חור על מלחמת עמלק
באוהלה של מרים, שעה שזקני העם באו לנחמה על רצח חור בעלה, סופרו כמה וכמה משלים נאים מפי חור, שכידוע החזיק בידו של משה בהיות מלחמת עמלק נטושה.
והנה כמה מהמשלים הללו:
למה היו ישראל דומים? לתינוק רכוב על כתפי אבא וראה כל מיני דברים טובים בשוק והיה מבקשם מאביו, והוא נתנם לו. עד שעבר אחד מחברי אביו, ושאלו התינוק: שמע נא, האם ראית את אבא שלי?…
אמר אביו: שוטה, אתה רכוב על כתפי ומבקש ממני מתנות ואני נותנם לך, ואתה שואל איפה אני?! כעס על בנו, השליכו מעל כתפיו, ובא כלב ונשכו.
וכך היה עם ישראל: יצאו ממצרים – מיד הקיפום ענני-כבוד. ביקשו מן – הוריד להם ה' את המן. ביקשו שליו – קיבלו שליו. עד שהתחילו מהרהרים ושואלים: "היש ה' בקרבנו אם אין?" כעס ה' ואמר: מיד תקבלו תשובה לשאלתכם: הרי כלב בא ונושך אתכם. ומיהו זה – עמלק…
ועוד משל:
מדוע יש לזכור לרעה את עמלק יותר מכל האויבים האחרים?
למה הדבר דומה? לאגן רחצה רותח שאי-אפשר היה להיכנס לתוכו. בא בן בלייעל, קפץ לתוכו, ואעפ"י שנכווה – קירר אותו בשביל אחרים. אף כשיצאו בני ישראל ממצרים ונקרע הים לפניהם והמצרים טבעו בו, נפל פחדם על כל האומות. ואז בא עמלק, ואם כי הוכה על ידם, בכל זאת "קירר" אותם בעיני העמים האחרים, כלומר הסיר את פחדם מהאומות האחרות. ולפיכך יש לזכרו במיוחד ולמחות את שמו מעל פני האדמה…