עמלק מתבצר במעלה העקרבים

יחידות ישראליות משוטטות בנגב לאחר מפלתן בחורמה ומנוסתן מעמלק

באר-שבע (מאת סופרנו המיוחד)

על שתי תולדות ממפלת הישראלים מידי עמלק נודע לי כאן מפי חוגים צבאיים יודעי-דבר. האחת היא שכמה יחידות מאנשי הצבא של שבט שמעון עודן משוטטות בנגב; והשניה היא כי העמלקים פנו לבצר את מעלה עקרבים. כן נודע לי מפי אותם החוגים, כי קצינים מצריים, שנשלחו על-ידי פרעה מרנפתח, הדריכו את העמלקים לקראת המערכה עם בני ישראל, אף פקדו עליהם בקרב חורמה.

העמלקים החלו בהקמת הביצורים במעלה העקרבים, השולט במעבר בואכה הערבה, לאחר שכתוצאה מן המפלה בחורמה נסוגו דרכו חלק מאנשי הצבא של שבט שמעון. מאז נסיגתם במעבר זה, נראו אותם בני שמעון בנקודות שונות בערבה (הערת המערכת: אכן, הם עדיין לא הגיעו למחנה הישראלי המרכזי בקדש ברנע).

המערכה המכרעת בין צבא ישראל ובין צבא העמלקים ניטשה, כזכור, לפני חודשיים. אותה שעה באו העמלקים בברית עם מלך ערד הכנעני, שהשתתף אף הוא בקרב נגד הישראלים.

לא על דעת משה

לאחר שחזרו המרגלים, ומשה הודיע על החלטתו לדחות לשנים רבות את הפלישה לכנען, התמרדו מפקדי הצבא ברובם הגדול. בתמיכתם של ראשי השבטים, ואף של חלק ניכר מן העם עצמו, החליטו הללו לערוך מסע-כיבוש על דעת עצמם, בניגוד לרצונו המפורש של משה. הם עלו בדרך האחרים, היא הדרך שבה עלו המרגלים, ופנו מערבה בכיוון לבאר שבע. לאחר שנתקלו במארב עמלקי, נסוגו מזרחה והגיעו עד גיא המלח, מתוך כוונה לעלות על באר-שבע מן המזרח - אולם כאן נתקלו בחילותיו של מלך ערד. הקרב המכריע ניטוש בסביבה זו, על תל המלח ליד העיר צפת, אשר בני ישראל קוראים לה "חורמה" על המפלה הקשה שנחלו כאן. כאלפיים מן הישראליים נפלו במערכה זו, אבל עד היום עדיין אין לקבוע בוודאות את מספר-אבדותיהם המדויק מאחר שרבים מהם נפוצו במנוסתם במרחבי מדבר הנגב, ואילו אחרים נסוגו, כאמור, בדרך המזרחית היורדת במעלה-העקרבים.

שמחה במחנה העמלקים

בקרב העמלקים שוררת שמחה רבה, שכן הם ציפו לשעת-נקמה זו, מאז מפלתם הקשה מידי הישראלים ליד רפידים, לפני שנתיים. את הניצחון המכריע על הישראלים בחרמה יש הזוקפים לזכותם של המדריכים והמפקדים המצריים אשר נשלחו - לפי ידיעות מהימנות - לעזרת העמלקים, על סמך הברית שבין עמלק למצרים. גם מלך ערד הנו, כידוע, בן-ברית נאמן לפרעה מרנפתח.