בית בנחלאות

מחבר: יעל לוין

מבוע, גיליון ל"ז, 2002

 רוחמה התעוררה בבעתה מחלום בלהות אותו חלמה. בימים כתיקונם נהגה לקבול על שנאלצה לקום בשעה כה מוקדמת. אך ביום זה שמחה שימחה יתרה. החלום פנים רבות לו, הרהרה. מה פרדוקסאלי הדבר. יש והאדם חולם בהקיץ כדי לברוח ולהיחלץ מהמציאות -  ויש אף שמתוך כך שוקע הוא אל עולם השינה הממשי - ויש והאדם מקיץ מתוך שנתו על מנת להימלט מעולם הדמיון.

כהנהגתה מידי בוקר בבוקרו, נשאה ראשית לכל את תפילת "מודה אני" על שפתיה. באחרונה החלה לאומרה במשנה כוונה ותוקף, שכן בקוראה לא מכבר ב"סידור המפורש" נדהמה לגלות כי תפילה זו שחשבה להיות עתיקת יומין מאוד מופיעה לראשונה בספר "סדר היום" בענייני תפילה, שנתחבר בידי ר' משה ן' מכיר, מתלמידי האר"י, שחי ופעל בצפת ובעין זיתון, לא הרחק ממושב מירון בו התגוררו הוריה.

אדר שני יצא זה מכבר, ואותו היום ראש חודש ניסן היה. בהתפללה תפילת מוסף נזכרה כי היא  נתקנה, כפי שמובא בספרים, כנגד רחל אמנו, שצפתה ברוח הקודש שנשי דור המדבר עתידות היו שלא להיכשל בעגל.

אחר שסיימה את תפילתה, התיישבה כדרכה לקרוא את עיתון הבוקר ולשתות קפה חם קודם שתעשה את דרכה לספריה. בשנה זו שקדה רוחמה שקידה יתרה על כתיבת התזה לתואר שני בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בשנה החולפת כתבה עבודה סמינריונית בנושא "הראי"ה קוק ויחסו כלפי נשים", שעליה גמר המרצה את ההלל. בעקבות זאת, החליטה להקדיש את עבודת המוסמך לנושא "הראי"ה קוק וקשריו עם היישוב הישן", שאותה קיוותה להגיש עד תום שנת הלימודים הנוכחית.

ימים אחדים קודם לכן הודיעה אמה כי עייפה מלהכין סדר רבתי כמימים ימימה וכי את חג הפסח תעשה השנה כל המשפחה בבית מלון בירושלים. למשמע זאת, גילתה שביעות רצון, שכן עתידה הייתה לחסוך לעצמה ימים אחדים בסיוע בניקוי בית הוריה לקראת החג, בעוד את חלקה בדירתה השכורה ברחביה, אותה חילקה עם שותפה, יכולה הייתה לסיים לצחצח ולמרק בתוך מחצית היום, לכל היותר. עוד נטלה אמה הזדמנות זו כדי לבשרה כי אחיה משה ורעייתו נעמי, אשר שהו בארצות הברית לצורך לימודים גבוהים, אמורים אף הם לבוא לביקור מולדת קצר ולשהות במחיצת המשפחה במהלך שבוע החג. את הסדר קיוותה לבלות אף עם ניצן, סטודנט לתנ"ך אותו פגשה לראשונה בספריה בהר הצופים ושעמו הלכו הקשרים והתהדקו בחודשים האחרונים. למחרת פורים התגייס ניצן לשרות מילואים בדרום הארץ, ומזה כשבועיים לא התראו.

מתחילת שנת הלימודים ביקשה להשקיע את כספה בקניית דירה בשכונת נחלאות, אשר החלה לשנות בשנים האחרונות את פניה ולהתחדש, כשהיא מושכת אליה אוכלוסייה מסוג חדש, שרידי היפים בסגנון קרליבך בד בבד עם זוגות ממסדיים, שומרי מצוות בצד מי שאינם שומרי מצוות. על אף שהמחירים בשכונה הלכו והאמירו, עדיין ייחלה שתעלה בחכתה השקעה כדאית של ממש.

פעמיים בשבוע נהגה להיכנס למשרד תיווך ידוע בשכונת שערי חסד, שכונת תפר בין רחביה לנחלאות, ולבדוק הצעות אפשריות חדשות. פעם כפעם גילתה עניין בדירות מגורים שענו לדרישותיה, ואיציק המתווך הראה לה אותן בחפץ לב. ברם, עד כה עלה בידה לחשוף בכל דירה פגמים מהותיים שלא תיאמו את ציפיותיה, וכל השתדלויותיה הסתיימו בלא כלום. היא שיננה לעצמה את אמירתו של ר' נחמן מברסלב "אין יאוש בעולם כלל", מאמר שהעלתה תדירות על לשונה.

