פרץ מרד גלוי נגד משה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרץ מרד גלוי נגד משה

המתמרדים מבני לוי וראובן תובעים להרחיק את אהרון מהכהונה ולצמצם סמכויות משה

פרץ מרד גלוי נגד משה

מרד נגד שלטונם של משה ואהרון הוכרז על-ידי 250 נשיאי שבטים וראשי מטות, שנתכנסו אתמול בראשותו של קורח בן יצהר.

 

המורדים תבעו לעצמם זכויות וסמכויות נרחבות הן בשלטון הכללי והן בכהונה. על ידי כך הגיעה לשיא ולהתפרצות התסיסה החמורה ששררה במחנה שבטי ישראל מאז הסכסוך בין משה והמרגלים והמפלה הצבאית ליד חורמה.

 

תנועת-אנשים רבה, שנהרה לעבר אוהלו של קורח, נראתה כבר משעות הבוקר. בין הבאים בלטו במיוחד נכבדי הלווים וראשי שבט ראובן. ארבע שעות לאחר זריחת החמה פתחו המתכנסים בהתייעצות סוערת, שהשתתפו בה מאתים וחמישים נשיאים וראשי מטות.

 

בנשיאות האסיפה ישבו ראשי המרד: קורח בן יצהר בן קהת בן לוי בשם הלוויים המתמרדים, ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בשם שבט ראובן.

 

כופרים בתועלת יציאת מצרים

המרירות נתבלטה בדבריהם של כל המשתתפים, אולם עם זאת ניכרו חילוקי-דעות יסודיים ועמוקים בין המורדים לבין עצמם. נסתמנו שתי סיעות. בעוד שהלוויים התקיפו במיוחד את ריכוז השלטון בידי משה ואהרון, הרי דתן ואבירם התקיפו את ההנהגה הקיימת בעיקר בתחום המדיני והצבאי. הם הרחיקו לכת עד שהעמידו בספק את עצם התועלת שביציאת מצרים לאור הסיכויים הקלושים לכבוש את הארץ. "המרגלים צדקו, ועל כן הושמדו על ידי משה הרוצה להמיתנו במדבר" - הכריז דתן.

 

אבירם תקף את ההנהגה על מה שהוא כינה בשם "מעשה החבלה" במלחמה. הוא טען כי ידי הלוחמים רפו כתוצאה ממניעת השתתפותו של ארון הברית, ולכן נפלו אלפים בקרב. "כל זה - הדגיש הנואם - היה מכוון בתכלית לבצע את זממם של משה ואהרון - להמית את דור יוצאי מצרים במדבר הזה".

 

נתקבלו החלטות פשרה

המורדים הלוויים לא גילו נטייה להסכים לביקורת המדינית העקרונית של דתן ואבירם. לכן סוכם כי ההחלטה בבעיות אלו נדחית עד לאחר שתקבע ההנהגה החדשה.

 

החלטת הפשרה בין שתי הסיעות, שנתקבלה באסיפה זו, מקיפה גם כמה דרישות מעשיות לאלתר :

 

* להרחיק מיד את אהרון מכל תפקידיו.

 

* משה לא יהיה אלא מנהיג רוחני בלבד, כמתווך בין העם ואלוהים, אולם עליו לוותר על סמכותו בכל העניינים המדיניים והצבאיים.

 

* תישלח הזמנה אל כל השבטים שיצטרפו לתביעות אלו, ושישתתפו בהקמתה של נציגות חדשה.

 

* עד להקמתה של ההנהגה החדשה יקיימו בידם הלוויים שבעדת קורח את השלטון בענייני האמונה והמשפט, ואילו בני שבט ראובן - שהוא הבכור בבני יעקב - ירכזו בידיהם את העניינים המדיניים והצבאיים של השבטים.