לוחות ושברי לוחות

בגיליון ערב שבת נביא את מלוא נאומו של משה שהשמיע בנעילת ישיבת החודש של הזקנים. לפי שעה הנה תמצית דבריו בלשוננו אנו כמובן ולא בלשונו הנשגבה של הנביא.

שבטי ישראל זכו לדבר אשר לא זכה לו שום גוי מבין הגויים. הם זכו כמעט בבת אחת לחרות מבית עבדים ולחרות מאמונות עבדים. תוך שלושה חודשים בלבד היו לעם גם בגופם וגם ברוחם באיזה כוח אירעו הנסים האלה? בכוח האל האחד עושה שמים וארץ שבחר בעם הזה, דבר שלא נעשה עוד לשום עם.

ומעמד הר סיני הוא שבא לקרב את העם אל אלוהיו. העם התקרב אל אלוהיו. העם התקרב אל ההר, אמנם לא עלה בו, אמנם נאסר עליו לנגוע בהר הבוער, כי לפי שעה הורשה רק לו למשה בלבד לראות אלוהים פנים אל פנים, בעוד אשר יתר העם יכולים רק לראותו דרך מבעד לעשן ואש וערפל, אבל מי ייתן ויהיו כל העם נביאים ויזכה כל אחד לתפוש את אלוהים כמו שתפשו הוא משה. וכשם שקרב העם אל הר אלוהים כן ירד אלוהים ממרום קדשו, מן המרומים אשר עין האדם ומחשבתו אינם מגיעות, על ההר, להיות קרוב יותר לעמו, להיות בקרבו.

ומפי אלוהים אשר קרבו שמע העם במו אוזניו את עשרת הדברות בלי מיצוע, כי אם במישרין.

ומה נאמר בהן בעשרת הדברות הללו?

נאמר בהן בראש ובראשונה דבר אחדותו של אלוהים, שאין לעשות לו כל פסל וכל דמות מכל מה שעושים הגויים לאליליהם, כי כל מי שיש לו דמות אינו אלא חלק מעולם הבריאה ואלוהים הוא אדון כל הברואים ואלוהי כל הצבאות, אשר מעל לשמים ואשר מתחת לארץ, אשר בחומר ואשר ברוח, הגוף שלו והנשמה שלו. על כן כל העושה לו צורה אחת מהצורות ועובד לה, כאילו שבר את האחדות. את אלוהים עליך לאהוב בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך. כל מי שהולך אחרי שרירות הלב ואחרי מה שעיניו רואות ברגע מקרי, אינו אלא זונה מעם האל האחד. רק בכל הלב יש לעבוד לאלוהים, כי הלב הן אחד הוא שלא כשאר האברים והלב הוא הדם והוא הרגש והוא הבינה.

ועוד חוקים ומצוות טובים השמיע אלוהים לעם. הנה נתן להם את השבת. אמנם זוכר העם את ה"שבתו" של הבבלים אבל מה בין שבת ל"שבתו"? "שבתו" בבלי זה אינו אלא אחד מארבעת הימים הרעים במחזור הירח, בו האדם חרד לעונש האלים. אבל לישראל נאמר כי עליהם לקדש את השבת כי ה' אלוהים ברך אותו ולא קלל אותו, בו תנוח הנפש ותשמח, בו ינוח כל אשר לאדם, גם עבדו ואמתו, כי קדוש היום הזה, כי ביום הזה הושלמה מלאכתו של אלוהים. ששת ימים ברא אלוהים את השמים והארץ, יום יום ברא חלק ורק ביום השביעי היה הכל לאחד ושלם, על כן קדוש היום כי מה שהוא אחד ושלם קדוש הוא, וכן באו גם שאר החוקים לתת לו לעם את השלמות.

וכל אלה חקוקים היו על לוחות, על אבנים שלמות. ואותם הוריד משה מההר כדי לתתם בארון אשר הותקן ואשר יהיה בקרב העם עד בואם לארץ אשר הבטיח אלוהים לאבותם. כי על כן לא יהיו השבטים לעם אלא עד בואם אל הארץ. כי לא ניתנה התורה אלא לחיות בה ואין חיים במדבר הנורא הזה. והארץ אשר הם הולכים לשם, ארץ טובה היא וברוכה.

אבל הנה היה הפשע הזה. עוד רבים העבדים בעם שהבלי מצרים לא תמו בקרבם.

עגל עשה העם, עגל זהב. מייד לאחר המעמד הגדול הזה.

ועל כן נשברו הלוחות. לא עוד אחד. ושברי לוחות אלה ילוו תמיד את העם, ויהיו לו לקללה, קללת השברים. פעם יזנה אחר עיניו לחמוד כל תמונה בחומר ופעם יעצום את עיניו ויתעה בעולם הרוחות בלבד. פעם ידבר בארץ ובאלוהי הארץ ויטוש את השמים ופעם ילך אחרי הבעל ויהבל, לא יראה אלא את צבא השמים, ורגליו לא תעמודנה על הארץ וגרש יגורש מעל האדמה. פעם לא תהיה בו הרוח ופעם ימק בשרו, והיו לקרעים ולשבטים פזורים בין הגויים לבין אלוהי הגויים.

והרי נבחר העם על ידי האל האחד להיות עם סגולה, להיות עם תמים כאשר תמים הוא אלוהיו. ועתה לאחר שנשברו הלוחות איכה יהיו שוב לאחד?

והלוחות היו מעשה אלוהים. היעשה שוב דבר הנס? או שמא יאלץ הוא, משה, לכתוב לוחות מחדש? בכוח אנוש ובעמל רב?

אלוהים כבר אמר להשמיד את העם הזה אשר נשבר כמו לוחותיו. אלא שהוא משה התחנן עליו, כי למה יאמרו מצרים שאכן הוציא את העם להמיתם? למה ילעגו כל הגויים ויאמרו: איה אלוהיהם? או יאמרו: אלוהים אל קנוא הוא ולא אל רחום. והרי אלוהינו גם קנוא וגם רחום הוא?

"יגורתי מפני האף והחמה אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם. ואתפלל אל ה' ואומר: אדוני ה', אל תשחת עמך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה. זכור את השבועה אשר נשבעת לאבותיהם אברהם, יצחק ויעקב. אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, פן יאמרו עמי הארץ אשר הוצאתנו משם: מבלי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר הוציאם להמיתם במדבר". ויאמר ה' אלי:

"לך עלה מזה אתה והעם הזה אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם יצחק ויעקב".