים המעתיקים. מצד אחד המדפיסים ניסו לחקות את ההעתקה ("באותיות גדולות מהודרות...") ומצד שני הם שאפו ואף הצליחו, להשיג ולנצח את המעתיקים בהפצת ספריהם.
מתקופת גוטנברג אין לנו הרבה אזכורים מפורשים כיצד פעל בית הדפוס. אפילו ביטויים כמו "הדפסה והלחצה" הם תרגומים משוערים מן הלטינית, ואינם חושפים הרבה על דרך יצירת האותיות הנעות או תהליך הדפוס עצמו. הווי אומר, שהתפתחות הלשון לא עמדה בקצב הטכנולוגיה החדשה המתפתחת. לכן, בראשית תקופת הדפוס, המדפיסים תיארו עבודת הדפוס במונחים כלליים, שהבליטו את עליונות הספר הנדפס על פני הספר המועתק.
במאה החמש עשרה
בשנות השבעים של המאה החמש עשרה הוקמו בתי דפוס בערי אירופה המערבית, כאשר ארצות השפלה, צרפת, ובמיוחד איטליה, הובילו את האומנות החדשה שהפכה עד מהרה לתעשייה. חבל הריינוס היה משופע במדפיסים אומנים שלא מצאו די עבודה במקומותיהם, ולכן היגרו לארצות אחרות באירופה והביאו עמם את "חכמת הדפוס".
המדפיס אולריכט האן סיים את "הנאומים" של קיקרו Ortiones)) בקולופון שבו הוא מעודד אנשים לקנות את הספר שלו. הקולופון מתובל בחוש הומור ובעקיצה חבויה כלפי המעתיקים.
עוד גאלוס)6) הגיע
ונוצתך יוצאת מן האופנה
מנוצחת את [כלומר, המדפיס] לחלוטין
הרי מה שמספיק קולמוס להעתיק בשנה
זו ביום או יותר יעשה
לכן אווזה, היכנעי - אין עוד תוכנית
מנצחת את [על ידי] האדם, הכובש הכל!(7)
הדפוסים בוונציה ובערי איטליה
למרות ההתקדמות הרבה בבתי הדפוס בעיר רומא, הפכה וונציה להיות עיר הבירה החשובה ביותר של הדפוס. היו בה כל המשאבים הרצויים: שווקים, נייר, הון, מלומדים ומגעים מסחריים ענפים. גם ג'ון משפירא ואחיו ונדילין, חיברו קולופונים המבליטים את עליונות הספר הנדפס על עבודת המעתיקים. בסוף ה"היסטוריה הטבעית" מאת פליניוס (Historia Neturalist), המדפיס חיבר קולופון בו הוא נותן לספר את רשות הדיבור ומדגיש את יתרונות הספר המודפס:
מקודם, כל כך נדיר הייתי
עד כי רק מעט אנשים יכלו לשלם בעבורי
ומקודם, אותיות מטושטשות לעיני קוניהם
אל וניציאה ג'ון משפירא החזיר אותי
יצר מנחושת קלל להוציא סיפורי
תן ליד לנוח, תן לעט לנוח
רק עמלה למתלהבים
ועל הפרס חייב הוא לוותר.
(וניציאה ) (1470) (8)
לא עבר זמן רב ויהודים החלו להשקיע את הונם בעסקי דפוס: שכרו אומנים ופועלים, חתכו אותיות דפוס והחלו להקים בתי דפוס בערי איטליה. הם חיברו קולופונים המשקפים את ההתלהבות מגדולת הדפוס. השפה העברית דרשה זמן לבנות אוצר מילים ומונחים טכניים ההולמים מלאכת הדפוס. גם המונח "דפוס" מופיע לראשונה בעיר פירארה בשנת 1477, כאשר המדפיס אברהם בן חיים מפיזארו תואר כ"סופר מהיר דפוסי" בסוף פירוש רלב"ג על איוב(9) . אולם עבר זמן מה עד שפעולה זו עוצבה ונקלטה. לפני וגם אחרי אברהם בן חיים, מדפיסים תיארו את עבודתם בפעלים "כתיבה", "חקיקה" ואפילו "העתקה". למשל, בספר "רש"י על התורה", הספר העברי הנושא את תאריך ההדפסה המוקדם ביותר (אדר רל"ה [1475]), אומר המדפיס אברהם בן גרטון: "ספרים כתבתי" וישנן דוגמאות נוספות לכל השורשים(10) .
