משה ירד מההר ושרף את עגל הזהב.

משה שובר את לוחות הברית. מפלה ניצחת לחתים. דרך כוכבה של אשור.

הגיליון מוקדש למתן תורה ומשבר עגל-הזהב.

רק שלושה חודשים חלפו מאז יציאת-מצרים והנה הגיע העם בהנהגת משה לשיא שני בתולדותיו, אשר לאחר יציאת מצרים יהווה את חוויית היסוד השניה לכל תולדות האומה לאופייה וגורלה.

נקטנו את שעת רדתו של משה מההר, כי זה נותן אפשרות של ראיית הפרשה בשלמותה, מראשיתה לקצה, את ההר על בקיעיו לתהומותיו, את העם בגדלותו ובירידתו גם יחד, והרי גם זה אחד הדברים החוזרים ונשנים בתולדות העם.

בדרך הסבר שגם של חז"ל ראינו את פרשת העגל לא כמעשהו של העם כולו, כי אם של מעטים בעיקר מקרב הערב-רב. הבעיה הקשה של עמדת אהרון מקבלת את ביטויה האובייקטיבי, כלומר מכל צדדיה, על ידי הויכוח סביבו באסיפת הזקנים (בתוספת אגרת למערכת).

הגיליון מרכז את הסברת המאורע הרוחני שבמתן התורה (הדיברות וראשוני הדינים והמשפטים) מתוך השוואה עם חוקות של עמים אחרים (בעיקר חוקת ח'מורבי).

שבירת הלוחות מצאה לה ביטוי כפול בגיליון. ראשון – בבדיחה עממית מצויירת על גורל שברי-הלוחות (בנוי על האגדה הידועה שאלוהים הציע לגויים שונים את התורה). השני- בצורת חידה, המשמשת תרגיל לתלמידים להכיר את האלפא ביתא העברית הקדומה אשר נהגה בישראל תוך גיוונים ושינוים קטנים בערך עד שינוי הכתב על ידי עזרא. (מפעם לפעם גם השתמשו בו בימי בית שני אחרי עזרא, במטבעות וכו'). פתרון החידה יתכן אם על ידי הסתכלות באלפא-ביתא המובאת בספרי לימוד שונים, ובעיקר ובהרחבה באנציקלופדיה המקראית חלק א', וגם על ידי ניסיון לחבר את הגזרים ולפענח את הכתב בלי עזרת לוח האלף-בית הקדום.

שירת רפידים איננה כמובן אלא ניסיון של חוקרי השירה במקראית, כי הרי אין ספק שבספרים הקדומים אשר נגנזו או אבדו ניתן ביטוי שירי גם למלחמת עמלק.

בעולם הפוליטי הגדול מתחוללות שינויים כבירים. חורבן חת, החלשת מצרים, עליית אשור. אין ביטחון בתאריך חורבן חאתוסאס דווקא בשנה זו, אך בערך בשנות השלושים של המאה השלוש-עשרה לפני ספירת הנוצרים היה הדבר.

השערת אשל המן וכן גם הצילום שלו לקוחים מספרו של פרופסור שמעון בודנהיימר.