טרחנים ולגלגנים
-מאת סופרנו לענייני המחנה-
הייתה לי שיחה מעניינת עם אחד מחכמי מדין מבני לוויתו של יתרו, שסקר בעין בוחנת את חיי המחנה והעלה בפני כמה וכמה הערות חשובות שהנני מביא אותן לפני קוראינו.
ראשית לכל, הטרחנות של אחינו בני ישראל. החכם המדייני הסתכל בסדרי עבודתם של השופטים שנתמנו לפי עצת יתרו, ונוכח לדעת שבעלי-הדין מרבים בפעולות-השהיה ומעייפים מאוד את השופטים. מדי יום ביומו נשמעות תוך מהלך המשפט טענות כאלו: יש לי עדים נוספים להביא, יש לי ראיות נוספות, אני דורש להעביר את המשפט לשופט אחר…
מידה אחרת שהחכם המדייני גילה בתוכנו היא הלגלגנות: אחינו בני ישראל אוהבים להתלוצץ איש על חשבון רעהו ולעתים גם על חשבונו של…משה.
הנה, למשל שמע המדייני פעם, כשהשכים משה לצאת מאוהלו, העיר אחד מיושבי המחנה לרעהו: מה ראה בן-עמרם לצאת? כנראה התקוטט עם אשתו... וליתר גיחוך, למחרת אחר משה לצאת מאוהלו – ולמדייני נזדמן לשמוע הערה "ידידותית" שכזאת: מה ראה בן-עמרם שלא לצאת" –ודאי יושב הוא ורוקם מזימות עלינו…
כדאי היה שנשים לב לתכונות ה"נאות" הללו של אופיינו.