באותה תקופה סיים ר' משולם קוזי את טור חושן משפט בפייביא די שקו, שהיא עיירה בקרבת וונציה ופדואה. לא ידוע לנו באיזו מידה היה לו מגע עם מדפיסים מקומיים, אבל מן הקולופון הבא נוכל לשער שהוא ידע(11) על המסורת הפיוטית האיטלקית Italien verse tradition)) וגם על טכסיסי השיווק של שכניו הלא יהודים. (גם הוא לא דיבר ישירות עם לקוחותיו, אלא נתן לחכמת הדפוס (להכריז) להציג אותו:
אני חכמה לכל חכמה עטרת
אני נסתר לכל סוד מסגרת
בלי קולמוס ורישומי ניכרת
בין סופר חוברתי במחברת
בבת אחת דיו עלי עוברת
בלי שרטוט כתיב מיושרת
תמיה על דבורה הגברת
בשבט סופרים היא משושרת (צ"ל משוררת)
לו אותי ראתה במחתרת
עלי ראשה הושמתי לכורת(12)
(חלק ד' מארבע טורים מאת ר' יעקב בן אשר)
המדפיס משבח את יישור השורות בלא שרטוט, עבודה טכנית קשה שהייתה מנת חלקם של המעתיקים או אלו שספקו להם קלף. המדפיס תמה על דבורה הנביאה המפארת את עבודת המעתיקים (על פי הפסוק: "ומזבולון משכים בשבט סופר" שופטים ה', יד), בעוד שהמצאת הדפוס טובה ממנה.
כשנה מאוחר יותר, סיים אברהם כונת, סופר מוכשר שהקים גם הוא בית דפוס בעיר מנטובה, את הספר טור אורח חיים עם קולופון דומה אך בפן מקורי משלו:
אמר אברהם, קטן המשפיעים ותלמיד הרופאים
הנסמך זעירא מן חבריא, בן שלמה כונת זלה"ה,
הכותב בכמה קולמוסים בלא מעשה ניסים
כוונת מרמז על בן קמצר המוזכר במשנה, שלא רצה ללמד את חכמי הדור (בתקופת בית שני) מעשה הכתב:
"שהיה נוטל ארבעה קולמוסין בין אצבעותיו,
ואם היתה תיבה של ארבע אותיות -
היה כותבה בבת אחת" (מסכת יומא לח ע"ב).
מעניין לא פחות המשכו של קולופון זה, שבו כוונת מתאר את שיטות עבודתו. ניתן ללמוד ממנו על מינוח עברי של מרכיבי הספר (למשל, "הדף הגדול" הוא גיליון נייר, "דלת" הוא דף, "פנים", עמוד, ו"עמוד" הוא עמודה). כמה ביבליוגרפיים ניסו ללמוד מכאן על ההספק היומי של בית דפוס מעין זה(13) .
לחץ על התמונה כדי לראות אותה בהגדלה
בספרד
לא רק יהודי איטליה שיבחו את הדפוס בדימויים מקוריים, אלא גם מדפיסים יהודים אחרים בערי ספרד (בעצם איבריה, הכוללת את ספרד ופורטוגל כאחת). כעשרים שנה אחרי כונת, בעיר לייריאה (בפורטוגל), סיים דון שמואל דורטאש ortasD')) את הדפסת נביאים ראשונים בקטע הבא:
תהילה לאל אשר עזרנו
חדשים מקרוב באו
כי שאל נא לימים ראשונים
הנהיה כדבר הזה
השפלה הגבוה והגבוה השפל
החל וסיים זאת חוקת התורה
בן מאב לעולם לא חקרה
מימים אשר לאדם קרא
יד כותבת הפך ספרא
והמכתב בעט ברזל ועופרא.
כדי להדפיס ספר, חייב המדפיס לסדר כל אות בשורה ישרה החל מסוף השורה ועד ראשיתה ב"סידור ראי" mirror fashion בעבודה זאת הועסק צוות מיוחד של סדרים (קומפזיטורים). ולכך התכוון המדפיס באמרו "יד כותבת הפך ספרא".
