אלדד מגנה את המרד
אלדד, אחד הנביאים במחנה, עובר זה יומיים בכל רחבי המחנה, מקהיל את בני השבטים כולם ומגנה במילים חריפות עד מאוד את המורדים במשה. הוא מתרה מפני תהו ובהו אשר ישתרר בעם אם ישתלטו עליו אנשים אשר לא אלוהים שלחם. הם יחלו לריב איש עם רעהו ויפוררו את העם.
הופעתו של אלדד עוררה הפתעה רבה בכל מרחבי קדש. שכן זכורה פרשת בחירת שבעים הזקנים להנהגה, כאשר אלדד ומידד נשארו מחוץ להנהגה. כשהופיעו במחנה והמשיכו בכל זאת להתנבא ולנאום באזני העם ראה יהושע בן נון, נער משה, בהופעתם מרד ודרש ממשה לכלוא את המתנבאים בלא רשות. אולם כאן נתגלתה גדולתו של משה. הוא גער ביהושע ואמר: מי ייתן כל עם ה' נביאים.
מאז משמשים אלדד ומידד מעין נביאים עממיים בלתי-רשמיים. מוסרים שקורח ניסה לצרף אותם אליו בנצלו את אי-היבחרם למועצת הזקנים, אף כפי שמתברר מעמדתו של אלדד נכשל קורח במאמציו.