והנה, בבוקרו של אותו יום, עם כניסתה למשרד המתווכים קיבלה במאור פנים מתווך חדש בשם ינון, שהחל את עבודתו במקום עוד אתמול. אף שאיציק סיפר לו על תיקים שונים בהם טיפל, מסיבה בלתי ברורה נשמט ממנו זה של רוחמה. אחר ששבה ופירטה באוזני ינון את רצונותיה, החל לעבור משך רגעים אחדים על תיקיית דירות ההיצע. לפתע אורו עיניו, ונדמה היה לו כי מצא דבר-מה שרוחמה הייתה עשויה לגלות בו התעניינות.

הייתה זו דירת גג מרווחת ומוארת שנשקפה על פני נוף מרחיב. הדירה הייתה דירה יחידה באותה קומה. מועד הכניסה אליה היה מיידי.

כעבור שעה קלה כבר ניצבו ינון ורוחמה במקום. כבר ממבט ראשון, שבתה הדירה את ליבה של רוחמה, ואחזה בה התלהבות שלא הייתה זכורה לה מעודה, עת ששטחה בפניו את תוכניותיה לעיצובה המחודש.

ירידתם מגרם המדרגות פגשו הם את גברת אזולאי, אישה בריאת בשר בגיל מתקדם.

"את מתעניינת ברכישת הדירה?" שאלה את רוחמה. "אכן, ראויה דירה זו שסוף סוף תימצא לה קונה וגואל. אם תואילו להיכנס לדירתי, אתכבד ואספר לכם את המוצאות אותה".

רוחמה וינון סרו לדירתה של גב' אזולאי. מרים שפתה את המיחם, והגישה מבחר של תה צמחים.

"בניין זה נבנה חודשים אחדים לאחר קום המדינה", גוללה, "והדירה שאת מתעניינת בה נרכשה בידי אדון מרדכי. ילדי השכונה נהגו לשחק בחרולים בליל תשעה באב. בשובו מבית הכנסת שנה אחת בליל תשעה באב, החליק אדון מרדכי בכניסה לבית על חרולים אחדים, נפל ואיבד את הכרתו. הוא הובהל לבית החולים 'שערי צדק' שם נקבע כי נפגע במוחו באופן שאינו ניתן לריפוי.

הוא לא הצליח לזהות את בני משפחתו או כל אדם אחר, אף כי תווי פניו לא השתנו כלל. אחר שאושפז בבית חולים לחולים כרוניים, נהגה אשתו לבקרו ולפוקדו מידי יום שעה שהילדים שהו בבית הספר. רק בשבתות וחגים וביתר ימי חופשה נהגה היא ליטול אותם עמה.

בלה הייתה אז אישה בשיא פריחתה. גידלה את הבנים בגפה ומעולם לא נשמע על פיה כל קורטוב של תואנה. אם אמנם הייתה לה התרסה כלשהי, שמרה אותה לעצמה. על אף שהדירה הייתה גדולה עבור משפחה בת שלוש נפשות, לא עלה על דעתה אפילו לרגע קט להחליף מקום מגורים. מכל פינה עולה ריח ניחוחו של בעלי, הייתה אומרת חליפות.

היא פעלה לקבלת רשות מיוחדת להביאו לביתו לחג השבועות של שנת תשכ"ז וזכתה בכך. שיכרון החושים של הניצחון, אמרו כל השכנים. ניצבנו כולנו, כל דיירי הבניין, והבטנו כיצד נישא באלונקה עד לפתח הדירה. עדנה מיוחדת שלא זכורה לי כמותה הייתה נסוכה על פניה של בלה. לסעודת החג הזמינה את אחיו ואחיותיו של אדון מרדכי, ומיטתו הוצבה ליד מקומו משכבר הימים בראש השולחן. בשעת לילה מאוחרת עוד שמענו את צעדי העזיבה של הקהל הרב. ואולם, בבוקר נמצא מת במיטתו".

"אף אישה כמותי יודעת פרק ביהדות", אמרה בהביטה על רוחמה. "חכמים קבעו כי מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין. ולעניות דעתי נראה לי שניתן להוסיף ברוח זו על דבריהם ולומר כי מקום שבעלי ייסורים עומדים, אין כל ברייה יכולה לבוא במחיצתם".