גם מיקומו הפיסי של הנייר המודפס שונה היה ממקומו של הנייר בעבודת ההעתקה. במכונת הדפוס הנייר הונח במסגרת עליונה (tympan) וירד מכוח ידית ההלחצה והמכבש (הפלטה = platen) על גבי האותיות המסודרות בתבנית הסדר המרוחה דיו (ה"פורמא" = forme). המדפיס) רמז לתנועה זו - במיוחד למכבש הדפוס - באמרו "הגבהה השפל, השפל הגבה".
קולופון במשנה תורה
נסיים בקולופון מספר "משנה תורה" של הרמב"ם המופיע ללא תאריך. במהדורה הזאת (רק שני עותקים ידועים בעולם), המדפיס מפרסם את תוכן ספרו בתבנית המוכרת לפייטנים רבים בפתיחה "ראו ספר " (14) . אף הוא אימץ מקורות מן המקרא והמשנה על מנת להמחיש את עבודת הדפוס.
ראו מדע ברוב דעה הכינוני
בלא קולמוס ולפרקדן נתנוני
הן כיוון ולא מחשב הריצוני
שאלו מי ואי פעלני
בעט ברזל ועפרת חצבני
בלא דיו ולא כנה כנוני
אלי גלגל ובנחושת כבשוני
משה ן' שאלתיאל אני
(משנה תורה, סוף ספר מדע)
בביטוי "בעט ברזל ועופרת" השתמשו מעתיקים רבים והוא מבוסס על הפסוק באיוב "בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון" (י"ט, כד). הפרקדן הוזכר במסכת ברכות בעניין מצבים פיסיים שאדם קורא בהם קריאת שמע: "אמר רב יוסף: פרקדן לא יקרא קריאת שמע", ופרקדן, פירושו, השוכב על הגב(15) . אצל המדפיסים הכוונה היא, שאותיות הדפוס היו מסודרות ומושכבות על מיטת הדפוס. הכנה הוא סרגל, או הבסיס לסרגל, העוזר למשרטט כפי שהוזכר במשנה מסכת כלים (יב, ח). והגלגל הוא חלק מבית הבד לכבישת וסחיטת יין ושמן)16) .
יש סוברים שגוטנברג ראה הרבה כלי הדפסה והלחצה שקדמו למכונה הידנית שלו. למשל, ביני הביניים כלי הלחצה היה בשימוש לצורך ייבוש הניירות ויישורן, לעשיית שמן, וגם להדפסת אותיות בודדות על כריכות קודקסים. אם כך, אין לשלול את האפשרות שגוטנברג ראה בתי בד, ואולי אלו הניעו את דמיונו בהמצאת הדפוס שהוא בנה. בכל אופן, גם היהודים הפעילו את דמיונם כדי להמחיש את מלאכת הדפוס לקוראיהם.
סיכום
ראינו, אם כן, גלגולי מוטיב אחד בתורת השירה: הנפלאות החדשניות של הדפסת ספרים. יש בחלק ניכר מהם סממנים פיוטיים, כגון תורת השקילה והחריזה. המדפיסים היהודים גייסו מקורות ספרותיים המוכרים ליהודים, ושזרו דימויים לא רק מן המקרא והתלמוד אלא גם מחיי היום יום. לא נשכח אמנם, שעל אף כוונות המדפיסים להפיץ ספרי חכמה ותורה, הם היו גם אנשי עסקים, שרצו לכסות את הוצאותיהם הכספיות הענקיות. הקולופון שימש כעין פרסומת למהפכה חסרת התקדים: יצירת ספרים בכמויות גדולות. הקולופון הקדים וסלל את הדרך לקראת המצאה נוספת: דפי "שער" של הספר, תופעה הדורשת דיון בפני עצמו.
הערות:
1. Dictonary Lawis and Short Eds A Latin ערך colophon וכן אומץ על ידי גלייסטר Gliaister, Geoffrey A, A Glossary of the (Berkely David Weber, Colophon; An Essay. University of California Press 1979) . on its Derivation, the Book Collector 46 (1997), pp 379-391
2. ראה מ' בית אריה, ק' סיראט, אוצר כתבי יד עבריים מימי הביניים בציוני תאריך עד שנת הש', ירושלים פאריס, תשל"ב-תשמ"ו. שם רוכזו ותוארו יותר מ- 400 קולופונים עבריים; מ. ריגלר, "הקולופון בכתבי יד עבריים מימי הביניים כמקור היסטורי" (דיסטרציה), האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"ה; כן ראה מ. ריגלר, "מרת פולה ומרת ורמוט מעתיקות ספרים", מבוע לג (תשנ"ט) עמ' 98-93.
