איך נקנתה מערת המכפלה ואחוזת השדה סביב?

פרשה משפטית-חתית מעניינת:

כשהגיעה הידיעה על כיבוש חברון הוציאו בני לוי אשר ליד אהל מועד את אחת המגילות הקדומות שבהן מסופר על ישיבתו של אברהם בחברון.

באזני הנוכחים הוקראה פרשת קניית מערת המכפלה והוסברה על ידי אחד הכוהנים.

אברהם לא התכוון תחילה לקנות אלא את המערה לקבר. הוא פנה אל החתים שליטי העיר ובקש מהם למכור לו מקום קבורה. אולם הם ענו לו:

"שמענו אדוני, נשיא אלוהים אתה בתוכנו, במבחר קברינו קבור את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור את מתך".

אולם אברהם מאן ליהנות מהצעה נדיבה זו. הוא רצה בקבר משפחה משלו הוא נתן את עינו במערה גדולה ונאה של עפרון בן צוחר (שהיה בן אב חתי ואם חבירית).

אולם כאן נתגלתה תקלה.

על פי החוק החתי (שהיה שליט בעיר) אין אדם משלם מסים לשליטים אלא מן השדה, לא מבניין ולא מקבר, כי אם משדה ומהעצים אשר בשדה. על כן מאן עפרון בן צוחר למכור לאברהם את המערה, אלא אם כן יסכים אברהם לקנות את כל השדה סביב סביב. על כן אמר עפרון בנוכחות פקידי העיר:

"לא אדוני, שמעני. השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה, לעיני בני עמי נתתיה לך, קבור מתך".

משום מה לא רצה אברהם אבינו לרכוש את כל השדה? שמא היה מחירו יקר מדי בעיניו? או שמא לא רצה עוד להיאחז בארץ והעדיף לנדוד עם עדריו? דבר זה אינו ברור לו לכוהן שהקריא את המגילה הקדומה. ברור רק שאברהם ניסה להתחמק מקנייה גדולה זאת, כי על כן אמר:

"אך אם אתה לו שמעני, נתתי כסף, השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה."

אך ללא הועיל. עפרון עמד בשלו, שימכור רק את כל השדה ונקב מחיר עצום: ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

באין ברירה נאלץ אברהם להסכים להצעה ולמחיר, שקל את הכסף והשדה והעצים והמערה היו לו לקניין.

ואף על פי כן מנעו שליטי חברון מבני יעקב את ההתיישבות בעיר, בקושי הסכימו לקבורת יצחק ויעקב והאמהות שם.