תיאורו של עד ראיה
יחד עם אלפי תושבים הייתי עד-ראיה למאורע הכביר שאירע אחרי המשפט על אברם, כשבאו להוציא לפועל את פסק-הדין.
והנה תאור מפורט של מה שקרה:
בחצר הגדולה לפני מקדש אנליל בוער בלי הרף כבשן. הכהן פסק להשליך את הכופר לכבשן הזה. אברם צעד בצעדים שקטים אל הכבשן כששפתיו ממלמלות תפילה חשאית לאיזה אל חשאי עוד יותר. כאשר הוטל לתוך התנור הבוער פרץ ההמון בתרועות צהלה. אך עד מהרה נשתתקה התרועה ובמקומה באה דממת מוות.
אי-משם פרצה רוח חזקה ואירע דבר שאר אף הזקן שבזקני חרן אינו זוכרו:
האש כבתה.
שעה שהרן, שאף הוא הוטל לכבשן על כי נרתע ברגע האחרון מלהעיד, נשרף, לאברם לא ארע דבר.
ההמונים אחוזי פחד נפלו על פניהם. נשים פרצו ביללות-זוועה, פני הכהן הגדול היו חיוורות כסיד.
כאשר משרתי המקדש רצו להדליק שוב את האש בכבשן, התרומם המלך מכיסאו ונתן אות. כשנשתררה דומיה אמר:
"אין אני מכיר את הא-ל שלך, אברם בן תרח. אך הוא הוכיח שהוא א-ל בין האלים ומגן על העובדים לו. בזה אני מבטל את פסק הדין. בנה מקדש לא-ל (באיזה שם נכנה אותו?) ואני מביא לו קרבן כמו לכל אלוהי חרן."
אברם לא ענה דבר. זקוף קומה עמד כשעיניו תלויות בשמים. פני כל הצופים הופנו כלפי השמים, אך איש לא ראה דבר. תוך דומיה עמוקה ניגשה שרי אל אברם, כרעה על ברכיה והגיעה את מצחה לארץ. תרח עמד מורתת בין הכבשן שבו נשרף הרן ובין אברם המתרחק.
רציתי לגשת אל אברם כדי לשוחח עמו, אך לא מצאתי לכך די אומץ בלבי.