בלה לא הייתה מסוגלת להישאר בדירה, ולאחר תום ימי האבלות עברה להתגורר בבית אחותה, והדירה נותרה ריקה כל אותן השנים. לפני ארבע שנים בקירוב הלכה בלה לבית עולמה, והורישה את נכסיה שווה בשווה בין שני הבנים. עד תום שנת האבל הראשונה התקיים מניין בדירה. לאחר שנה זו, התחבטו הבנים רבות מה ייעשה בה. אליהו חפץ היה להוציאה מיידית למכירה בשוק בעוד עזרא ביקש לערוך בה שיפוצים על מנת להרבות את מחירה. נפלה קטטה ביניהם על עניין זה, עד שחדלו מלדבר זה עם זה מטוב ועד רע. הדירה הוסיפה להיות עזובה עד שאליהו איבד את כל הונו וירד מנכסיו, ובאחרונה ביקש לאלץ את אחיו למוכרה", חתמה מרים את דבריה.

רוחמה וינון הודו לגב' אזולאי על שהביאה לידיעתם את קורות הדירה. עם שובם למשרד, זימן ינון את בא כוח הבנים, ועוד באותו יום נחתם זיכרון דברים בין הצדדים. מועד חתימת החוזה עצמו נדחה לערב פסח, למחרת שובו של עזרא משירות ביטחונית חסויה.

בבוקרו של ערב פסח קמה רוחמה עם שחר. עם שנותרה אמש ערה עד שעת לילה מאוחרת על מנת לסיים את ההכנות האחרונות לקראת החג, חשה רעננה, ולא ניכרה בה כל עייפות. היא יצאה את מרפסת דירתה אל הגינה הצמודה, וביערה את החמץ שברשותה וכן שרפה את שקית החמץ שנתנה לה ברטה השכנה שממול, שהתאלמנה זה מקרוב. חצי שעה קודם המועד המיועד לחתימת החוזה, עזבה את דירתה ושמה את פניה אל עבר משרד עורכי הדין שם אמור היה החוזה להיחתם. גשם זלעפות ניחת עליה, והיא נזכרה כי בהיותה נערה לא אחת בוטלו בשל תנאי מזג האוויר מסעות בני עקיבא שנועדו לחופשת הפסח, מסעות שבהן נהגה כרגיל ליטול חלק. הרחובות כבר המו מכלי רכב שבעליהם עשו את דרכם לסידורים ולקניות אחרונים קודם החג, ובפינות רבות ניצבו מוקדים של הגעלת כלים.

סדר חתימת החוזה התנהל כמתוכנן. עוד רוחמה חותמת את שמה על עותקי החוזה, והנה ניצן נכנס לחדר. אף שגאתה בה ההתרגשות, עשתה כל מאמץ כדי שהדבר לא ייתן את אותותיו על כתב ידה. ניצן התיישב בכיסא הפנוי היחיד שניצב מולה, והם הביטו זה על זו בערגה שהייתה כמוסה ושמורה להם לבדם. עם חתימת האחרון שבטפסי החוזה, הועברו מפתחות הדירה לידי רוחמה.

לעת ערב, התכנסו כל בני משפחתה של רוחמה במלון "פנינת ירושלים", שהשקיף על העיר העתיקה, לליל סדר משותף. אחר שאמרו את חלקה הראשון של ההגדה הגיעה שעתה של סעודת החג. המלצר הגיש תחילה את המנה הראשונה, לפי בקשת האורחים. מקצתם הזמינו דגים ממולאים ומקצתם דגים אפויים. נעמי ציינה כי שמעה באחרונה על מנהג ההולך ומתחדש המובא במקורות משמו של רב שרירא גאון ולפיו היו מניחים תבשיל שלישי בקערת הפסח זכר למרים.

הוריה של רוחמה, שגינוני הדור הישן ניכרו בהם, לא היו שבעי רצון מהניסיון להכניס כל חידוש בסדר הפסח. מכל מקום, על מנת שלא לצער את כלתם, הנהנו בראשם לאות הסכמה. אחרי ככלות הכל, מנהג זה הוזכר משמה של אישיות תורנית נודעת וחשובה.

ניצן הגביה את צלחת הדגים שהושמה בפניו ואמר: "אני מבקש להודיע כי אני מקווה שרוחמה ואני אמנם ננהיג מנהג זה בביתנו בפסח הבא, לאחר שנינשא בקיץ הקרוב כדת משה וישראל".

אביה של רוחמה החל מפזם בלי משים את "והיא שעמדה לאבותינו ולנו".