אברם בן תרח

אברם בן תרח בן נחור בן שרוג בן רעו בן פלג בן עבר – זוהי מגילת היוחסין המפוארת של האיש אשר הסעיר השבוע את חרן ואשר מעשהו ורעיונותיו המוזרים הם שיחת היום בכל המקדשים מאור עד אררט בירכתי צפון. מה פלא אם כן שאף בשעת החגיגה לרגל ייסוד עיר העברים הראשונה חברון, דובר יותר על מעשה זה מאשר על פלישת ההיקסוסים למצרים. בני חבירו הזכירו בגאווה את קרבתם המשפחתית לאברם. רוב משפחות החבירו אשר נמנו בארץ הם מבני רעו ומבני פלג אשר פנו בנדודיהם מערבה בעוד אבות אבותיו של אברם פנו מזרחה והתיישבו באור.

בעוד שבני עבר במקומות אחרים לא הצליחו למרות ייחוסם הרם להגיע למעמד מכובד, ואם לא רצו להמשיך בחיי נדודים נאלצו להשכיר עצמם לפועלים (בייחוד פועלי בנין-מקדשים) או חיילים, עלה בידי בני עבר שנדדו לאור לשמור על מעמדם החופשי ועל טהרת המשפחה, שכן נזהרים הם מאוד – דבר המשונה מאוד בעיני יושבי ארץ האמורי – שלא להתערב בבני חם או בני יפת. על כן שומרים הם על מגילות יוחסין.

באור הגיעו בני עבר בייחוד בימיו של פלג ואח"כ בימי תרח לעושר רב. שיירות גמלים עמוסי סחורות של תרח היו מגיעות צפונה עוד זמן רב לפני שהמשפחה החליטה לעזוב את אור ולעבור לחרן.

מה טעם עזב תרח העברי את אור לתור לו ארצות אחרות?

כאן מתחילה הפרשה המשונה, אשר המאורעות בחרן אינם אלא חוליה אחרונה (אחרונה?) לה.

בהיות הנער אברם, (שפירושו {אב-רם}, האב הגבוה, העליון) בן ארבע עשרה היה בקי בכל תורת התכונה, ידע את סוד מהלכי הכוכבים והשמש ואת סוד הא-ל העליון של אור ננר, הוא הירח. מקודש היה אל הירח בבית {תרח} שהוא עצמו נקרא על שם {הירח}. התעניינותו הרבה של הנער בחכמה וידיעתו המוקדמת בלשון שומר ואכד כאילו ייעדה אותו להיות לכהן. ואכן כך הוחלט בבית תרח בהסכמתם של שני האחים נחור והרן.

בבית הספר השמי הגדול על שם עבר נתפרסם אברם כמוכשר שבתלמידים, וראו בו שעתיד הוא להיות ממשיכה של המסורת המפוארת של עבר בעולם הרוח, בעוד שנחור הוא נציב הגזע בעולם המסחר (הרן הוא הססן מטבעו ופוסח על שני הסעיפים).

אך לפתע נכנסה בו רוח שטות בנער בן ה- 14, ועל כל פנים כך מציינים את התנהגותו בבית אביו. תחילה נדם ושקע בעולמות אחרים, ספק הוזה בעמקי השמים, ספק צולל בנבכי עצמו. אח"כ החל מזלזל באלים ועבודתם, משתמט מטכסי המשפחה המקובלים וממטיר על המורים בבית הספר שאלות משונות ומתפלפלות, אשר שום מורה לא ידע לענות עליהן – "מי ברא?" "מה טעם נברא?" וכדומה בשאלות משונות.

כעבור שנים מספר הייתה בו רוח תזזית והחל תובע מבית אביו לעזוב את אור שכן גם האלוקים עזבו אותה. אלמלא הירידה הכללית בחייה של עיר קדומה זו ושקיעת מסחרה לרגל ההתחרות בין המלכים השונים ועלייתה של העיר בבל, ספק רב אם תרח הזקן היה זז ממקומו. אך כל אלה יחד הצטרפו לרוח שהייתה באברם לצאת מהמולדת. ורוב רובם של בני המשפחה ועמם ילידי הבית החניכים והעבדים – בסך הכל כאלף איש – יצאו לדרכם במעלה הפרת. אברם רצה להמשיך עד חופי הים הגדול, אך בהגיעם לחרן אמר תרח: עד כאן, זוהי העיר האחרונה בארץ נהריים שהיא של אל הירח ננר (או סין בלשון שומר). חרן היא גם עיר מעבר חשובה לשיירות סוחרים מאשור עד ארץ החתים ומהדרום למלכות מיתני. משום כך החליט תרח להישאר בחרן.

באור נשא אברם את שרי בת נחור אחיו, שלא הייתה לה בכל הארץ שניה ליופי. אך גם נישואיו לא הוציאו מלבו את מחשבותיו המשונות. בחרן נמצאו עברים נוספים מבני פלג, אשר התקרבו לבית תרח. בני המשפחה עסקו בגידול צאן, אך תרח אשר הביא עמו מאוצרות התרבות העתיקה של אור, פתח בית מלאכה גדול לאלילי שומר ואכד, ולמעשה ידיו יצא שם למרחקים. אמנם בבית הספר שנקרא שם–עבר, המשיך אברם להשמיע את רעיונותיו המוזרים, אך חרן, שהיא על פרשת דרכים, רגילה לאמונות מאמונות שונות, עד שבאה השערורייה.