קנאת שבטים ממוטטת את אחדותו של מחנה ישראל
הטינה הקדומה ליהודה מניעה את ראובן למרד
הטינה הקדומה שנוטרים בני שבט ראובן לבני שבט יהודה היא המונחת ביסוד המרידה של ראובן, והיא שהביאה את דתן ואבירם לברית עם קורח. דעה זו הביע באזני אחד מראשי שבט יהודה, אשר ביקש לא לגלות את שמו.
איש שיחי הזכיר כי ראובן היה בנו בכורו של יעקב, אולם יעקב אביו לא סמך עליו בגלל פחזותו, ולא העניק לו את זכויות הבכורה ואת סמכויות ההנהגה על כל הבנים האחרים. מכל בני לאה ובני השפחות העריך יעקב במיוחד את יהודה, וראה בו את האחראי לגורל המשפחה כולה.
המתמרדים מתחלקים בתפקידים
ואכן נציגו של שבט יהודה - במקרה זה, כלב בן יפונה - התייצב לימינו של משה גם בסכסוך האחרון שבינו לבין העם, הוא סכסוך המרגלים. כן ראויה לציון העובדה, שגם נציג שבט אפרים - הוא בנו של יוסף, שיעקב ביכר על פני מנשה - היה אף הוא עם כלב בן יפונה נגד כל עדת המרגלים. איש זה היה, כזכור, יהושע בן נון.
מאז ומתמיד נוטר בלבו שבט ראובן את הטינה על אשר נלקחה ממנו זכות הבכורה. המרידה נגד משה זימנה עתה לידו שעת כושר. יש להניח - סיים איש שיחי - כי ההתמרדות המאוחדת הושתתה על בסיס זה: קורח יטול לעצמו את הכהונה והלוויה, ואילו שבט ראובן יהיה למנהיג המדיני והצבאי של העם.