שלוש הערים נקבעו על ידי משה כערי המקלט בעבר הירדן, שאליהן יוכל להימלט הורג בשגגה, כדי להינצל מידי גואל הדם, בהתאם לחוק ההריגה בשוגג. הערים הן אלו:
* בנחלת ראובן –בצר
* בנחלת גד – רמות גלעד
* בנחלת מנשה – גולן
חוק ערי מקלט נועד, כידוע, למנוע בישראל שפיכות-דמים של חינם. החוק מגביל את זכותו הטבעית של גואל דם לנקום את נקמת דם קרובו שנשפך, אם אכן נעשה הדבר בשוגג. למן הרגע שהגיע ההורג לעיר מקלט, פגה זכותו הטבעית של גואל הדם, ונכנסת לתוקפה זכותו המשפטית של ההורג להוכיח את צדקתו ושגגתו. הבירור המשפטי ייערך בעיר המקלט, ואם יוכח שאכן רצח האיש במזיד – יוצא להורג, ויד גואל הדם תהיה בו בראשונה: ולא – תהיה לו העיר למקלט. אם תפגע בו יד גואל הדם בשבתו בעיר המקלט, יהא דינו של גואל הדם כדין של רוצח.
על ידי כך שם החוק של משה קץ לשלשלת שפיכות הדמים שאין לה סוף וגם לא טעם מספיק. בחוגי ההנהגה מניחים בבטחה, כי חוק זה ימעט מעשי רצח בישראל, וביחד עם חוק השבת וחוק העבדים ישמש גורם רב-ערך להעלאת הרמה התרבותית של האומה.