3. סקירה על הדפוס הכללי באירופה, וכן על הדפוס העברי, נכתבה על ידי א' מ' הברמן ב"אנציקלופדיה העברית", כר' יב, ערך "דפוס". ראה גם א' ד' שטיבנר, ספר הדפוס (תרגום מגרמנית של Bruckmanns Handbuch de Druchtechnik, ישראל תשנ"ב. על הספרים שאנו דנים בה ראה הציונים הביבליוגרפיים בסדרת המאמרים של י' תשבי בהע' 9.
4. על חיי גוטנברג ראה מונוגרף מצויין: Martin Davies, The Guttenberg Bible, British
Liberary 1999, לענייננו, מעמ' 16 ואילך
5. הקולופונים הלטיניים הנזכרים כאן פורסמו על ידי א. פולדר Alfred Pollard, An Essay on Colophons, Chicago 1905, rpt. New York להלן פולרד הקולופון לתהילים פולרד עמ' 12.
6. "גאלוס" בלטינית משמעו זכר שבעופות, תרנגול. האן התכוון לאגדה המפורסמת על ה"אווזים הקדושים" שקרקרו באמצע הלילה, ולא נתנו לחיל הרומאי להירדם, ובכך הצילו אותם ממתקפת הפתע של צבאות הגאלים (Gauls) ראה לביאנוס, תולדות מלחמות רומא, ספר ה', מה. שם המדפיס "האן", משמעו גם תרנגולת (Hon). לזה אומר המדפיס: עכשיו עוד ציפור הגיע לרומא.
7. פולרד עמ' 88
8. שם, עמ' 35
9. במאמר זה כל ציטוטי הקולופונים העבריים לקוחות משני מקורות: א' פריימן, "האוצר למלאכת הדפוס העברי הראשוני עד שנת ר"ס", ירושלים, 1969-1967 (להלן: פריימן, "האוצר") וגם, ישעיה תשבי, דפוסי ערש (אינקונבולים) עבריים, קרית ספר נח-סב (תשמ"ג- תשמ"ה) להלן תשבי, דפוסי ערש. פירוש הרלב"ג, פריימן, האוצר, 5,2 A(להלן, פריימן, האוצר).
10 פריימן,. A 1,3. ואפילו אם נאמר שהכוונה היא שבן גרטון היה פעם סופר, מדפיסים אחרים. השתמשו בפעל כתב, למשל, מדפיס "חומש די' אישטא" אומר: "כשנכתב ספר הדברים עמדתי חולה ימים מה" (תשבי, קרית ספר בה, ב, עמ' 364). על הפעל 'העתק' ראה: משנה תורה המיוחס לרומא: "אמר מעתיק המימוני הזה כמתנצל...", ירושלים תשט"ו עמ' תסג (מהדורת פקסימיליה שיצא לאור על ידי מוסד הרב קוק).
11. פולדרר מעיר (עמ' 31) שהמדפיסים לא ידעו לכתוב לטינית, והמגיהים והעורכים הם שחיברו. (את הקולופונים בצורות הפיוטיות. ככל הנראה גם אצל היהודים, צוות המלומדים בבית הדפוס - המגיהים והעורכים, הם שחיברו הקולופונים.
12. תשבי, קרית ספר ס (תשמ"ה), עמ' 875.
13.ראה M. Pollak, The Daliy performance of a Printing Prees in 1476; Evidnce from a Hobrew Incunable, Guttenberg Jahrbuch (1974)
A, Rosenthai, Some Remarks on The Daily Performance of a Printing Press
Guttenberg Jahrbuch (1979) כמו כן נכתבה על נושא זה בעברית. ראה: רות רייך גת, "מלאכת ההדפסה של אברהם כונת במנטובה", ירושלים תשנ"ג (עבודת גמר לקבל תואר "מוסמך" בספרנות); לעניינינו ראה עמ' 7-11 וההפניות שם.
14. ראה דווידזון, אוצר השירה והפיוט, כר' ג' מס 166 ואילך.
15. וראה גם פסחים קג ע"א: "פרקדן לא שמיה הסיבה".
16. בבא בתרא ד, ח.